דוח בדיקה חיצוני חדש שהגיע לידי גלובס חושף כיצד תפח חובו של משרד הביטחון לחברות הביטחוניות הממשלתיות למיליארדי שקלים, ומציג את המשמעויות הרוחביות: החברות נאלצות לממן בעצמן את עלויות מימון החוב - שהגיעו ליותר מחצי מיליארד שקל - עם חשש כבד לתמחור העלויות במוצרים שנמכרים למדינה, כך שכולנו משלמים יותר. הדוח מפרט גם את התביעה שלא הוגשה ואת ההנחיות שלא נאכפות.
● לאחר האירוע החמור: בזן נדרשת להציג תוכנית לפני חידוש העבודות
● פיץ': תחזית דירוג האשראי של ישראל נותרת שלילית
"זו תקופה ארוכה שמשרד הביטחון לא משלם באופן סדיר את חובותיו לחברה. בשנה האחרונה החוב התעצם והגיע לכדי ממדי ענק", כתב יו"ר התעשייה האווירית בועז לוי לבכירי הממשלה בחודש אוגוסט האחרון. "החוב עומד על כ־5.4 מיליארד שקל, וצפוי להגיע ליותר מ־10 מיליארד שקל בסוף השנה אם משרד הביטחון ימשיך לעכב את התשלומים", הזהיר, ודרש להסדיר את עלות מימונו. לוי אף התריע מפני תזרים פעילות שוטף שלילי הפוגע בנזילות החברה, מסכן את עמידתה באמות מידה פיננסיות מול המערכת הבנקאית, מקשה על תשלום בזמן לספקים התלויים בכספים ואף מאיים על דירוג החברה.
גם ברפאל פנו למנכ"ל משרד הביטחון מוקדם יותר השנה. המנכ"ל יואב תורג'מן כתב שהחוב, שהגיע באותה עת ל־6 מיליארד שקל, מהווה "בשונה מאלביט או תע"א, אירוע תזרימי מהותי ביותר, שכן למעלה מ־68% מהתקבולים הצפויים מפעילות רפאל הינם ממשרד הביטחון". תורג'מן חשף כי אמנם הושג סיכום מול מע"מ על דחיית תשלום, אך הסכומים הוצמדו למדד, בעוד שחוב משרד הביטחון לא צמוד כלל. ואולם, מסמכים שהגיעו לגלובס מעלים שהפניות נותרו ללא מענה, למעט הסבר מטעם המשרד על היעדר מקורות תקציביים למימון כלל הצרכים לשנה הנוכחית - על אף שתקציב הביטחון זינק ושולש מאז פרוץ המלחמה.
עלות מימון החוב - מאות מיליוני שקלים
בסוף המחצית הראשונה של השנה עמדו כלל החובות לרפאל, לתעשייה האווירית ולחברת תומר על כ־14.3 מיליארד שקל. מדובר בחלק בלבד מהסכום, שכן הוא חושב לפי חשבוניות שאושרו במשרד ובלי לכלול את הזמנות חברת אלביט שאינה חברה ממשלתית. ההערכות בשוק הן שהיקף החוב האמיתי מגיע לפחות ל־17 מיליארד שקל. בעוד שבעבר נהג משרד הביטחון לסגור את החובות עד סוף השנה, החל משנת 2025 גם זה לא מתבצע - והגידול החד בחובות עולה כיום על הגידול בהיקף ההזמנות.
במקרה של סכסוך כספי בין חברה ממשלתית למשרד הממונה, קיים בממשלה מנגנון ליישוב סכסוכים אצל מנהל רשות החברות הממשלתיות. הרשות היא שהזמינה את דוח הבדיקה החיצוני, שנכתב על ידי רו"ח יעקב גינזבורג, ומעלה כי עלות מימון החובות הגיעה ל־234 מיליון שקל ברפאל ו־329 מיליון שקל בתעשייה האווירית. "דחיית התשלום אינה מבטלת את עלות המימון אלא מעבירה אותה מהמשרד אל החברות", הדגיש הבודק.
מהבדיקה עולה כי הבעיה מערכתית ואינה נקודתית: משרד הביטחון הוא לא רק הלקוח המרכזי של החברות אלא גם הרגולטור של חלק ניכר מפעילותן, מה שמגביל מאוד את יכולתן להפעיל לחץ המקובל ביחסים מסחריים רגילים ומותיר אותן ואת ספקי המשנה שלהן ללא יכולת לשלם בזמן. חוק מוסר תשלומים אמנם כולל פטור להתקשרויות מסוימות של המשרד, אך נהלי המשרד קובעים מנגנון לתשלום הפרשי הצמדה, ריבית ופיגורים - אלו אינם מעוגנים כלל בהסכמים מול החברות, וכך משרד הביטחון פטר את עצמו מהחובה.
בשונה מהאזהרות הדרמטיות, הדוח מציין כי גם אם החובות לא ישולמו, החברות לא יגיעו מיד להפרת אמות מידה פיננסיות או למצוקת נזילות מיידית. עם זאת, להערכת הבודק, "ככל שהחוב יימשך ויגדל, עשויות להתעורר השלכות על תנאי גיוס החוב, דירוג האשראי והעמידה באמות המידה". לפי הבודק, בחברות משמיעים הערכה דומה ואומרים כי אי הוודאות בנוגע למועד התשלום עלולה להוביל אותן לצמצם פעילות מחקר ופיתוח ולהימנע מכניסה לפרויקטים נוספים.
