"פליט פוליטי מטורקיה בשם חאמט קוסקין שרף עותק של הקוראן מחוץ לקונסוליה הטורקית בלונדון - ומישהו ניסה לדקור אותו. אבל קוסקין הוא זה שהואשם לבסוף בגרימת הטרדה ומצוקה לדוקר. הטענה של התביעה הייתה שהוא הונע משנאתו לאסלאם - מה שגרם לדוקר לבצע את המעשה" - זו רק אחת מהאנומליות שמציג טובי יאנג, עיתונאי ופרשן בריטי - כדי להמחיש כיצד הפכה בריטניה לאחת המדינות המובילות באירופה בשיעור המעצרים בגין עבירות בתחום חופש הביטוי.
● ראיון | למנכ"ל פנגו נמאס להיות מזוהה עם חניה. עכשיו הוא מחפש את הרכישה הבאה
● המודל המתמטי שמראה: כולם משאירים טיפ - והתמריץ לשירות טוב נחלש
● כך מסייעת בינה מלאכותית למטופלים לפענח תעלומות רפואיות
"חופש הביטוי בממלכה המאוחדת נמצא על מערכת הנשמה, הוא גוסס", מכריז בראיון לגלובס יאנג, המוכר גם כלורד יאנג מאקטון, חבר בית הלורדים. "אם אתה אומר או עושה משהו שגורם להטרדה, דאגה או מצוקה של מישהו אחר - ואתה מונע מעוינות, שנאה לגזע, לנטייה המינית או לדתו של הקורבן - אז אתה יכול להיות מואשם בעבירה בנסיבות מחמירות".
לדבריו, אחת הבעיות היא שהאכיפה לא עקבית. "קבוצות מסוימות נחשבות לקדושות יותר, ונהנות מרמות גבוהות יותר של הגנה מצד המדינה ביחס לאחרות. למרבה הצער יהודים, למשל, נחשבים פחות מדוכאים - אז הם פחות ראויים להגנה מהמדינה, ולכן עבירות ביטוי פחות נאכפות כשזה נוגע לשנאה כלפיהם".
יאנג טוען כי גורמים בשמאל בבריטניה משתמשים לא פעם בסטטיסטיקות של העלייה בפשעי השנאה - כדי להשתיק בעיקר ביקורת על האסלאם. "העניין החמור כאן הוא שאם משווים את העלייה בפשעי השנאה נגד מוסלמים לעלייה בפשעי השנאה נגד יהודים, על בסיס מספר מקרים לנפש - לפחות מאז 7 באוקטובר הפשעים נגד יהודים בבריטניה, היו גדולים פי עשרה מאלו שכוונו למוסלמים.
"במילים אחרות הגישה היא סלקטיבית ופוליטית לחלוטין. נראה שהם (הממסד - א"ו) לא מודאגים מכך שיהודים יהיו קורבנות של פשעי שנאה, או מדיבור אנטישמי המוביל לאלימות נגד יהודים - זו נקודת עיוורון מבחינתם".
"אם אתה גבר לבן סטרייט - סביר יותר שתיעצר"
יאנג לא רק יושב על הגדר ומבקר. בשנת 2020 הוא הקים את ה-Free Speech Union, והפך מאז לאחד הקולות הבולטים בממלכה נגד התרחבות מתמשכת של המגבלות על חופש הביטוי. הארגון חולש על שורה של זירות, מאוניברסיטאות, מקומות עבודה ועד לרשתות החברתיות, כשהוא מסייע לאנשים שטוענים כי שילמו בהן מחיר על דברים שאמרו. בנוסף, הוא עוסק באופן שבו המשטרה מטפלת בהתבטאויות שנויות במחלוקת - כשהוא תובע את תחנות המשטרה.
משרד הפנים הבריטי הודה השנה כי הנחיות לא ברורות הובילו לכך ששוטרים נקראו לבתיהם של אנשים, בעקבות מריבות שגרתיות, וכי עימותים יומיומיים ברשתות החברתיות הגיעו שלא לצורך לטיפול המשטרה. שרת הפנים שבאנה מחמוד אף הציעה לערוך רפורמה בתחום והכריזה כי במסגרתה המשטרה לא תעסוק עוד ב"ציוצים חוקיים לחלוטין".
