"זה לא שאתה פונה אליהם ומבקש, הם יודעים מה הם רוצים. זו הייתה הפתעה גם לנו". כך מספר אלפרד אקירוב (85), המייסד ובעל השליטה באלרוב נדל"ן על מה שהתרחש הקיץ במלון לוטסיה של החברה במרכז פריז.
צוות ההפקה של רשת HBO האמריקאית שכר את כל 184 החדרים והסוויטות. "המלון היה סגור. אף אחד לא היה יכול להיכנס", הוא מתאר את צילומי חלק מהעונה החדשה של "הלוטוס הלבן". "למרות שהם התגוררו רק בחצי מהחדרים", מרגיע אקירוב, "הם שילמו על הכל. הם אמרו לנו לא להכניס אף אחד וגם שילמו על המסעדות. חוץ מזה, אוגוסט זה החודש הכי חלש בפריז. כולם יוצאים לחופשות".
● ראיון | אימפריית התיירות ששווה מיליארדים לא ממהרת לבורסה
● WSJ | האיש שנלחם במגייסים הנוכלים, מודעה אחר מודעה
● המשפיעניות שהפכו את הסקווישים לעסק בשוק שמגלגל מיליונים
לפי דוחות אלרוב, המחיר הממוצע לחדר במלון לוטסיה עמד בשנה שעברה על 1,233 אירו ללילה כך שניתן להעריך שההפקה שילמה למלון כ-28 מיליון שקל על תקופת הצילומים.
הסדרה עוקבת מדי עונה אחר עלילותיהם של אורחים עשירים ומפונקים בבתי מלון יוקרתיים ברחבי העולם - והבחירה אינה מקרית. המלונות של אקירוב זוכים למוניטין של יוקרה כמו גם בנייני מגורים ומשרדים שהקים בעבר. במצגות למשקיעים של אלרוב, לוטסיה מוגדר "מהמלונות המפוארים ביותר בעולם, אחד משמונה מלונות בדרגת 'ארמון' מבין מאות מלונות בפריז". עוד ברשימה, מלון מצודת דוד ומלון ממילא בירושלים וכן מלונות היוקרה קפה רויאל בלונדון וקונסרבטוריום באמסטרדם.
אבל הראיון עם מי שהוא אחד הטייקונים הוותיקים במשק, מתקיים על רקע מהלך משמעותי שאקירוב מקדם בימים אלה: הצעת רכש למניות הציבור באלרוב נדל"ן ומחיקתה מהמסחר בבורסה בתל אביב. משפחת אקירוב עלתה לפני מספר שנים לשיעור אחזקה של 88.1% בחברה וכעת אקירוב מבקש לרכוש את יתרת המניות תמורת כ־788 מיליון שקל. המחזיק הגדול הוא בית ההשקעות מור, שכבר הודיע כי ייענה להצעה (שתניב לו רווח של קרוב ל־100% על השקעה שביצע לפני שלוש שנים).
למה למחוק את אלרוב מהבורסה?
"אין סחירות במניה, ועם שיעור החזקות הציבור הנמוך זה לא עובד. המניה לא משקפת את השווי, אלא נסחרת ב־80%-70% על ההון", הוא אומר ומביע את האכזבה שלו מהשוק המקומי. "עדיף להוציא ולמחוק מהבורסה, החברה תמשיך להיות מדווחת כי יש לנו איגרות חוב".
מאיפה תביא את הכסף?
"זה כסף שיש אותו, ללא הלוואות. אם לא היה כסף לא הייתי עושה את הצעת הרכש. הלוואות לוקחים רק מול תזרים, כי אחרת אי אפשר להחזיר הלוואה של מאות מיליוני או מיליארדי שקלים. מי שלוקח הלוואות בלי תזרים אני לא רוצה להגיד איפה הוא נמצא, וכבר היו מקרים כאלה בישראל. לוקחים הלוואה מול שכירות שמחזירה אותה, אלא אם אתה יודע להדפיס כסף".
"לא היה ניסיון הדחה"
בשוק מעריכים כי יש סיבה מרכזית אחרת למחיקת אלרוב מהבורסה: הכנת הקרקע לקראת ניסיון נוסף של אקירוב, לעלות לשליטה בחברת כלל ביטוח ולהגיע להחזקה של 30% ממניותיה.
