יו"ר הפד סיים לפני דקות אחדות את נאומו הראשון בג'קסון הול. לשווקים היתה שאלה אחת מרכזית לבנק המרכזי של ארה"ב (הפד). האם הוא ימשיך להיאבק באינפלציה גם במחיר של תשואות גבוהות בשוק האג"ח, או שיתחיל להקל את הלחץ.
● קורבן מלחמת המכסים בין קנדה לארה"ב - והנקמה של טראמפ
● גירעונות עתק והשקעות AI: מה דוחף את תשואות האג"ח בארה"ב לשיא?
תשובה הם לא קיבלו.
בפתח דבריו הביע שש מהאינפלציה הגבוהה בארה"ב, אך נמנע מלהבהיר אם לדעתו הריבית צריכה להיות גבוהה יותר - ולא פירט באילו תנאים יתמוך בשינוי מדיניות.
וורש נמנע למעשה מלתת לשווקים את מה שהם חיפשו: איתות ברור לגבי כיוון הריבית. הוא לא סיפק "הכוונה קדימה" (Forward Guidance), וגם לא הגדיר את "פונקציית התגובה" של הפד - כלומר, אילו נתונים כלכליים יגרמו לבנק המרכזי לשנות את הריבית.
במקום זאת, וורש התמקד בפילוסופיה שלו לגבי קבלת החלטות מוניטריות, תוך הימנעות מכוונת מהתייחסות לשאלה כיצד יש לפעול כדי להשיג את שני יעדי הפד - אינפלציה נמוכה ותעסוקה מלאה.
"אני עומד כאן היום מחויב למשמעת, לא להחלטה," אמר וורש בנאום שהוכן מראש.
הגישה הזו אינה מפתיעה לחלוטין: מאז כניסתו לתפקיד וורש צמצם משמעותית את השימוש של הפד בהכוונה לגבי הריבית העתידית, מתוך רצון לשמור לבנק המרכזי גמישות בהחלטותיו. עם זאת, דווקא בתקופה שבה האינפלציה נותרת מעל היעד ותשואות האג"ח ארוכות הטווח גבוהות, השווקים קיוו לקבל ממנו מסגרת ברורה יותר למדיניות.
בשורה התחתונה: וורש אמנם הדגיש את הסיכון האינפלציוני, אבל לא נתן לשוק סיבה ברורה לצפות להעלאת ריבית - וגם לא סיפק איתות לקראת הורדה. מבחינת המשקיעים, הנאום היה פחות "מה יעשה הפד" ויותר "איך וורש חושב".
ארוע טעון במיוחד
זהו הכנס הראשון של וורש בתפקיד, ובזמן שהנאום הוא ממילא אחד האירועים החשובים בלוח השנה של המשקיעים, השנה הוא טעון במיוחד. אינפלציה עיקשת, מלחמה במזרח התיכון, חוב לאומי שחצה את רף 40 טריליון הדולר ושיא של עשרות שנים בתשואות הארוכות על האג"ח הממשלתיות מציבים את וורש בפני מבחן מוקדם של אמינות, עצמאות ויכולת לנווט את הכלכלה האמריקאית.
וורש אותת בעבר כי אינו מעוניין "להאכיל בכפית" את השווקים ברמזים לגבי החלטות הריבית הקרובות. במקום להשתמש בג'קסון הול כדי להכין את המשקיעים לקראת ישיבות הפד בספטמבר ובדצמבר, הוא אמר כי ייתכן שיתמקד ב"שאלות הגדולות" - פריון, דמוגרפיה ומגמות ארוכות טווח. אלא שהלחץ בשווקים מצמצם את מרחב התמרון שלו ומקשה עליו להימנע מהשאלות המיידיות.
אם נאומו של וורש בג'קסון הול לא יספק תובנות לגבי תוכניותיו למיתון האינפלציה - תרחיש שרבים מן האנליסטים רואים כסביר - לא מן הנמנע שתשואות האג"ח הממשלתיות יטפסו, מה שעלול בתורו להשפיע גם על הסנטימנט בשוק המניות. מנגד, אם הוא יאותת על נכונות להוריד ריבית או להשתמש במאזן כדי לבלום את התשואות, הוא עלול להזין את החשש שהפד מיישר קו עם צרכיו הפיסקליים של ממשל טראמפ.