"נער לבן בשם הנרי נובאק נרצח על ידי אזרח סיקי וכשהמשטרה הגיעה לנובאק הגוסס, הרוצח האשים את הקורבן בכך שאמר משהו גזעני. אז המשטרה עצרה את הנער הגוסס - שמת בזמן שהיה באזיקים על הרצפה, תוך שהוא מדמם למוות. הרוצח לא נעצר בזמן האירוע כי השוטרים האמינו לו", מספר יאנג כדי להדגים את ההשלכות הקיצוניות של המגבלות על חופש הביטוי.
"גזענות הפכה לסוג של חטא שולט שהמשטרה מנסה לעקור מהשורש", הוא אומר. "המשטרה טענה שמדובר בסתם מקרה מצער, וכי 'אין דבר כזה שיטור בשני סטנדרטים (two-tier policing) - זוהי רק תיאוריית קונספירציה ימנית קיצונית'.
"אבל אז נמצאה תוכנית הפעולה המשטרתית נגד גזענות, במסגרתה המכללה לשיטור והמועצה הלאומית של מפקדי המשטרה, הוציאו הנחיה לכוחות המשטרה באנגליה ובוויילס - לפיה עליהם לנסות להשוות את שיעורי המעצרים והאישום בין קבוצות גזעיות שונות, וכי כל פער מהווה עדות לגזענות שיטתית. המשמעות היא שצריך להתייחס לפשעים שבוצעו על ידי הקבוצות בעלות הסיכוי הנמוך ביותר לפשעים כאלה - בצורה הרבה פחות מקלה, מאשר לפשעים שבוצעו על ידי קבוצות גזעיות בעלות סיכוי גבוה לפשעים מסוג זה. או במילים אחרות: סביר הרבה יותר שתיעצר אם אתה גבר לבן סטרייט, מאשר אם אתה מקבוצה גזעית אחרת".
הפשעים שלא בוצעו והאזהרה של ואנס
המספרים מהווים תחמושת לא מבוטלת לטענותיו של יאנג. נתונים שהתקבלו, בעקבות בקשות לחופש מידע של עיתונים בריטים, ונאספו מ-37 צוותי משטרה, מעלים כי בשנת 2023 נרשמו באנגליה ובוויילס 12,183 מעצרים מכוח שני סעיפים בחוקי התקשורת הבריטיים, יותר מ-30 מעצרים ביום בממוצע. החוקים הללו חלים על מי שהשתמש במסרים המוגדרים "פוגעניים באופן חמור", מגונים או מאיימים, וכן על סוגים מסוימים של הודעות שנשלחו מתוך כוונה לגרום מצוקה.
לפי נתונים, שהוצגו בהמשך בפרלמנט הבריטי, רק 1,119 (כ-9%) מהמקרים הסתיימו בהרשעה. הפער הגדול בין מספר המעצרים למספר ההרשעות - הפך בעצמו לחלק מרכזי בטענתם של מי שמבקר את הפעולות נגד חופש הביטוי, בטענה שהרף להתערבות משטרתית שהוצב - נמוך מדי.
וישנה קטגוריה בריטית יוצאת דופן עוד יותר: מקרים שבהם מלכתחילה לא בוצעה עבירה פלילית. במשך שנים תיעדה המשטרה באנגליה ובוויילס מה שמכונה Non-Crime Hate Incidents - "אירועי שנאה שאינם פשע". במילים פשוטות, ניתן היה לתעד ברישום משטרתי אודות אדם אירוע שנתפס כמונע מעוינות, על רקע מאפיינים כמו גזע, דת, נטייה מינית, מוגבלות או זהות טרנסג'נדרית - גם כאשר המשטרה קבעה שלא בוצעה בו עבירה פלילית.
יאנג טען כי מאז הנהגתה של השיטה, ב-2014, תועדו באנגליה ובוויילס כרבע מיליון אירועים כאלה, כ-65 ביום בממוצע. בנאום בבית הלורדים בינואר 2026 הוא הזהיר כי במקרים מסוימים מידע כזה עלול להופיע בבדיקות רקע מורחבות הנדרשות למשרות רגישות. יאנג ציטט גם מחקר שהראה שהמשטרה הקדישה אלפי שעות עבודה מדי שנה לטיפול במקרים שהסתיימו בסיווג כ"אירועי שנאה שאינם פשע".
