גרנד לייק סטרים, מיין. כחצי שעה לתוך הרצאתו של בארי נורטון על פריצות דרך מדעיות בתחום הבינה המלאכותית, מישהו בקהל הציג בפניו את השאלה החשובה ביותר בוול סטריט.
מנהלי השקעות, כלכלנים ואנשי פיננסים אחרים הגיעו כמדי שנה לאתר הדיג הנודע הזה בלב הטבע הפראי של מיין, מחליפים את החליפות בחולצות טריקו ובמכנסי דגמ"ח. בזמן שרוקנו את כוסות היין בחדר האוכל מחופה העץ, הם הקשיבו לנורטון, מרותקים. משקיע הטק הוותיק הסביר כיצד תכנון השבבים יהפוך יום אחד למורכב ויעיל עד כדי כך שמהנדסים ממש יזיזו מולקולות.
● משקיעי העל מסתערים על המניה הזו - אבל ביל אקמן מחסל בה החזקות
● האם והבת מהכפר שסירבו ל-26 מיליון דולר ממרכז נתונים ל-AI
● אנבידיה ב"רבעון הטוב בהיסטוריה". אז למה הרווחיות יורדת?
ואז הורמה יד: "כל ההתקדמות הזאת בתחום הבינה המלאכותית עולה לחברות אמריקאיות טריליוני דולרים. האם ההשקעה הזאת תניב תשואה?".
"אני לא יכול לענות על השאלה הזאת, וגם בוול סטריט לא יכולים", אמר נורטון, שעמד בפינת החדר כשמאחוריו דגמים של דגים וציפורים שהוצמדו לקירות. "אני עדיין לא יודע. זה מדאיג אותי".
לא הייתם מנחשים זאת ממבט במדדי המניות הגדולים או במחיר מניית מיקרון, אבל מאחורי דלתיים סגורות, החששות בוול סטריט מפני הבינה המלאכותית מגיעים לשיאים חדשים.
לא עומדות בקצב
ענקיות הטכנולוגיה, שבעבר נהנו ממאזנים שנחשבו חסינים, מוציאות כיום יותר מזומנים מכפי שהן מכניסות. ההוצאות שאינן מופיעות במאזנים גדולות אף יותר. הציפיות לצמיחה בהכנסות מרקיעות שחקים, וחברות כמו OpenAI מתקשות לעמוד בקצב. אנבידיה, החברה בעלת שווי השוק הגבוה בעולם, מטפחת סוג חדש לחלוטין של נכסים כדי להמשיך להזרים ביקוש לשבבים.
הפרדוקס שבהימור על הבינה המלאכותית - שבו משקיעים מטילים ספק בהתלהבות סביבה ובאותה עת ממשיכים להזרים אליה כסף - הורגש בכל פינה במחנה קוטוק. זהו אירוע סוף שבוע למוזמנים בלבד, שמפגיש אנשי מקצוע מכל רחבי עולם הפיננסים. בשיט בקאנו, על כוס קפה וסביב שולחן הפוקר, המשתתפים, או "החניכים" כפי שהם מכונים במקום, התווכחו אם מסע ההוצאות האדיר על בינה מלאכותית אכן יניב את ההכנסות המיוחלות, או שלשוק צפויה מפלה.
איש אינו באמת יודע. אבל אף אחד מהשחקנים גם אינו מוכן להוריד את הז'יטונים מהשולחן.
"היקף ההוצאות הגיע לרמות כל כך יוצאות דופן, שאין לנו ברירה אלא לעמוד פעורי פה ולתהות איך כל זה ייגמר", אמר פיטר בוקוואר, מנהל ההשקעות הראשי בוואן פוינט BFG וולת' פרטנרס ומשתתף ותיק במחנה קוטוק. ובאותה נשימה הוסיף: "יש מסיבה בעיצומה. אף אחד לא רוצה לעזוב מוקדם".
שיח ללא מעצורים
באחד הערבים התפתח דיון גלוי לב סביב שולחן הפוקר. אין ספק שהושקע יותר מדי כסף במרכזי נתונים, טען אחד החניכים. אבל האם זה לא מה שקורה תמיד כשמגיעה טכנולוגיה חדשה ומשמעותית? תסתכלו על האינטרנט או על מסילות הברזל, אחר טען: בכל אחד מהמקרים הגיעה תחילה התלהבות אדירה, ורק בהמשך התברר מי המנצחים ומי המפסידים.
ומה לגבי לאופולד אשנברנר, שקרן הגידור שלו סיטואיישנל אוורנס, המתמקדת ב-AI, כמעט קרסה בעקבות גל מכירות בכמה ממניות הסקטור ימים ספורים בלבד לפני המפגש בקוטוק? הוא ילד, משכו כמה מהשחקנים בכתפיהם. משקיע חסר ניסיון שלמד את אחד הלקחים הבסיסיים והכואבים ביותר בשוק: לווים יותר מדי, נכווים.
מאוחר יותר כמה מהחניכים הביעו חשש בשיחות פרטיות כי נפילתה של הקרן של אשנברנר מעידה על בעיה חמורה בהרבה, לדברי מארגן המחנה ומנהל ההשקעות הוותיק דייוויד קוטוק. אולי מדובר באותו סוג של "תיקן" שמנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, ג'יימי דיימון, הזהיר מפניו כשדיבר על אשראי פרטי: בעיה אחת שמעידה על בעיות נוספות.