הביקורת נגד החברות וההשוואה הבינלאומית
הדוח מותח ביקורת גם על התנהלות החברות: כפי שפורסם בגלובס, הן סירבו לשלם דיבידנד למדינה כל עוד החוב קיים, על אף שהדיבידנד כבר הוכרז. למרות הכחשות פומביות של הפרסום, הדוח מאשר כי אכן כך נעשה. בתגובה, הורתה החשבת הכללית באוצר לחשב המשרד שלא להעביר לחברות תשלומים בגובה הדיבידנד שלא חולק. לדעת הבודק, הדבר יוצר זיקה פסולה בין מערכת היחסים המסחרית של המדינה כלקוח לבין זכויותיה כבעלת מניות.
בנוסף, ביקורת הופנתה כלפי תע"א שלא משלמת לספקית שלה - חברת תומר הממשלתית - כל עוד משרד הביטחון לא משלם לה: "העובדה שמשרד הביטחון פטור מתחולת החוק ופועל בניגוד להוראותיו שלו, לא מקנה לתע"א היתר לפעול בניגוד לחוק החל עליה".
השוואה בינלאומית מעלה כי ריבוי הכובעים של משרד הביטחון לא ייחודי לישראל, אך במדינות אחרות המצב שונה: בצרפת, הממשלה חייבת כסף לחברות ביטחוניות בעקבות המלחמה באוקראינה אך חוק מוסר התשלומים חל עליה; בסינגפור מנוהל מנגנון תשלומים אלקטרוני שבו פיגור התשלומים עומד על פחות מ־5%; בבריטניה חל חוק מוסר תשלומים מחייב על משרד ההגנה; ובארה"ב קיים מנגנון המחייב את הסוכנויות הפדרליות בריבית בגין איחור של מעל 30 יום.
לפי הבודק, מנגנונים אלו שמחילים ריבית אוטומטית נועדו לתמרץ את הרשויות לשלם בזמן משום שהעלות של אי תשלום במועד גבוהה מהחיסכון קצר הטווח.
בחודש אוגוסט בחן דירקטוריון רפאל נקיטת הליך משפטי לגביית החוב, אך האפשרות ירדה מהפרק לאחר שנלקחו בחשבון חשיבותו של משרד הביטחון כלקוח המרכזי של החברה, החשש לפגיעה בהתקשרויות עתידיות, וההערכה שאין סיכון ממשי לעצם גביית החוב אל מול המורכבות בהליך משפטי נגד המדינה. הבודק מזהיר שעיכוב התשלומים מתרגם לעלויות מימון ואי ודאות המעיקות על החברות וספקי המשנה, וכי עלויות אלו יתומחרו בסוף במוצרים שמוכרות החברות למדינה. הדבר יוצר מעגל קסמים: הגדלת העלויות מתדלקת את הלחץ התקציבי, שמצדו מגביר את התמריץ לעיכוב תשלומים נוספים.
הפתרון הוא לא רק תשלום החובות הקיימים
לדעת הבודק, סגירת החובות הקיימים לבדם לא תפתור את הבעיה בלי הסדרת מנגנון התשלום וביסוס דרישות לתשלום בגין עלויות פיגור, תוך פנייה במקרים חריגים ליועצת המשפטית לממשלה. כן מוצע לאסדר את ההשפעה על ספקי המשנה. בטווח הארוך מוצע לעגן בהסכמים את עלות הפיגורים, לבחון את הפטור החוקי שניתן למשרד הביטחון, לחייב את החברות לשקף בדוחותיהן את החשיפה למשרד כחלק מניהול הסיכונים, ולהפריד לחלוטין בין חלוקת הדיבידנדים לבין תשלום החובות.
תגובת משרד האוצר: "מתחילת המלחמה ועד היום התעשיות הביטחוניות הממשלתיות קיבלו מהממשלה הזמנות של עשרות מיליארדי שקלים. לצד זאת בוצעו פעולות שיווק והסכמי GTG מול ממשלות שיצרו זרם הזמנות נוסף. במקרים מסוימים גם שולמו מקדמות כספיות משמעותיות. התמקדות רק ביתרת הלקוח היא הסתכלות צרה שלא משקפת את מלוא התמונה".
תגובת משרד הביטחון: "החובות לתעשיות הביטחוניות הם של המדינה ומצופה מכלל הגופים הממשלתיים (לרבות רשות החברות ומשרד האוצר) לפעול כדי לעמוד במחויבות. אנו פועלים למציאת פתרונות לשיפוי התעשיות על עלויות מימון החובות. ביסוס החוסן הכלכלי והתפעולי של התעשיות הביטחוניות הוא יעד מרכזי באסטרטגיית המשרד, אך המהלכים שיוזם המשרד אינם תחליף לדרישתו ממשרד האוצר לעמוד במחוייבותיו ולכסות את החובות לתעשיות".
