התכתבויות וואטסאפ של יונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, דלפו לרשת ומעוררות סערה. בתגובה, עורכי דינו עמית חדד ונועה מילשטיין הודיעו כי "מי שפרץ ליונתן אוריך לוואטסאפ ופרסם תכתובות אישיות תוך שהוא מוסיף ומשנה את השיחות - ישלם את מלוא המחיר. כך יקרה גם לכל מי שמפרסם, מפיץ או משתף הודעות. מי שעושה זאת, עובר עבירה פלילית, ותוגש נגדו תביעה אישית".
אוריך ועורכי דינו החלו לשלוח מכתבי התראה למי ששיתף חלקים מההתכתבויות. האם יש לאוריך עילת תביעה נגד מי שהשיג את ההתכתבויות ונגד מי שסייע להפצתן? האם מדובר בעבירות פליליות, והאם המפיצים חשופים לתביעה אזרחית?
● התכתבויות הוואטסאפ של יונתן אוריך דלפו לרשת לכאורה, והוא מאיים בתביעות
● התכתבויות של יועצו של ראש הממשלה דלפו לרשת: איך אפשר היה להימנע מכך?
ראשית, יש להפריד בין מי שחדר לחשבון הוואטסאפ של אוריך לבין אלה שמעבירים את ההתכתבויות, כאשר החוקים הרלוונטיים הם חוק הגנת הפרטיות וחוק המחשבים. סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכול אם אין הכתב בעל ערך היסטורי, ולא עברו 15 שנים ממועד כתיבתו".
רק בשבוע שעבר קבע בית משפט כי העיתונאית הדס שטייף וגלי צה"ל יפצו את ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, לאחר ששטייף הייתה אחראית על פריצת הטלפון הנייד שלו. בית המשפט הזכיר כי חוק המחשבים נועד להגן על שליטת האדם בתכנים המצויים בטלפון הנייד, ומהווים "מאגר מרוכז של מידע במלל, בתמונות, בהקלטות ובסרטונים, שממנו ניתן ללמוד על מחשבותיו, רגשותיו וחוויותיו של אדם וגם על ההתקשרויות - לעתים האינטימיות ביותר שלו - עם אחרים".
באופן מקרי, מדובר בציטוט מפסק הדין בדיון הנוסף בבית המשפט העליון בהליך אותו ניהל אוריך נגד חדירת המשטרה למכשיר הטלפון הנייד שלו ללא צווים.
האם יש חשד שמדובר בעבירה פלילית?
עצם הפריצה לחשבון הוואטסאפ ושאיבת המידע ממנו מהוות עבירה פלילית, אך השאלה האם גם פרסום או שיתוף של ההתכתבויות שדלפו מהווה עבירה פלילית - תלויה בנסיבות ובתוכן.
עו"ד שלומי וינברג, מומחה בדיני לשון הרע והגנת הפרטיות, מסביר כי במישור הפלילי - מי שחודר שלא כדין לחשבון וואטסאפ של אדם אחר, עלול לעבור עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, שעונשה עד שלוש שנות מאסר. אם החדירה נועדה לבצע עבירה נוספת, כגון פגיעה בפרטיות, עשוי לחול גם עבירה על חוק המחשבים, הקובע עונש של עד חמש שנות מאסר.
השאלה אם מי ששיתף את ההתכתבויות היא עבירה פלילית, היא מורכבת ותלויה בתוכן המדויק של ההודעות ובמידת העניין הציבורי שבהן. לדברי עו"ד וינברג, גם מי שרק מעתיק, משתמש או מפיץ במזיד התכתבויות פרטיות שהושגו שלא כדין, עלול לשאת באחריות פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות. יחד עם זאת, פגיעה בפרטיות שלא נעשית במזיד, לא מקימה, כשלעצמה, עבירה פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות.
ההערכה היא כי בהיבט הפלילי, גם אם יש עבירה, וגם אם תוגש תלונה, הפרקליטות לא תעמיד לדין כאשר מדובר בפרסום התכתבויות בודדות - להבדיל ממי שהשיג את המידע מחשבון הוואטסאפ של אוריך.
האם יש עילת תביעה אזרחית?
רוב ההפרות בחוק הגנת הפרטיות הן גם עבירה וגם עוולה אזרחית. לכן, על-פי הערכה, בית המשפט עשוי לקבוע כי המפיצים פגעו בפרטיותו, ולפסוק פיצוי בשל כך.
"הן מי שפרץ לחשבון והן מי שמעתיק, משתמש או מפיץ התכתבויות פרטיות ללא רשות, עלולים להיתבע בגין פגיעה בפרטיות, בהתאם לסעיפים 2 ו־4 לחוק הגנת הפרטיות", אומר עו"ד וינברג.