הבעיה כה משמעותית עד שסגן נשיא ארה"ב ג'יי. די. ואנס בחר בנאומו בוועידת הביטחון במינכן, בפברואר 2025 - לדבר לא המלחמה באוקראינה, לא על רוסיה ואפיל לא על איראן - אלא על הפגיעה החריפה בחופש הביטוי, שלתפיסתו, מתפשטת באירופה, ובבריטניה בפרט.
"אני חושש שחופש הביטוי בבריטניה וברחבי אירופה נמצא בנסיגה", הכריז ואנס באותו נאום. כדוגמה למהלך שהגיע עד להתערבות במחשבותיו של אדם הוא הביא את סיפורו של אדם סמית קונור. קונור, יוצא צבא ופיזיותרפיסט בריטי, התפלל בשקט מחוץ למרפאת הפלות בבורנמות' - והורשע באי-ציות לצו להגנה על המרחב הציבורי.
מבקריו של ואנס טענו כי הוא השמיט חלק מההקשר המשפטי. אלא שהמקרה המחיש היטב עד כמה עמוק הפך הוויכוח בבריטניה על הגבול שבין הגנה הכרחית על הציבור, לבין התערבות בחופש ביטוי ובהתנהגות שאינה אלימה.
רצח הילדות והמהומות שהציתו ויכוח
בממשלת בריטניה דוחים באופן עקבי את הטענות שלפיהן המדינה מנהלת מאבק נגד חופש הביטוי. ראש הממשלה לשעבר קיר סטארמר הציג קו שטען כי חופש הביטוי הוא "אחד מערכי היסוד של הממלכה המאוחדת", ובריטניה תמשיך להגן עליו "בקנאות ובנחישות". אלא שמבחינת הממשלה, חופש הביטוי לא מעניק חסינות כשהתבטאות חוצה את הגבול לעבירה פלילית, להסתה לאלימות או לפגיעה ממשית באחרים.
ההבחנה הזאת עמדה במרכז תגובתו של סטארמר לאירועים שפרצו לאחר רצח שלוש ילדות בשיעור ריקוד בהשראת טיילור סוויפט, בסאות'פורט בקיץ 2024. התוקף היה יליד בריטניה ובנם של מהגרים מרואנדה. הרשויות לא פרסמו בתחילה את זהותו, וברשת החלו להתפשט טענות כוזבות שלפיהן מדובר במבקש מקלט מוסלמי. השמועות תרמו להתלקחות מהומות נגד מהגרים ברחבי בריטניה, ובמקביל הפכו התבטאויות שפורסמו ברשת בעקבות הרצח למבחן בולט של הגבול שבין חופש הביטוי להסתה.
אחד המקרים שהפכו את השטח האפור הזה למוחשי במיוחד היה סיפורה של לוסי קונולי. קונולי, מטפלת בילדים ואשתו של חבר מועצה מטעם המפלגה השמרנית, פרסמה ציוץ ברשת החברתית X, שעות לאחר הרצח, שבו קראה ל"גירוש המוני" של מהגרים, ואמרה שמבחינתה אין בעיה לשרוף מלונות שבהם שוכנו מבקשי מקלט. הפוסט נצפה מאות אלפי פעמים - לפני שמחקה אותו אחרי כמה שעות.
קונולי נעצרה, הודתה בעבירה של פרסום חומר מתוך כוונה לעורר שנאה גזעית ונידונה ל-31 חודשי מאסר. עבור יאנג ומבקרים אחרים, המקרה הפך לחלק מהדיון בשאלה האם המדינה מגיבה בחומרה לא מידתית לדברים שנכתבים ברשת. "לוסי קונלי הודתה באשמה, מה שלא היה חכם, בהסתה לשנאה גזעית, בגלל כמה דברים באמת לא נעימים שאמרה על מהגרים בלתי חוקיים. זה מטורף", טוען יאנג.
סטארמר מצידו הואשם בהקשר זה כי הממשלה מבקשת להשתיק התבטאויות ברשת, וטען כי הדיון אינו עוסק בדעות לא פופולריות אלא בהסתה לאלימות. "זו לא מחאה. זה לא לגיטימי. זו עבריינות והפרת סדר אלימה", הצהיר והזהיר כי גם ליבוי של אלימות באמצעות הרשתות החברתיות עשוי להיות עבירה.
