המורדים החות'ים השלימו היום (ו') את השתלטותם על מיצר באב אל-מנדב, בעזרת כיבוש האי פרים. כך מדווח בסוכנות הידיעות אי.אף.פי. מלחמת האזרחים בתימן התחדשה בין מרבית הגורמים, אבל החלק הדרמטי בה הוא האופן שבו המורדים החות'ים גובים מחיר כבד מהכלכלה הסעודית, תוך כדי התקרבות פיזית לבאב אל־מנדב - שער הכניסה והיציאה הדרומי לים האדום. מסע הכיבושים שמבצעים שליחיה של איראן בתימן מעיד על האופן שבו משטר האייתוללות רוצים לגבות מחיר מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בעקבות המצור על מיצר הורמוז, וברמה הרחבה יותר - עד כמה לברית מכה שחתם נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן עם פקיסטן וטורקיה אין אחיזה במציאות האזורית.
● המקום הראשון: לפני 20 שנה הוא הציל את החברה. השנה היא שילשה את שווייה
● העיתון הגדול בארה"ב מגנה את בריטניה: "פתחה במתקפה על ישראל"
החות'ים כבר מוכרים מהמצור שהטילו על הים האדום במהלך מלחמת חרבות ברזל, אך הם ביצעו זאת על בסיס האופן שבו זהו ים צר - ולא על סמך שליטה דה־פקטו על באב אל־מנדב. זאת, בניגוד למיצר הורמוז, שנמצא בסמכות איראנית עוד בטרם שאגת הארי. בימים האחרונים הצליחו החות'ים לכבוש, בין השאר, את העיר האסטרטגית מוח'ה שסמוכה לבאב אל־מנדב, וכן איים זעירים ואסטרטגיים במרחב המיצר, בהם זוקאר
המשמעות היא שאיראן ושלוחותיה מתקרבות לסיטואציה שבה ישלטו, דה־פקטו ודה־יורה כאחת, בשני מיצרים, או נקודות משנק (Choke Points), שדרכם עברו עד המלחמה כ־30% מהסחר העולמי בנפט ומוצריו, וכ־28% מהגז הטבעי המונזל (LNG). זוהי הדרך של הרפובליקה האסלאמית בטהרן להעביר לטראמפ מסר כי יש ביכולתם לגבות ממנו עד בחירות האמצע מחיר כלכלי כבד בהרבה מזה שהוא יגרום להם בעזרת המצור על הורמוז.
האפקט הכלכלי: הברנט ב-110 דולר, הדיזל שובר שיאים
הבנצ'מרק ברנט נושק ל־110 דולר לחבית, לראשונה מזה כארבעה חודשים, ואילו בארה"ב עצמה - מחיר גלון דיזל ארצי ממוצע חצה, לראשונה אי פעם, את רף ה־6 דולר לחבית. המשמעויות על המשק האמריקאי, זה שנשיא ארה"ב כל־כך דואג לו, הן אדירות. ללא כל צל של ספק, מחיר הדיזל יתגלגל לצרכן האמריקאי, בשל התלות בו בשינוע מטענים בכבישים, בחקלאות, בציוד הנדסי ובתעשייה הכבדה.
אותו המחיר נגבה לא רק בגלל מסע הכיבושים החות'י, כי אם קודם כל בשיגורי הטילים הבליסטיים לעבר התשתיות של חברת הפטרוליום הסעודית "עראמקו" והמצור שהטילו על הסעודים. בחודש אוגוסט, קצב הפקת הנפט הסעודי צנח ב־1.9 מיליון חביות ביום לכ־6.24 מיליון חביות ביום. כך לפי נתוני אופ"ק. צניחה כזו של 23% היא דרמטית לקרטל כולו, שהרי ערב הסעודית היא המפיקה הגדולה ביותר מבין חברותיו.
כל בר־דעת היה מצפה כי אותו טראמפ שבמהלך חרבות ברזל הפציע עם "ברית" מול החות'ים שבסיומה הכריז על "ניצחון" מולם, לא פחות, יירתם לטובת ידידיו הסעודים. אלו שהוא מעריך בזכות ממונם הגדול, ויכולתם להשקיע במשק האמריקאי. עם זאת, לא היה הדבר, נהפוך הוא: אפילו אין סימנים שהממשל האמריקאי הנוכחי מתכוון לסייע לסעודים. בטווח הארוך, ההשפעות האסטרטגיות של ההתעלמות הזו עשויות להיות בגדר ריבית דריבית, עם פנייה של MBS לסינים, במטרה שירגיעו את ידידיהם האיראנים.
הבלוף של "ברית מכה"
אבל לא די בכך, כמה שמענו על האיום הגדול על ישראל כתוצאה מברית מכה? אותה הברית, שבה שילבו כוחות - על הנייר - ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה. והנה, ראו איזה "פלא", אותה ברית "נאט"ו מוסלמית" צעירה שהיו מי שהגדירו כאיום קיומי על ישראל, פשוט לא עושה כלום. ולמה? האם מישהו באמת חושב כי בתוך בליל האינטרסים של טורקיה ופקיסטן במרחב ככלל ומול איראן בפרט, הן יירתמו עבור הסעודים מול החות'ים? באנגלית, הייתי אומר Give Me a Break.
כך, למשל, איראן היא ספקית אנרגיה של טורקיה, נטולת כל עצמאות אנרגטית - וכזו שחשופה לחלוטין למחירי האנרגיה. זה משתקף היטב בבלימת מגמת ירידת קצב האינפלציה במדינה. במקרה הפקיסטני, באסלאמבאד משלמים מחיר כבד בתעשיית הטקסטיל המקומית בגלל קשיי היצוא, ובהיבטים הביטחוניים ישנו אתגר הבלוצ'ים הבדלנים שמבצעים פעולות הן נגד איראן והן נגד פקיסטן. בסיכומו של דבר, ברית מכה קיבלה את הציון נכשל, כמו כל ברית מבין הרבות שכוננו הסעודים, הרבה יותר מהר ממה שציפינו.