הוא מוסיף כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום בסיסי של עד 50 אלף שקל. אם ניתן להוכיח כוונה לפגוע - ניתן לחייב עד כפל הסכום, כלומר 100 אלף שקל. סכומים אלה צמודים למדד, ולכן כיום הם עומדים על כ-73 אלף שקל ו-146 אלף שקל בהתאמה.
"ניתן גם לתבוע בגין הפרת חובות חקוקות מכוח חוק המחשבים וחוק האזנת סתר, זאת, לצד האפשרות לתבוע פיצויים בגין נזקים מוכחים, ואף לבקש צווים להפסקת הפצת המידע או לאיסור המשך פרסומו. האחריות האזרחית עשויה להתקיים גם בהיעדר כוונה לפגוע, בכפוף להתקיימות יסודות העוולה והיעדר הגנה".
בפסק הדין שניתן בפרשת אפי נוה והעיתונאית הדס שטייף, התביעה האזרחית נגד אנשי גלי צה"ל, שהיו שותפים לתוכנית בה פורסמו תכנים מהטלפון של נוה - נדחתה. בית המשפט קבע כי הם פעלו בתום-לב ועל-פי סטנדרט עיתונאות אחראית, וכי הם לא היו מודעים בזמן אמת לדרך הפסולה שבה הושג המידע.
האם מדובר בפריצה לחומר מחשב?
על-פי פרסום בעיתון "הארץ" מלפני שבועיים, אוריך בנה כלי לניטור תקשורת שהועלה לאתר אחסון ושיתוף קוד למפתחים (גיטהאב), והשאיר את הגישה באופן גלוי. אחת הטענות שעשויה לעלות היא שככל שבתנאי השימוש בגיטהאב כל מה שמעלים שם הוא רכוש ציבורי, והמידע הוצא באמצעות המידע שהזין אוריך - לא בוצעה חדירה לחומר מחשב בניגוד לדין, והמידע לא הושג בעבירה.
האם למי שהשיג את המידע ולמפרסמים את התכנים יש הגנה?
בחוק הגנת הפרטיות יש הגנות בסעיף 18 לנתבע או לנאשם. אחת מהן היא אם המפרסם עשה זאת בתום-לב בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליו "חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה", או אם בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם הייתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב. כך שמי שהדהד את הפרסום יוכל לטעון כי היה עניין ציבורי המצדיק זאת כאשר מדובר ביועצו הקרוב של ראש הממשלה, בהתאם לדובר בצד השני ורמת העניין הציבורי באותה שיחה ספציפית.
חשוב להדגיש כי כאשר מדובר בחדירה לתוכן, אין הגנות. ההגנות רלוונטיות למפרסמים מידע הפוגע בפרטיות.
במקרה של הדס שטייף, שהייתה אחראית על החדירה לטלפון של עו"ד אפי נוה, נקבע כי למרות שהיא ביקשה באמצעות התחקיר למגר שחיתות, לא מדובר בהצדקה לביצוע עבירה. "כאשר מדובר במעשה בלתי חוקי כדוגמת חדירה בלתי מורשית לטלפון נייד שיש בצדו פגיעה חמורה בפרטיות, אין אפשרות ליישב בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לפרטיות, ויש להעניק לזכות הפרטיות מעמד בכורה".
עו"ד דן חי, המתמחה בתחום הפרטיות, סייבר ולשון הרע, מסביר כי "עניין ציבורי הוא פעולה או פרסום אשר שיש בהם משום תועלת לציבור, במובן זה שהציבור יוצא בכך שהוא יצא נשכר מהם, בין בשל תרומתם לגיבוש עמדתו מאותה פעולה או פרסום, נשכר במובן שהדבר יביא לתועלת בגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים".
עו"ד חי מוסיף כי מדובר בשאלה ערכית, הבוחנת אם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרה של פעולה או פרסום הפוגעים בפרטיות.
לדעתו, "ככל שהפרסום נוגע לעניינים ציבוריים ולא לעניינים אישיים של אוריך, הפרסום יזכה להגנה, ובכלל זה גם פעולה של כניסה לאתר עם קוד שניתן - להבדיל מפריצה אליו - תיכלל בגדר הגנה זו".
הוא מוסיף כי על התקשורת "לבחון בזהירות רבה אם תוכן ההודעות הוא אכן כזה, ובמקרה שכן, ניתן יהיה לפרסם".
באשר לפרסום שהוא לא בכלי תקשורת אלא על-ידי בלוגר למשל, תעלה השאלה אם הפרסום מביא תועלת לציבור, גם לפי ההקשר של הפרסום, ככל שהוא נוגע יותר לעניינים ציבוריים, ולפי היקף מספר העוקבים.