"סטארמר התגאה במסיבת עיתונאים בבית הלבן ב'מסורת הגדולה של חופש ביטוי במדינה' - אבל זה לא נכון", טוען יאנג. "ממשלות בבריטניה חוקקו חוק אחר חוק, שנועדו להגביל את מה שאנחנו יכולים לומר. והמשטרה הפכה לקנאית ביותר באכיפת החוקים האלה, היא עושה הרבה מעבר למה שהיא צריכה". גם בממשלה הנוכחית שמוביל אנדי ברנהאם לא נראה שינוי במדיניות ביחס לחופש הביטוי.
"אנשים חוששים להסתבך בצרות"
יאנג מתריע שמעבר למערכת החוקים החיצונית, בריטים רבים כבר מתאפיינים בצנזורה עצמית גבוהה. "אנשים חוששים שאם יסטו ממוסכמות פרוגרסיביות קיצוניות, הם יסתבכו בצרות במקום העבודה, באוניברסיטה או אפילו עם המשטרה", הוא מסביר.
לדבריו, איגוד חופש הביטוי מטפל כעת ביותר מ-6,300 תיקים עם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ומקבל כ-45 בקשות חדשות לעזרה מדי שבוע. "מגיעים אלינו אנשים שנקלעו לצרות בגלל מימוש זכותם לחופש הביטוי, מול המשטרה או מול המעסיק שלהם, כמו מנהל אוניברסיטה למשל - וההיקפים רק הולכים וגדלים", אומר חבר בית הלורדים.
"ככל שהדברים מחמירים איגוד חופש הביטוי גדל - יש לנו כעת כמעט 47,000 חברים, והיינו רק 14,000 לפני שסטארמר הפך לראש ממשלה ביולי 2024", מספר איש הימין השמרני. "זה בין היתר בגלל ממשלת הלייבור הזו שהפכה לדי סמכותנית ומנסה להצר את חופש הביטוי, כך שאנשים מודאגים, בצדק, שהם עלולים להסתבך בצרות רק בגלל ביקורת על הממשלה או על מדיניות הממשלה".
כשאני הייתי צעיר גדלתי על הסיפור שארגון זכויות האזרח האמריקאי ACLU הגן על זכותם של ניאו-נאצים לצעוד בסקוקי אילינוי בטענה שזה חופש הביטוי שלהם. תמיד חשבנו על השמאל כמי שמגן על חופש הביטוי ואילו הימין היה הצד החשוך והמצנזר. נראה שהיוצרות התהפכו.
"כן. אני חושב שזה בחלקו בגלל שהשמאל נהנה כעת ממונופול על הכוח התרבותי והפוליטי במערב. אם להגן על חופש הביטוי אומר עכשיו להגן על אנשים שמבקרים אותם ואת ההגמוניה שלהם - זה כבר לא באינטרס שלהם. אני חושב שזה קורה גם כי חלקית, בגלל פוליטיקת הזהויות (שמעמידה במרכז את הזהות הקבוצתית - א"ו) - שהפכה להיות דומיננטית במערב. בתפיסה כזו חלק מהטיעון המוסרי שלהם להיותם בשלטון - הוא שהם שומרי רווחתן של קבוצות חלשות ופגיעות, ואז צריך להגן עליהן מאנשים שמדברים לא יפה".
אלו סיבות פוליטיות. אבל למה מוסדות שונים, שבעבר הגנו על חופש הביטוי - זנחו את העמדה הזאת?
"אני חושב שמשהו השתנה בעשורים האחרונים. אני חושב שזה חלקית בגלל שרוחות הזמן כיוונו מחדש את השמאל לחשיבה על דינמיקת כוח. השמאל חושב עכשיו על אנשים שיכולים לממש את חופש הביטוי שלהם - כבעלי כוח. אז אם אתם מגינים על חופש הביטוי, אתם פשוט מגינים על הסטטוס קוו (של יחסי הכוחות הנוכחיים - א"ו). הם בעצם מקשרים את חופש הביטוי עם סוג של פריבילגיה גברית, חיוורת ומיושנת. ההגנה עליו היא כמו הגנה על זכויות יתר של גברים לבנים. לכן, לצערי, יש נטישה כמעט מוחלטת של מוסדות השמאל בממלכה המאוחדת את ההגנה על עיקרון חופש הביטוי".
בשנים האחרונות שורה של פוליטיקאים הציעו להחזיר את החוקים שנועדו להעניש את מי שפוגע בקודשי הדת. ההצעות כולן מגיעות מהצד המוסלמי של המפה הפוליטית. אתה מודאג?
"בהחלט. הקהילה המוסלמית הופכת לגוש הצבעה חזק הרבה יותר בבריטניה במהלך השנים האחרונות, וכעת יש קמפיין לאומי שנקרא 'הצבעה מוסלמית', שמנסה לכוון מוסלמים כיצד להצביע כדי למקסם את השפעתם הפוליטית. בבחירות הכלליות האחרונות חמישה מחוזות תמכו במועמדים עצמאיים, שכל תכליתם תמיכה בפלסטינים בעזה - והם זכו למושבים בפרלמנט.
"היו עוד הרבה מושבים בלייבור שבהם הפער בין מועמד הלייבור המנצח, לבין המועמד העצמאי הפרו-פלסטיני היה קטן ביותר - ולכן מפלגת הלייבור מודאגת מאוד מאיבוד מושבים נוספים בבחירות הבאות לטובת תומכי העצמאות בעזה. אני חושב שיש סיכוי שהממשלה הזו, וכזו שתבוא בעתיד, תנסה לקדם חוקים שיענישו את מי שמעז לדבר סרה באסלאם".
יאנג אומר בצער כי "כיום לא מעט מהאנשים שפונים לאיגוד חופש הביטוי בבקשת עזרה הם כאלו שנחקרים על ידי המשטרה על אמירות אנטי-אסלאמיות - בין אם על הגירה בלתי חוקית ממדינות בעלות רוב מוסלמי, או על גילה של כלתו של מוחמד. די קשה לדבר על כל אחד מסוגי הנושאים האלה בלי להתעורר ולגלות שהמשטרה דופקת על דלתך".
אז מה קורה אם אני כותב נניח משהו ב-X, על גבול הגזעני או לכל הפחות לא פוליטיקלי קורקט. מתי המשטרה תגיע?
"אני אתן דוגמה: אחרי רצח התלמידות בשיעור הריקוד, כשהתחילו להופיע ספקולציות שגויות שהרוצח הוא מוסלמי, חייל לשעבר בחיל הנחתים המלכותי בשם ג'יימי מייקל פרסם סרטון קצר בפייסבוק, בו הניח שהתוקף הוא מהגר בלתי חוקי ממדינה בעלת רוב מוסלמי ועודד את תומכיו למחות בדרכי שלום נגד הגירה לא חוקית. פוליטיקאי מקומי ממפלגת הלייבור ראה את הסרטון ודיווח על מייקל למשטרה.
"המשטרה האשימה אותו בהסתה לשנאה גזעית על סמך סרטון בן 15 דקות, שבו אמר במפורש שהוא לא רוצה שאף אחד יעשה משהו אלים, או שאנשים יעברו על החוק, רק למחות מול משרדי מחוזות הבחירה של פוליטיקאים, אולמות מועצה וכו'. הוא כפר באשמה ומצאנו לו צוות טוב של עורכי דין שיגנו עליו. מייקל הועמד למשפט בעיירה וולשית בה העונש המקסימלי על עבירה כזו הוא שבע שנות מאסר - הוא לקח סיכון. אבל לקח לחבר המושבעים בערך 15 דקות לזכות אותו פה אחד. זה מסוג הדברים שיכולים לקרות לך רק אם אמרת משהו שפוליטיקאי מקומי - מוצא כפוגעני".
מבחינת יאנג מה שמתרחש בבריטניה יכול לשמש גם כנורת אזהרה לישראל. "דירוגה של ישראל במדד חופש העיתונות העולמי של ארגון 'עיתונאים ללא גבולות' צנח בחדות לשפל של מקום 112 מתוך 180 מדינות ב-2025, ולאחר מכן למקום 116 ב-2026", הוא אומר בדאגה. "אין ספק שחלק מזה אפשר לייחס למה שמכונה 'תסמונת האובססיה נגד ישראל' (Israel Derangement Syndrome), אבל יש גם מידה מסוימת של ממש בביקורת. ממשלת ישראל חייבת להיזהר שלא ללכת באותה הדרך שבה הלכה ממשלת בריטניה".
