לפני שמונה שנים החלה קבוצת מדענים למפות ולחקור את מה שלטענתה הוא איבר חדש שהתגלה בגוף האדם. גילוי כזה הוא אמנם סביר בערך כמו לגלות יבשת חדשה בעולם שיש בו Google Earth, אך החוקרים, בהובלת ד"ר ניל ת'יס מאוניברסיטת ניו יורק, טענו שראינו את האיבר הזה אבל לא הבנו מה אנחנו רואים.
● השוק מתלהב מלונג'ביטי. אנליסט בכיר ממליץ איך לזהות חברה מוצלחת להשקעה
● הפה שלכם עשוי להחזיק את הסוד לחיים ארוכים ובריאים יותר
אותו איבר הוא רקמת החיבור שעוטפת ותומכת בכל השרירים, העצמות, העצבים, כלי הדם והאיברים הפנימיים. חשבנו, טען ת'יס, שמדובר רק בספוג שמגן על האיברים, אך פספסנו את העובדה שהספוג הזה הוא מערכת תחבורה ותקשורת בגוף, ממש כמו מערכות הדם והלימפה. מאמרים שהציגו את הגישה הזאת פורסמו בכתבי עת מכובדים, אם כי לא המובילים ביותר, והם עדיין שנויים במחלוקת.
"סקרנים ללמוד"
המחלוקת אינה על עצם קיומה של רקמת החיבור, שבתוכה חללים מלאי נוזלים שנקראים אינטרסטיציום. באמצעות מכשירי אנדוסקופיה חדשניים, גילו תי'ס וצוותו בתוך ה"ספוג" מערכת מתוחכמת של חללים מחוברים ביניהם, צינורות מהונדסים להפליא, שדרכם יכולים לעבור מסרים ביולוגיים ואפילו תאים שלמים - למשל, תאים סרטניים שיכולים לגרום לגרורות.
לדברי פרופ' אלון פרידמן, מנהל שירות שריר שלד וסגן מנהל מחלקת שיקום ורפואה פיזיקלית בבית החולים סורוקה, "הרפואה הכירה את חללי האינטרסטיציום ואת המיקרו־פשיה - הרבדים המיקרוסקופיים של רקמת החיבור - אבל הידע שלנו לגבי הרקמות הללו היה אמורפי, ולא ידענו שהחללים מלאי הנוזלים מחוברים ביניהם.
"ברפואה פנימית, בדרך כלל מתמקדים באיבר או במערכת ובתחלואיהם האפשריים, ולכן לא מפתיע שפחות תשומת לב הושמה על רקמת החיבור, אך זה משתנה בשנים האחרונות וכל יום אנחנו לומדים עליה משהו חדש. אנחנו רואים שיש מחלות, כמו פיברומיאלגיה, שבהן הכאב הוא במתאם עם רקמת החיבור, גם אם אנחנו לא יודעים עדיין מה קורה שם. המחקרים החדשים מעלים כל מיני אפשרויות, אבל אלה עדיין לא הוכחות".
לדברי ד"ר עפיף סעאידה, מומחה ברפואת שיקום ומנהל המחלקה לשיקום במרכז רפואי העמק מקבוצת כללית, "רקמת החיבור נמצאת בכל מקום, וברור לנו היום שיש לה תפקיד, שהיא 'מדברת', ושהשיח שהיא מנהלת עם הגוף הוא חלק מהתפקוד הבריא שלה וגם מתהליכי הריפוי שלה במקרה של נזק, ושרמת הריפוי הזו משפיעה על התפקוד של כלל הגוף. כרופאי שיקום, אנחנו מאוד סקרנים ללמוד עוד על זה".
האם דיקור סיני עוזר?
אחת הטענות המעניינות של קבוצת ת'יס וחוקרים ממשיכי דרכם היא שהאינטרסטיציום כמערכת תקשורת ותנועה שלישית בגוף יכול להיות גשר בין רפואה מערבית לרפואה סינית. אולי זו הדרך שבה עוברת "אנרגיית הצ'י" או משהו קרוב לכך.
ב־2019 פורסם מאמר בהובלת הקרדיולוג ד"ר הונגיי לי (Dr. Hongyi Li) מבית החולים של ביג'ין בכתב העת Cell Proliferation, שסימן כיוון כזה. המאמר תיאר ניסוי שבו החוקרים הזריקו חומר כימי מסומן לנקודות דיקור מקובלות על פני גופות, הזרימו אליהן נוזלים וראו שמסלול התנועה של הכימיקלים המסומנים לכיוון הלב היה דומה למסלול המקובל ברפואה הסינית ולא דרך הדם או הלימפה. נראה היה שהנוזל עובר דרך האינטרסטיציום שבין השרירים. מחקרים נוספים שחזרו ממצאים דומים במתנדבים בריאים.
פרידמן זהיר במסקנות ומבחין בין סוגי דיקור. לדבריו, הוא עצמו משתמש בדיוקר יבש, שבו דוקרים היכן שמגלים נקודות של נוקשות בשריר. "דקירה יכולה לגרום לנקודות להשתחרר, והשיטה הזו יעילה ומוכחת", הוא אומר. "בדיקור סיני, שבו דוקרים מקום שיכול להיות גם רחוק מאתר הכאב או הנוקשות - לא ראיתי המון דוגמאות משכנעות בקליניקה ליעילות לאורך זמן. מפתה מאוד לחשוב שגילינו את המסלולים שדרכם הרפואה הסינית עובדת, אבל אני לא יכול לומר שזה מוכח. זה בסיס אפשרי למחקר עתידי".
מעבר של תאי סרטן
כך או כך, הקהילה המחקרית נרגשת מהאפשרות שהמערכת החדשה הזו שהתגלתה רלוונטית למחלות שונות. ת'יס מאמין וכבר התחיל לנסות להוכיח שתאים סרטניים שיוצרים גרורות וגם חיידקים מהמיקרוביום עוברים בין רקמות הגוף דרך האינטרסטיציום. המערכת הזו עשויה להיות רלוונטית גם לתהליך הניקוי של המוח שמגן עלינו מאלצהיימר, לתפקוד הכליות ולהתפשטות זיהומים.
איך אפשר לנצל את הידע שנצבר לשיפור הבריאות?
סעאידה: "רקמת החיבור נעשית קשיחה עם השנים, בעיקר באורח חיים יושבני. התעמלות, עיסוי ודיקור יבש מועילים לרקמה הזו ולא רק לשרירים, ומה שאנחנו לומדים היא שיכול להיות שהתועלת היא לא רק מכאנית, אלא משתלבת במערכת שלמה של תקשורת ואיתות לגוף".