אקירוב החל במהלך בשנת 2019 כשהגיע ל־5% ממניות החברה ושנתיים לאחר מכן כבר החזיק ב־15% מהמניות. מאז ועד היום הוא מנסה להגדיל את אחזקותיו, אך נתקל בהתנגדות מצד רשות שוק ההון. זו דחתה שלוש פעמים את בקשותיו, בין היתר לאור מאבקים שקיים מול הנהלת כלל בתחילת העשור. כעת הוא מקווה שמחיקת אלרוב מהמסחר תסיר התנגדות אחת (חוק הריכוזיות), לאחר שתהפוך לחברה פרטית: "אם היום אני רוצה לקנות עוד 15% ולהגיע לשליטה, אני לא יכול בחברה ציבורית".
ספק אם בהנהלת כלל ישמחו לראות את אקירוב כבעל הבית. בין הצדדים זרם בעבר דם רע, גם בעקבות ניסיון להדיח את המנכ"ל יורם נוה, שכשל בסופו של דבר. באותם ימים נוה אף טען כי אקירוב, לצד משקיעים נוספים, עמדו מאחורי ניסיון ההדחה, אקירוב הכחיש בתוקף ואף שלח לו מכתבי אזהרה לפני תביעה.
שנתיים לאחר מכן כלל הייתה חברת הביטוח הראשונה להסתער על חברת כרטיסי האשראי מקס (MAX) אותה רכשה ב־2.47 מיליארד שקל. אקירוב חשב שמדובר בטעות, תקף את ההנהלה וטען שזו "עסקה הזויה... כלל תיתבע על הנזקים שנגרמו לי. זו השקעה בלי ניהול... עסקת מקס מורידה את הערך של כלל לרצפה".
ניהלת מאבק בזמנו מול ההנהלה, אבל ההשקעה במקס הוכחה כמשתלמת.
"לא הייתה שום מלחמה. הבעתי דעה לגיטימית לגבי עסקת מקס, ומותר לחשוב אחרת ולהתבטא. בזמנו החברה הפסידה. כשקנו את מקס אני חשבתי שזו עסקה לא טובה כי קנו אותה לפי 1.6 על ההון, כשישראכרט נסחרה ב-0.7 (היחס בין השווי להון העצמי - נ"א). בדיעבד זו עסקה מצוינת, היום זה שווה פי שניים. טעיתי בזה, וטוב שטעיתי".
אבל היו דברים מעבר. היה ניסיון הדחה. שלחת להם מכתבים.
"לא נכון. לא היה כלום. היום אני בקשר מצוין עם הנהלת כלל, יש לנו שני דירקטורים ואני נפגש עם המנכ"ל יורם נוה באופן קבוע".
את הטון המפויס והפירגון להנהלת כלל אפשר להבין לנוכח העובדה שזו הפכה להשקעה הפיננסית הכי טובה של אקירוב אי פעם.
בסך הכל השקיעה אלרוב במניות כלל 690 מיליון שקל, השקעה שהפכה ליותר מ־3 מיליארד שקל, בזכות הזינוק במניות הפיננסים בשנים האחרונות. כלל זינקה ביותר מ־440% במהלך שלוש השנים האחרונות, כך שכמעט מחצית משווי השוק של אלרוב הוא מניית כלל. "האחזקות ברוטו, תוריד מס ולכן זה 2.3 מיליארד שקל", הוא מתקן.
אתה בטח מרוצה מאוד מההשקעה בכלל ביטוח?
"כל שוק ההון עשה טוב, הבנקים עשו טוב וכל חברות הביטוח עשו טוב. בהנהלת כלל עושים לא עבודה טובה, אלא מצוינת".
בתקשורת היה מי שכתב לאחרונה שאסור לתת לאקירוב את השליטה בכלל.
"אולי הרגולטור מפעיל אותו".
למה ברשות שוק ההון מסרבים לתת לך היתר שליטה בכלל ביטוח?
"אין שום סיבה. ברגע שכלל קנתה את מקס בנק ישראל נדרש לאשר אותי. אז הוא יאשר אותי, והרגולטור לא? עם מושיק (משה ברקת - נ"א) הממונה הקודם על רשות שוק ההון, כמעט קיבלתי היתר וזה נעצר רק כי אני חברה ציבורית ויש שרשור של החברות".
כלל מתפקדת מצוין ומחלקת דיבידנדים. למה להתעקש להיות בעל שליטה?
"אני חושב כעיקרון שגם מנהל מצוין, הוא מנהל יותר טוב כשיש לו בעלים. למנהל יש חששות לקבל החלטות, הוא צריך גיבוי. אם יש לו בעלים שתומך בו, ההחלטות הרבה יותר קלות. בדרך כלל חברות עם בעל שליטה שנותן גיבוי להנהלה מתפקדות טוב יותר ומרוויחות יותר".
במחיר הנוכחי של מניית כלל, תצטרך יותר מ־3 מיליארד שקל כדי לרכוש עוד 15%. זה לא יקר מדי?
"השוק משתנה. קרן סנטרברידג' קנתה את הפניקס לפי שווי של 4 מיליארד שקל, ומכרה לפי 12 מיליארד שקל, והם לא עשו עבודה טובה, כי היום היא ב־43 מיליארד שקל שווי".
איך תממן רכישה כזו?
אקירוב חוזר לנושא התזרים. "כשקניתי את המניות, כלל שילמו בהתחלה דיבידנד של 100 מיליון שקל, בשנה השנייה 200 מיליון, בשנה שעברה 400 מיליון. יש להניח שהם יגיעו השנה לדיבידנד של 800 מיליון שקל. אין לי מידע פנים, אני רק רואה את הדוחות החצי־שנתיים ומה הם יכולים להרוויח עד סוף השנה".
אתה לא חושש שהתפתחה בועה במניות הפיננסים?
"כולם מרוויחים. בנק לאומי מרוויח 16% על ההון, אז גם אם הוא נסחר מעל ההון זו עדיין השקעה טובה. כמה תקבל אם תשים את הכסף בבנק? 3%. את מזרחי טפחות קנו לפני 30 שנה לפי שווי של 400 מיליון דולר והיום הוא שווה 58 מיליארד שקל. נוחי דנקנר מכר את אלביט מערכות לפני 20 שנה לפי שווי של כ־3 מיליארד שקל. היום החברה שווה 94 מיליארד שקל, כי כל העולם קונה ממנה. שווי של חברה לא עולה סתם, יש מאחוריו רווחיות ותוצאות".
אז אתה מאמין שמניות הפיננסים ימשיכו להניב תשואה חיובית בשנים הבאות?
"מי שבעסקים מאמין שהוא עושה עסקים טובים, אחרת הוא לא קיים".
הפספוס הגדול ביותר של אקירוב, לדבריו, היה מכירת רוב אחזקותיו במניות בנק לאומי. בעבר החזיק בכ־5% ממניות הבנק. אילו היה ממשיך להחזיק בהן עד היום הן היו שוות יותר מ־5 מיליארד שקל, לא כולל דיבידנדים. כיום הוא מחזיק ב־0.3% בלבד בשווי של 300 מיליון שקל.
"לצערי הקטנתי את האחזקות. מכרתי כשהבנק הגיע להיסחר בהון העצמי שלו פלוס. אמרתי שזה כבר מחיר מצוין, כי אף פעם לא חשבו שבנקים ייסחרו מעל ההון. אבל בשלוש השנים האחרונות הבנק שילש את עצמו, כולל דיבידנדים".
מעולם לא רכש השכלה גבוהה
השווי של אלרוב עומד על כ־6.5 מיליארד שקל לאחר שהשלימה זינוק של 168% בשלוש השנים האחרונות. אקירוב, שנולד בעיראק ב־1941, עלה לישראל בגיל 11 ומעולם לא רכש השכלה גבוהה - התעקש תמיד להישאר בעל הבית.
לאחר שירותו הצבאי הצטרף לאביו שהיה קבלן בנייה. אחרי פטירת אביו עבר בתחילת שנות ה־70 לעסקי הטקסטיל והקים את חברת אלסקה, עד שהבין שאין בהם עתיד. הוא גם היה חלק מקבוצה שרכשה את חברת התעופה ארקיע, ומכר את חלקו אחרי זמן קצר. ב־1978 חזר לנדל"ן והקים את אלרוב, ששמה נושא את תחילת שמו הפרטי וסוף שם משפחתו. בשנת 1983 הנפיק אותה בבורסה בתל אביב.
בשנים הבאות הקימה ופיתחה החברה פרויקטים רבים, שבין הבולטים שבהם מגדלי אקירוב (צמרת), מגדל האופרה ומגדל אלרוב בתל אביב וכן שדרות ממילא, ומלונות ממילא ומצודת דוד בירושלים.
בד בבד, בתחילת שנות ה־2000, החלה אלרוב לפעול בחו"ל, באנגליה, בצרפת ובשווייץ וצברה 41 נכסים מניבים (משרדים, מרכזי קניות ולוגיסטיקה) וכן שלושה מלונות יוקרה כאמור.
יש לו גם גם קרקעות פרטיות שלא נכנסו לתוך החברה הציבורית, בשווי של 400 מיליון שקל. כך, כולל דיבידנדים שמשך מהחברה לאורך השנים הוא שווה כיום כ־6.3 מיליארד שקל.
כמה מהזמן ומהמשאבים שלך מושקע בפיננסים לעומת נדל"ן?
"אני איש נדל"ן, גם בחברה הציבורית וגם באופן פרטי. כל הדברים האחרים הם צדדיים. קיבלתי עכשיו אישור לבנות שני מגדלים בהרצליה, באזור שבו טיב טעם נמצאת (ברחוב בן גוריון במרכז העיר - נ"א). ב־1979 קניתי מגרש של 18 דונם במיליון דולר. אם לא הייתי בונה עליו הוא היה שווה 1.2 מיליארד שקל.
"בתחילת שנות ה־80 בניתי שם על 12 דונם ומכרתי את הדירות במיליון דולר בקושי. נשארו לי שישה דונם, עם סניף טיב טעם שמשלם שכירות של 3 מיליון שקל בשנה. קיבלתי אישור לבנות שם עכשיו שני מגדלים של 180 דירות פלוס מסחר. זו קרקע ששווה היום 400 מיליון שקל". הדירות, מבהיר אקירוב, אינן מיועדות למכירה, "אלא להשכרה לטווח ארוך של 20-18 שנה. הקרקע עלתה לי כמעט אפס, אם אמכור אשלם המון מס. בהשכרה אני מקבל מעמד של מפעל מאושר ומשלם רק 11%-10% מס הכנסה".
שוק הדיור בישראל חווה היום האטה. אנחנו צפויים לנפילה במחירי הדירות?
"במדינת ישראל יש גידול באוכלוסייה של מינימום 50 אלף דירות בשנה. יש היום 80 אלף דירות לא מכורות. אם לא בונים במשך שנה אחת נגמר המלאי. נכון שאומרים שמחירי הדיור יקרים, אבל צריך לזכור שאנשים מרוויחים יותר מבעבר ויש אקזיטים בהייטק והייטקיסטים שכל פעם שמוכרים חברה יש 200 מיליונרים חדשים".
את הדירות שבנה בעבר במתחם ממילא בירושלים, הוא משחזר, "קנו רק יהודים עשירים מחו"ל. מכרתי 50 דירות לזרים, רק אמריקאים עם טונות כסף. הם יהיו אולי חודש בשנה בדירה כשיבואו לחגים אבל זה מול חומות העיר העתיקה. אלוהים אמר לו לקנות אז הוא קונה. מכרתי דירה ב־120 מיליון שקל רק המעטפת. הוא היה צריך להשקיע עוד 80 מיליון שקל. הוא לא ביקש הנחה אלא שאל איפה לחתום".
"אלרוב לא תימכר אף פעם"
עסקיה של אלרוב נפגעו בתחילת העשור, בעקבות משבר הקורונה שפגע בתפוסה במלונות בארץ ובחו"ל. אחר כך נרשמה ירידת ערך בעקבות עליית הריבית בעולם. בשנת 2020 אלרוב צפתה כי שיעורי התפוסה במלונות בלונדון ובפריז יעמדו תוך מספר שנים על 78% ו־65%, בהתאמה, אך בסוף השנה שעברה הם עמדו על 69% ו־49%. אלא שזה הרבה יותר טוב משיעורי התפוסה בישראל שעמדו אשתקד על 40%-35% בלבד, עקב מלחמת חרבות ברזל והמלחמה עם איראן.
ובכל זאת, אקירוב טוען שהמצב במלונות שלו בישראל טוב ביחס לאחרים. "בירושלים המצב שונה כי תיירות דתית מארצות הברית ממשיכה להגיע. ובכל זאת גם ב־2026 מראש השנה ועד אוגוסט היה קטסטרופה, כי אל על לקחה 10,000 דולר על כרטיס ביזנס במקום 3,500 דולר.
"למשפחה דתית שמגיעה עם ילדים ונכדים וצריכה 10 חדרים זו עלות של 400 אלף דולר. עכשיו כשהחברות האמריקאיות התחילו לחזור לטוס המלונות מלאים. ביום כיפור האחרון היינו בתפוסה של 60% במלון בירושלים כי אנשים באים להתפלל בכותל. אם אין מלחמה, זה עסק מצוין".
