התשואה על האג"ח ל־30 שנה הגיעה לכ־5.58%, בעוד שהתשואה ל־10 שנים טיפסה לכ־5.28%. העלייה מתרחשת על רקע גל מכירות באג"ח ברחבי העולם, כאשר המשקיעים מתמודדים עם שילוב של חששות מפני אינפלציה עיקשת, מחירי אנרגיה מאמירים, הוצאות ממשלתיות גבוהות והיצע גדול של חוב.
תשואות האג"ח הארוכות (עשר שנים ו-30 שנה) משמשות כבנצ'מרק מרכזי למשכנתאות ולחוב תאגידי ארוך־טווח, בעוד התשואות הקצרות משפיעות על עלויות המימון לטווח קצר, כמו הלוואות רכב ואשראי עסקי שוטף.
● המשקיע האינטליגנט | אל תיפלו בפח של קרנות אג"ח שטוענות שהן מנצחות את השוק
● הטלטלה בשוק האג"ח מתחילה לזלוג למניות
למה דווקא חוב ל־30 שנה מושך תשומת־לב?
תשואה ל-30 שנה פחות עוסקת בשאלה מה יעשה הפדרל ריזרב בחודשים הקרובים, ויותר בשאלה איך ייראו הכלכלה, האינפלציה והחוב האמריקאי לאורך זמן.
כשמשקיע קונה אג"ח ל־30 שנה, הוא למעשה אומר: אני מוכן לנעול את הכסף שלי לשלושה עשורים. ככל שאי־הוודאות לגבי העתיד גדלה, הוא עשוי לדרוש תמורה גבוהה יותר על ההתחייבות הזו. התוצאה היא ירידה במחיר ועלייה בתשואה.
אז האם זה אומר שהשוק מאבד אמון בארה"ב?
לא בהכרח. העלייה בתשואות היא תוצאה של כמה כוחות שפועלים במקביל. אבל אם התשואות הארוכות ממשיכות לטפס גם כאשר הציפיות לריבית בטווח הקצר אינן עולות באותו קצב, זה כבר אומר שהסיפור רחב יותר מהפד: המשקיעים דורשים פרמיה גבוהה יותר על החזקת חוב אמריקאי לטווח ארוך.
מתי בפעם האחרונה ראינו רמות כאלה?
כדי להבין עד כמה התשואה הנוכחית חריגה, צריך לחזור ל־2002 - הפעם האחרונה שבה האג"ח האמריקאית ל־30 שנה נסחרה סביב רמות של 5.5% ומעלה. באותה שנה עברו השווקים טלטלה: התאוששות כלכלית שלא התממשה כמצופה, קריסת מניות הטכנולוגיה, פרשות חשבונאיות כמו אנרון וההכנות למלחמה בעיראק.
התשואות הארוכות ירדו בהמשך השנה, בעוד שוק המניות המשיך להיחלש. כמובן, הדמיון מסתכם ברמת התשואה - התנאים הכלכליים והפיננסיים של 2026 שונים מהותית מאלה של 2002.
אך גם אם ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, לעתים היא מתחרזת. עלייה חדה בתשואות האג"ח הממשלתיות קדמה לרבים מהמשברים הכלכליים ב-50 השנה האחרונות, ביניהם התרסקות שוק המניות ב-1987, המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, התפוצצות בועת הדוט-קום ב-2000 ומשבר הסאב-פריים ב-2008.
ולמה זה חשוב לשוק המניות?
כי תשואת האג"ח האמריקאית משמשת נקודת ייחוס למחיר הכסף בעולם. כשהתשואה ל־30 שנה עולה, היא מעלה את רף התשואה שמשקיעים מצפים לקבל גם מנכסים אחרים. זה יכול להכביד על מניות, במיוחד כאלה שהשווי שלהן נשען על רווחים שיגיעו רחוק בעתיד.
בנוסף, כאשר ניתן לקבל על השקעה באג"ח תשואה של 5% ויותר, הדבר מעודד הסטת כספים משוק המניות עתיר הסיכון לעבר המכשירים הסולידיים.
עלות הכסף הופכת לחשובה יותר גם כאשר מביטים בסיפור המרכזי שהניע את שוק המניות בשנים האחרונות - סיפור ה-AI. כאשר ענקיות הטכנולוגיה נוטלות על עצמן כמויות עצומות של חוב כדי לממן את ההתרחבות בתחום הבינה המלאכותית, לעלייה בעלות הכסף יש השפעה גדולה בהרבה על הפרויקטים של החברות ועל המאזנים שלהן.
מה ההבדל לעומת האג"ח לעשר שנים?
התשואה לעשר שנים היא עדיין המדד המרכזי לציפיות לגבי הריבית, האינפלציה והכלכלה האמריקאית. התשואה ל־30 שנה מוסיפה למשוואה את שאלת המחיר של החוב לטווח הארוך.
וזו בדיוק הנקודה ששווה לעקוב אחריה עכשיו: לא רק כמה גבוהה התשואה, אלא האם ה־30 שנה ממשיכה לעלות מהר יותר מה־10 שנים. אם כן, השוק עשוי לומר שהבעיה כבר אינה רק מה יעשה הפד - אלא כמה הוא מוכן לשלם כדי לממן את אמריקה בעשורים הבאים.