יעלה את הריבית?
הופעותיו המתוקשרות האחרונות של וורש לא התקבלו היטב בשווקים. בעוד שהוא שב וחזר על כך שהבנק המרכזי נחוש להשיב את האינפלציה ליעד ה-2% של הפד, הוא לא הציג תוכנית קונקרטית שמפרטת כיצד הוא מתכוון לעשות זאת, ונמנע מלהציע את תחזיתו האישית למדיניות המוניטרית בהמשך הדרך.
לפי כלי FedWatch של CME, החוזים העתידיים על ריבית הפד מתמחרים הסתברות של כ־64% לכך שהפד יותיר את הריבית ללא שינוי בישיבתו בחודש הבא.
מבחינת הפד זו דילמה קלאסית: ריבית גבוהה מסייעת לעגן ציפיות אינפלציה, אך במקביל מכבידה על הפעילות, מייקרת אשראי ומגבירה את הלחץ על שוקי הנזילות.
בפני וורש עומד אתגר נוסף: גל המכירות בשוק החוב הממשלתי האמריקאי, ששוויו כ־30 טריליון דולר, דחף את התשואות הארוכות לשיאים של שנים. התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל־30 שנה טיפסה לכ־5.24%, רמה שלא נראתה מאז התקופה שלפני המשבר הפיננסי של 2008, והתשואה לעשר שנים הגיעה לכ־4.7%. במקביל חצה החוב הלאומי האמריקאי לראשונה את רף 40 טריליון הדולר - שילוב שמחדד את רגישות השווקים לעלות המימון של הממשלה.
מאחורי העלייה בתשואות עומד שילוב של גורמי לחץ: דאגה מהחוב ומהגירעון, אי־ודאות סביב מדיניות המסים וההוצאות של ממשל טראמפ, סיכון אינפלציוני נוסף בעקבות המלחמה באיראן, עלייה בתשואות בשווקים אחרים, היצע גדול של הנפקות אג"ח קונצרניות ועלייה בפרמיית הטווח שהמשקיעים דורשים כדי להחזיק חוב אמריקאי ארוך. ככל שהחוב מתרחב, כך מתחדדת גם השאלה כמה יעלה לממשל לגלגל אותו בשנים הקרובות.
המצב כבר הוביל להתערבות מצד משרד האוצר האמריקאי. שר האוצר סקוט בסנט הודיע בשבוע שעבר כי המשרד יכפיל את היקף הרכישות החוזרות המתוכננות של אג"ח ארוכות, מ־2 מיליארד דולר ל־4 מיליארד דולר.
למחרת הבהיר בסנט כי 4 מיליארד דולר אינם בהכרח הגבול. "אנחנו הולכים להגדיל את היקף הרכישה החוזרת", בהתאם לתנאי השוק. בהמשך גורמים באוצר האמריקאי ציינו את המספר טריליון דולר כסכום אפשרי לרכישות חוזרות.
ההתערבות של האוצר בשוק האג"ח מפעיל לחץ על וורש. משרד האוצר יכול לבצע רכישות חוזרות ולשנות את תמהיל ההנפקות, אך מהלך מתמשך ומשמעותי להורדת התשואות הארוכות תלוי במידה רבה בפד. מאזן הבנק המרכזי, שעומד כיום על כ־6.7 טריליון דולר, וההחלטה אם לשנות את גודלו או את הרכב האג"ח שבו יכולים להשפיע ישירות על התשואות.
נכון לעכשיו אין אינדיקציה שהבנק המרכזי מתכוון להצטרף למהלך של בסנט, ובכל זאת, פתיחת הדיון בהתערבות בשוק הארוך מחדדת את השאלה עד כמה הפד יוכל להישאר מחוץ למשחק.