המפגש נועד בדיוק לדיונים מתגלגלים ולדעות נחרצות שנאמרות ללא מעצורים. לפני כ־25 שנה קוטוק החל להביא קבוצה של מומחי שוק לעיירה הזעירה הזאת במיין. מאז התארחו במפגש אנשי פיננסים, קובעי מדיניות ומומחים משלל תחומים, רבים מהם נבחרו אישית בידי קוטוק. אחד החניכים מכנה את המקום "יערות וולדן של וול סטריט". או בפשטות: "מחנה לחנונים".
באתר הנופש שעל שפת האגם, שכמה מהחניכים משווים לג'קסון הול או לדאבוס, המשתתפים אומרים דברים שלא בהכרח היו כותבים בסקירות אנליסטים או מכריזים עליהם בשידורי CNBC. המפגש מתנהל לפי כלל צ'טהאם האוס, שלפיו המשתתפים רשאים לחשוף את נושאי הדיונים, אך לא את זהות הדוברים או את הארגונים שאליהם הם משתייכים. (הציטוטים המובאים בכתבה נאמרו בשיחות שבהן הדוברים הסכימו להזדהות).
רוב המשתתפים הקבועים צברו עשרות שנות ניסיון בשווקים. הם זוכרים היטב בועות נכסים קודמות, מתנופת ההשקעות בסיבים אופטיים בתקופת בועת הדוט קום ועד לחגיגת ניירות הערך מגובי המשכנתאות שזרעה את זרעי המשבר הפיננסי העולמי.
ולפעמים, השיחות במחנה מתגלות כנבואיות. לפני 15 שנה החניכים התיישבו לארוחת הלובסטר השנתית, כשפורסם כי S&P הורידה את דירוג האשראי של אג"ח ממשלת ארה"ב, והציבה אותן בדירוג נמוך מזה של אג"ח ממשלתיות של יותר מתריסר מדינות אחרות.
באותו ערב המשתתפים לחשו שזו רק ההתחלה, ושמצבה הפיננסי של ארה"ב צפוי להידרדר עוד הרבה יותר. בחזרה להווה: השבוע החוב הלאומי ברוטו של ארה"ב חצה לראשונה את רף 40 טריליון הדולר.
השנה איש מהמשתתפים לא ידע לומר אם השקעות הענק בטכנולוגיה, שעליהן נשען השוק השורי, אכן יניבו את התוצאות שהמשקיעים מקווים להן. בקיץ שעבר החששות סביב הבינה המלאכותית היו מתונים בהרבה, לדברי אדם פיליפס, מנהל ההשקעות ב־EP וולת' אדווייזרס.
אבל מאז הרבה השתנה: שוק האג"ח מתקשה לספוג גל של חובות הקשורים ל-AI בהיקף של רבע טריליון דולר. גם קצב הצמיחה של כלכלת ארה"ב נשען במידה גוברת על תנופת ההשקעות בתחום.
לדברי פיליפס, ההתפתחויות האלה הפנו הרבה יותר תשומת לב לשאלה מתי ההוצאות על בינה מלאכותית יתחילו להניב תשואה. "למרבה הצער, כולנו באותה סירה. המומחים לא יודעים", אמר. "זה די מטריד".
לשלם את המחיר
אין פירוש הדבר שהוותיקים האלה בוול סטריט דוביים בנוגע לתועלת של הבינה המלאכותית כטכנולוגיה. בארוחת הצהריים, מעל צלחות של דגים מטוגנים, או בישיבה על המרפסת האחורית לאחר רדת החשכה, החניכים החליפו עצות על הדרכים שבהן הם משלבים סוכני בינה מלאכותית בשגרת העבודה שלהם.
אחד מהם משתמש בכלי כדי להפיק מדי יום סקירה של ההתפתחויות בשווקים במהלך הלילה. אחר הזין למערכת מייל שניסח בחריפות ושאל את הסוכן אם יתחרט על שליחתו. התשובה הייתה כן, והוא החליט לא לשלוח אותו.
איש מהם לא הגיע לכאן כדי לקדם את ההשקעות שלו. אבל כשדחקו בהם, החניכים הודו שהעצבנות בשווקים מתחילה להשפיע גם עליהם, לפחות במידה מסוימת. חלקם ביצעו התאמות בתיקי ההשקעות ועברו מחשיפת יתר למניות של חברות טכנולוגיה גדולות לעמדה ניטרלית יותר. אחרים רמזו שהגיע הזמן לגוון את ההשקעות ולהרחיב אותן למגזרים אחרים במדד S&P 500. אבל איש מהם לא באמת מהמר נגד תנופת הבינה המלאכותית.
לדברי בוקוואר, הניסיון הוא אחת הסיבות לכך. חברי הקבוצה הזאת זוכרים לא מעט "קסנדרות" אחרות שנמחקו לאחר שחזו מוקדם מדי שהשוק הגיע לשיאו. רוב המשתתפים אחזו ביד אחת בספקות שלהם לגבי הבינה המלאכותית, וביד השנייה לחצו על כפתור "קנייה".
אחרי הכול, במובנים רבים ההימור על מניות הטכנולוגיה הוא המשחק היחיד בעיר.
"אף אחד לא רוצה להישאר מאחור", אמר נורטון בראיון לאחר הפאנל שבו השתתף. "בכל מהפכה טכנולוגית שעברנו, כולם קופצים פנימה. וכשהמוזיקה תיפסק, מישהו יצטרך לשלם את המחיר".
כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית
