בית הדין לעבודה בבאר שבע קבע לאחרונה בפסק דין דרמטי כי חברה תשלם לעובד לשעבר פיצוי בסך 890 אלף שקל בגין אובדן קצבת נכות. זאת לאחר שלא העבירה כספים לקרן הפנסיה בתקופת עבודתו, שנמשכה 52 ימים.
● חשד: הלקוח עשה אקזיט של 60 מיליון שקל - רואה החשבון לא דיווח
● אושרה ייצוגית נגד רמי לוי בגין ניכוי חוסרים משכר הקופאים
הרצף הביטוחי הפנסיוני נקטע, וכאשר חודשו ההפקדות בידי המעסיק הבא החלה תקופת זכאות חדשה, והעובד נדרש להשלים תקופת אכשרה של חמש שנים. העובד, שהועסק כמנהל אחזקה, חלה ארבע שנים לאחר שסיים את עבודתו הקצרה בחברת "מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים". הקרן סירבה לשלם לו קצבת נכות משום שתקופת האכשרה טרם הסתיימה.
מדובר היה בסכומים של אלפי שקלים בודדים שלא הועברו לקרן הפנסיה, אך גרמו למעסיקה נזק רב שנים לאחר מכן. מומחים לדיני עבודה מסבירים כי פסק הדין ממחיש את הסיכון הרב הכרוך בכך ומחדד את חשיבות עמידתו של המעסיק בהוראות החוק בעניין זה.
"המחדל של המעסיק עלה לו ביוקר"
"פסק הדין ממחיש את הסיכון הפוטנציאלי הכבד הטמון במחדלו של מעסיק לבצע הפקדות פנסיוניות לעובדיו בהתאם לחובה המוטלת עליו על פי דין", אומר עו"ד ירון קרמר, שותף בנ. פינברג ושות' ומומחה בדיני עבודה. "במקרה זה, מחדלו של המעסיק לבצע הפקדות לקרן פנסיה בגין תקופת העסקה של עובד במשך קצת יותר מחודשיים עלה לו ביוקר".
"זו אזהרה מעשית למעסיקים: לברר את ההסדר הפנסיוני כבר בשלב הקליטה ולוודא שההפקדות מבוצעות בפועל גם במקרה של עזיבה מוקדמת. תקופת העסקה קצרה אינה בהכרח כרוכה בחשיפה קטנה, והחשיפה עלולה להיות לא רק להפרשות החסרות, אלא גם לשווי הקצבאות שאבדו", מוסיפה עו"ד הדס ארנברג, שותפה במחלקת דיני עבודה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו.
לדברי עו"ד ערן שוהם, שותף מנהל במשרד דפנה שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה, ניתן וצריך למנוע מקרים כאלה באמצעות התנהלות מדויקת, מהירה ומתועדת. שוהם ממליץ לברר מיד עם קליטת עובד חדש אם יש לו קופה פעילה ולקבל את פרטיה בכתב; שיחה בעל פה או הצהרה כללית אינן מספיקות. נוסף על כך, אין להסתפק בניכוי בתלוש המשכורת, אלא יש לוודא שהכספים אכן עוברים לקרן. לבסוף, יש לתעד כל צעד בנושא למקרה של מחלוקת עתידית.
בית המשפט ניפץ את התפיסה הרווחת
הרכב בית הדין, בראשות סגנית הנשיא רחל גרוס ונציגי הציבור מזל אברמסון ומרדכי אדרעי, קבע כי לשון הסעיף בצו ההרחבה מצביעה על כך שהעובד זכאי להפרשות לפנסיה החל מיומו הראשון בעבודה. ההפקדה יכולה להתבצע רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה, לאחר שלושה חודשי עבודה או בתום שנת המס, לפי המועד המוקדם מביניהם. הזכאות להפקדה מתגבשת מהיום הראשון במטרה למנוע פגיעה ברצף הביטוחי, ועל המעסיק חלה חובה לבצע הפרשות רטרואקטיביות גם אם העובד הפסיק את עבודתו לפני שהשלים תקופה זו.
המשמעות המעשית של הקביעה חורגת מהמקרה הפרטי. כאשר עובד מצטרף למקום עבודה עם הסדר פנסיוני פעיל, האחריות אינה מסתיימת בעצם רישום הניכוי בתלוש השכר. על המעסיק לוודא שהכסף הועבר בפועל לקופה הנכונה, במועד הנדרש ובצירוף הפרטים שיאפשרו לשייך אותו לעובד. עיכוב קצר לכאורה עלול ליצור פער בכיסוי הביטוחי, במיוחד כאשר בתקופה שלאחר מכן מתרחש אירוע רפואי המשפיע על כושר העבודה.