היו עכשיו כמה שנים קשות.
"נכון אבל תזכור שב־2002 הייתה אינתיפאדה והתפוצצו אוטובוסים. אנחנו לא חיים במדינה נורמלית. אנחנו לא שווייץ".
ובמלונות באירופה?
"באירופה זה סיפור אחר. אין מספיק בתי מלון לכמות הביקוש ואי אפשר לספק את זה. הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל הייתה בגיל 25. היום הורים לוקחים את הילדים כל שנה. היום 'וויקנד' זה בוא נטוס לחו"ל.
"בצרפת יש 100 מיליון תיירים בשנה, באנגליה 40-30 מיליון. באמסטרדם העירייה כבר לא מאשרת לבנות בתי מלון חדשים בעיר כי זה מפריע לתושבים".
גם בגילו אקירוב ממשיך לנהל את עסקיו מקרוב. חצי מהזמן הוא בארץ וחצי בחו"ל, לשם הוא מגיע במטוס פרטי שרכשה אלרוב לפני 20 שנה תמורת 27 מיליון דולר. כך הוא מדלג בין שווייץ, אנגליה, צרפת וישראל. "אני עובד רק במקומות שיש בהם חוק, סדר ואין שוחד: שווייץ, פריז ולונדון. לא במזרח אירופה ולא ברוסיה".
בגיל 85, מה מריץ אותך להמשיך בקצב הזה?
"אני לא מרגיש שאני רץ, זו עבודה רגילה בהשוואה למה שעשיתי לפני עשר ועשרים שנה (בניית ממילא והמגדלים בתל אביב - נ"א). יש אנשים שעשו כסף, מפחדים להפסיד אותו ואומרים 'מספיק לי ולילדים, לא רוצה לעבוד'. ויש אנשים שרואים בעבודה עיסוק לא בגלל כסף. אני לא יכול לצאת לפנסיה, אם אני יוצא לפנסיה אני נהיה חולה".
כך או כך, אקירוב כבר סימן את היורש: "הבן שלי ג'ורג'י רוצה להמשיך אותי ועובד בחברה. זה לא משהו שאפשר להכשיר אליו, או שאדם רוצה או שלא".
יש מצב שאלרוב תועמד למכירה?
"אף פעם. לפעמים מוכרים עסקים כי אין דור המשך שיכול לנהל אותם. רוב הנכסים שלנו זה שכירות שכל אחד יכול לנהל. 5% יותר או פחות זה לא פשיטת רגל. היום אנחנו בונים להשכרה".
ערבות של מיליון לאיזנקוט
אקירוב מתעקש גם לדבר על הבחירות הקרבות ומתבטא בחריפות בסוגיות פוליטיות ולאומיות, כשהוא מודאג עמוקות מעתיד המדינה.
איך אתה רואה את המצב הפוליטי בישראל?
"הבחירות הן אירוע שיכול למחוק את המדינה. אם השלטון לא ישתנה, אני לא חושב שיש למדינה סיכוי להתקיים. ביבי מוביל לדיקטטורה, לחסל את בתי המשפט, לחסל כל מה שטוב בארץ ואז הרבה אנשים יעזבו.
"אני תורם כסף לשני בתי חולים, איכילוב ותל השומר. רופאים עוזבים והם לא יכולים להחזיר רופאים. אין מקום טוב לחיות בו כמו בארץ, אבל אם אדם רואה שזה לא מקום בשבילו לחיות בו, אז הוא מוותר על זה וגם מקבל הרבה יותר כסף בחו"ל".
גדי איזנקוט, שנתת לו ערבות של מיליון שקל יכול להביא שינוי?
"כל אחד חוץ מביבי יביא שינוי. ביבי של היום זה לא ביבי שהיה פעם, המשפט שיגע אותו והוא כמו חיה פצועה. בעבר הוא היה שר אוצר מצוין, קיצץ קצבאות לחרדים. אחר כך הוא רצה להיות ראש ממשלה וויתר".
וסמוטריץ'?
"היום אין שלטון, אין שר אוצר. מה מניע אותו? רק מה שקורה בהתנחלויות ובגדה. זה נורמלי שאנחנו שורפים בתים של ערבים? מה הפכנו להיות ערבים? הם עושים את זה, לנו אסור לעשות את זה".
