אחרי 15 שנה, חזרנו בעלי ואני למקום שבו ביקרנו ברגע פתיחתו -"חמדתיה", מתחם האירוח של עתליה ואלי תרועה במושבה אילניה. לחזור למקום מוכר זה כמו לנעול נעלי בית ישנות. הרגל מזהה מיד את מקומה, מתמקמת בנוחות ומתחילה ללכת. הכרנו את המקום בראשית דרכו, ובאנו לבדוק מה עשה לו הזמן. "הוא אפילו יפה יותר משהיה", פסק בן זוגי. יש דברים שיודעים להתיישן יפה. כשמקום מושבנו באילניה תפרתי לנו יום ולילה בגליל התחתון - עם מעט תוכניות, והרבה כוונות שלא לעשות מאום.
● עוף ממולא בעלי גפן, קפה משובח וריחות תבלינים: יום בעיר במדבר
● לזכור אותם דרך האוכל, היין והשביל: חמישה מקומות שנולדו מגעגוע
10:00 | מקום להישאר: מנוחה ליד השכשוכית בין עצי הפרי
עוד לפני שמישהו כאן הכיר את המילה "וולנס", טיפחו בני הזוג תרועה בית איכרים במושבה ההיסטורית והפכו אותו למתחם אירוח. במשך השנים הם הוסיפו, שיפצו, שתלו ודייקו, כמו שען המותח מדי יום את קפיציו. בתי האבן, רצפות העץ, הרהיטים שנבחרו בהידור מאופק, גינת הירק המלבלבת ושפע הפרחים - כל אלה שוזרים מובלעת קטנה פרובאנסלית בגליל.
לאיטלקים יש ביטוי: Dolce far niente - המתיקות שבבטלה. לישראלים זו משימה לא פשוטה, אך כאן היא חובה. לקחנו ספר והתפרקדנו על כיסאות הנוח. הבטנו בענפי הזית והגויאבה שהשתרגה מעלינו ובפירות הנושרים, כשפכפוך המים בשכשוכית מספק את פסקול העונה. סתיו.
במקרר המתינו ביצים, גבינות, יוגורט, ריבות, זיתים ושמן זית - כולם תוצרת המשק, ובשקית חומה נארזו כיכרות לחם דשנות. יחד הן הרכיבו ארוחת בוקר שמזכירה כמה מעט צריך כשהכול עשוי היטב.
חמדתיה, אילניה. ניתן להגיע ליום מרגוע וטיפולים
12:00 | משהו לאכול ולשתות: נעלי בית של תפוחים
ובכל זאת נכנענו לפומו ושמנו פעמינו למקום בעל השם החינני "מאפיה" - בית קפה הנחבא אל הכלים במעמקי מושב שרונה, סמוך לאורוות. גם כאן אהבנו את הדיוק והפשטות, ואת ריח החמאה והתפוחים. באנו במיוחד בשביל כיס התפוחים, המכונה בצרפתית Chausson aux pommes (ובתרגום חופשי: נעלי בית של תפוחים) - חצי ירח של בצק עלים שבין חמוקיו נחבאים תפוחים מקורמלים, עטופים בדפדפי בצק עדינים כתחרה. ביס אחד, וכל הטוב הזה מתבקע בפה.
מאפיה, מושב שרונה
14:00 | משהו לגוף ולנשמה: התמסרות למגע במים חמימים
אלה סרוגו, מטפלת הוליסטית במגע ובמים וסטייליסטית טיפולית מקיבוץ גזית, עוסקת בחיבור שבין גוף ונפש. בן זוגי זכה לשעה וקצת של טיפול בהוט-טאב חמים - מפגש שבו הגוף מתמסר למים ולזוג ידיים שיודעות לקרוא את הסיפור שהוא לא ממהר לספר. הוא יצא מעולף. סרוגו עובדת גם עם נשים בתקופות מעבר ושינוי, ומשלבת בעבודתה אנרגיה, קרקוע ומפגש עם הגוף.
אלה סרוגו, קיבוץ גזית. ניתן להזמין לחמדתיה טיפולים לזוג
17:00 | משהו לעשות: טיול למחוזות של בן גוריון הצעיר
יצאנו לטיול באילניה - היא סג'רה, שהוקמה ב-1902 כיישוב היהודי הראשון במזרח הגליל התחתון. בין בתי האבן הזדקרו חצבים והזיתים הכהו לקראת המסיק. שלטים כחולים סיפרו את סיפורי החלוצים: כאן השוקת, מאגר המים, והמרכז על שם בן גוריון - תזכורת לדוד גרין הצעיר שעבד כאן.
ראיתי ברוש, אליו טיפסנו, חולפים בין כרם הזיתים וגת עתיקה. עתליה סיפרה לנו שזהו אחד מסימני ההיכר של היישוב - ברוש בן יותר מ־500 שנים. פסענו אל מסלול שביל אילניה, העובר בין בוסתנים, מעיין, שרידים קדומים ונקודת תצפית לעבר חוות השומר.
מסלול שביל אילניה
19:00 | משהו לאכול: יין ופיצות בבר שעוזר לפוסט-טראומטיים
במתחם היקב בכפר תבור הסמוכה גילינו בר יין עם שם שלא מאפשר להתעלם ממנו. PTSD נולד מתוך רצון להסיר את הסטיגמה סביב פוסט־טראומה, ומאחוריו עומדים עילי גרשוני - המתמודד בעצמו עם פוסט טראומה עקב שירותו הצבאי - ועמרי אלפיה. על הקירות מוצגות עבודות של אמנים מתמודדים, ובמטבח מוצע תפריט ים־תיכוני עונתי לצד פיצרייה שתנור האבן שלה פולט פיצות מחמצת לוהטות.
אכלנו כרובית צלויה ופיצת ארטישוק נהדרת, ולגמנו יין לבן פריך ורוזה פרחוני שהלמו את המנות. הבטנו בצעירים שמילאו אט־אט את השולחנות, בשיחות שהתארכו ובכוסות שהורמו והתרגשנו ממשב הרוח המרענן שמביא איתו דווקא בר יין עם שם כה טעון.
PTSD, כפר תבור
21:00 | משהו לקנח איתו: ג'לאטו צנובר בגלידריה הרפתקנית
גלידת בורקס, צנובר או רוזמרין כבר אכלתם? ב"אייססלון" - קונדיטוריית־גלידה הצמודה לבר היין - היצירתיות מרקיעה שחקים והטעמים מתחלפים מדי שבועיים. את המקום הקימו אדוה ושיאון ברק-ליאני בעקבות התנסות ברזי הג'לאטו בגרמניה. קינחנו בשומשום שחור, קרמל מלוח ושוקולד מריר בעל אחוז קקאו גבוה.
אייסלון, כפר תבור. סגור בשבת