לכן, מומלץ לקבוע תהליך קליטה מסודר הכולל קבלת אישור על קופה פעילה, תיעוד בחירת העובד, מעקב אחר ההפקדה הראשונה ובדיקה שהכספים נקלטו. גם בסיום העסקה מוקדם יש להשלים את הבירור ולא להניח שהחובה מתבטלת בשל משך העבודה.
לצד זאת, פסק הדין מדגיש את החשיבות של בקרה שוטפת מצד מחלקות השכר ומשאבי האנוש, ושל טיפול מיידי בהתראות המתקבלות מקרנות הפנסיה. תיעוד מלא של הפניות, האישורים והעברות הכספים עשוי לסייע במניעת מחלוקות, אך הוא אינו מחליף את ביצוע ההפקדה עצמה. מבחינת המעסיקים, המסקנה ברורה: עלות הטיפול המוקדם נמוכה לאין שיעור מהחשיפה האפשרית במקרה של אובדן זכויות ביטוחיות.
"פסק הדין מנפץ תפיסה מוטעית ורווחת בקרב מעסיקים", אומר עו"ד רוני סאיג, המתמחה בדיני עבודה. "רבים סבורים בטעות כי מעסיק פטור מביטוח פנסיוני לעובד שלא השלים 90 ימי עבודה. פסק הדין עושה סדר בפרשנות צו ההרחבה ומבהיר: עובד שמגיע עם קרן פנסיה פעילה זכאי לכיסוי ביטוחי מהיום הראשון. שלושת החודשים המוזכרים בצו ההרחבה הם ארכה טכנית בלבד לביצוע ההפקדה, ולא תנאי לעצם הזכאות".
עו"ד קרמר מבהיר כי פסק הדין אינו קובע הלכה חדשה ואינו מטיל על מעסיקים אחריות שלא הייתה מוטלת עליהם קודם לכן. עם זאת, המקרה מחדד את החובה המוטלת על המעסיק גם במקרי קיצון.
זאת, גם כשלחברה יש טענות משמעותיות נגד העובד. במקרה זה, למשל, לחברה היו טענות מגוונות: העובד לא ציין בטופס הקבלה לעבודה לאיזו קרן פנסיה יש להעביר את הכספים; קיבל בזמן אמת התראה מקרן הפנסיה על אובדן הרצף הביטוחי; שלח מכתב שבו ביקש לבטל את ביטול קרן הפנסיה, ואשר המעסיקה ביקשה לראות בו ויתור על זכויותיו; וכן מסר מידע כוזב לגבי מצבו הרפואי.
על מי מוטלת כמעט כל האחריות?
למרות כל אלה, בית הדין הבהיר כי אדם אינו יכול לוותר על הזכות הבסיסית להפרשות לפנסיה, בשל חשיבות השמירה על הרצף הביטוחי. עוד נקבע כי גם הצהרות כוזבות על מצב רפואי אינן מבטלות את החובה להפריש לפנסיה, שכן חובה זו אינה מותנית במצב רפואי.
עו״ד שרון ברוורמן-עטיה, שייצגה את העובד בהליך, אומרת כי "פסק הדין נושא מסר משמעותי למעסיקים ומחדד עיקרון יסוד בדיני העבודה והביטחון הסוציאלי: החובה הפנסיונית המוטלת על מעסיק היא חובה קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור״.
עו"ד לירון סבן, שייצג בהליך את המעסיקה, אומר כי "מדובר בפסק דין שתוצאתו צריכה להטריד כל מעסיק במדינת ישראל", ובכוונתו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. לדבריו, "על אף שבית הדין קבע כי התובע היה בלתי מהימן, ניסה להטות את תוצאת המשפט במהלך עדותו, קיבל מכתב התראה בטרם הפסקת הכיסוי מחברת הביטוח לאחר שסיים את עבודתו אצל המעסיקה ולא דאג לערוך הסדר ריסק - ניתן לו סעד שערורייתי ובלתי סביר זה. בית הדין לא הטיל על העובד אף לא אחוז אחד של אשם תורם".
פסק הדין יצר בפועל אחריות כמעט מוחלטת של המעסיק, מוסיף עו"ד שוהם. "זאת אף שקרן הפנסיה היא גוף מקצועי בעל יכולות דיווח, גבייה, התראה ובקרה. הגנה על זכויות עובדים היא חיונית, אך אין היא אמורה לפטור את העובד ואת קרן הפנסיה מחובותיהם ומהשלכות מחדליהם".
