משטרת ישראל הציגה השבוע אלפי שטרות של 200 שקל, שעל פי החשד הגיעו בדרך לא דרך למיטל סער, רעייתו של ראש עיריית כפר סבא. החשדות עוד יתבררו, אבל הם הזכירו לי שאלמלא טענות שונות ומשונות בכנסת, חוק ההסדרים האחרון אמור היה לקבוע עבירה פלילית בעצם קיומם של השטרות הללו. איסור על החזקת מזומן מעל ל־200 אלף שקל. זאת ועוד, אלה אותם שטרות שראש הממשלה נתניהו ושר החוץ סער פעלו בשנתיים האחרונות - בעיקר תקשורתית - להוציא מהמחזור, במטרה להילחם לדבריהם בהון השחור, בפשיעה ואפילו בחמאס. בפועל, המהלך אפילו לא התניע, לאחר שבנק ישראל הודיע שלא הוצג צידוק מקצועי.
● פחות אוטומטיים, יותר מס אמת: הפסיקות ששינו את היטל ההשבחה
● רונן בר הגיש תביעת דיבה בהיקף 3 מיליון שקל נגד רה"מ נתניהו
עלייה בכמות המזומנים
באופן אישי, אני מתקשה להיזכר בפעם האחרונה שבה ביקרתי בכספומט. אפילו הילדים הקטנים שלי מתנהלים ללא מזומן, בהינתן שלל אפליקציות שמאפשרות בקלות לקבל כסף מאבא ואמא ומסבא וסבתא.
ובכל זאת, במאקרו, המזומן שבידי הציבור עולה ועולה. בסוף המחצית הראשונה של 2026 המזומן שיושב בבתים שלנו, או לפחות זה שבנק ישראל מכיר וסופר, הגיע לשיא של 129 מיליארד שקל. בלי קשר לעוד 430 מיליארד שקל שאנחנו עדיין מחזיקים משום מה בחשבונות עו"ש. עוד כ־10 מיליארד שקל של שטרות "אמיתיים" נמצאים בבנקים ובגופים אחרים, בעיקר לטובת מכשירי הכספומט. בישראל פרוסים 9,150 כאלה, כמות שלפי בנק ישראל "נמצאת במגמת עלייה וגבוהה יחסית בהשוואה למדינות אחרות".
לפי נתוני הבנק, כמות המזומן בידי הציבור רשמה עלייה חדה של 3.5% מינואר ועד יוני, שמשקפת קצב שנתי של 7%. זאת, אחרי שבשנת 2025 נרשמה עלייה של 2.6% ושנה קודם לכן של 1.3% בלבד, מה שגרם לרבים להאמין שסוף סוף המאמצים להילחם במזומן ובהון השחור נשאו פרי.
וכל זה קורה, בזמן שמדינת ישראל גם נלחמת על צמצום דרסטי בכמות המזומן. כבר לפני יותר מעשור פורסמו מסקנות ועדת לוקר, בראשות מנכ"ל משרד רה"מ דאז הראל לוקר, שקראו לביטול כמעט כליל של המזומנים. "העולם כולו מתקדם לעבר מציאות של Cashless Society", אמר לוקר. באותם ימים, אגב, היקף המזומן בידי הציבור עמד על 53 מיליארד שקל - 40% מהיקפו כעת.
הבשורה העיקרית של הוועדה ההיא, שתורגמה לחוק מחייב בשנת 2018, הייתה הגבלת השימוש במזומן לעד 11 אלף שקל לעסקה בודדת, סכום שירד כמה שנים לאחר מכן ל־6,000 שקל. אבל כאמור, במקום להגביל את כמות המזומן הכוללת, איכשהו השוק מסתדר. נראה שכסף שיוצא מהמערכת הבנקאית לא חוזר אליה, והוא בעיקר מחליף ידיים מעל ומתחת לרדאר.
ובינתיים, בבנק ישראל כלל לא מתייחסים להיבטים השליליים של השימוש במזומן. מבחינתם, הטיפול בפשיעה ובהון השחור הוא באחריות גורמים אחרים, והם עצמם לא מזכירים זאת אפילו במילה גם ב"סקירת ההתפתחויות בשימוש במזומן" שפרסמו השבוע. לדבריהם, הביקוש החריג למזומן בשנים האחרונות בעיקר "חידד את חשיבותו כאמצעי תשלום לאומי חיוני הן בשגרה והן בחירום - אמצעי תשלום נגיש, המבטיח ערך כספי זמין גם בעת פגיעה בתשתיות קריטיות כרשתות חשמל ותקשורת". בבנק גם הדגישו כי "מספר מדינות - ביניהן בריטניה ושוודיה - החלו בשנים האחרונות לקדם חקיקה שמטרתה להבטיח את נגישותו של המזומן לציבור ולחייב את קבלתו כאמצעי תשלום בבתי העסק".
"גנרטור לאומי" או מרד?
לפי נתוני בנק ישראל, המבוססים על סקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 32% מסך ההוצאות של הישראלים מתבצע במזומן. אבל ההבדל המגזרי עלול להצביע על הבעיה. ברזולוציה חדה יותר, אותם שליש מהעסקאות הופכים ל־75% שיעור שימוש במזומן (מסך העסקאות) בחברה הערבית, 29% בחברה החרדית ורק 15% בכל השאר. זו כמובן לא בהכרח בחירה להעלים מס, אלא גם תוצאה של היעדר חלופות ומחסור בשירותי אשראי במגזרים מסוימים. ועדיין, השונות לא סבירה. מה גם שמדובר בתשובות שענו הנסקרים ללמ"ס, מה שעשוי ללמד שהשיעור האמיתי גבוה בהרבה.
יש משהו אירוני בטיעון ה"חירום" של בנק ישראל. בעוד שם רואים במזומן מעין "גנרטור לאומי", ארגוני הפשע משתמשים בו לא פעם כמקלט מס. מעבר לכך, אציע עוד הסבר עגום ועממי בהרבה למגמה. כזה שיונק מאותו הלך רוח המכשיר אי־תיקוף ברכבת ובאוטובוס. כשגוברת התחושה ש"המדינה נגדי", סביב המלחמה, הקיטוב והשוויון בנטל, תשלום במזומן ובשחור פשוט נתפס בעיני רבים כסוג של מרד מסים לגיטימי.
כוכבי השבוע
מצוין: מוזיאון במקום חנויות בכניסה לת"א
השטח המסחרי שתחת מגדל עזריאלי שרונה בכניסה לתל אביב התקשה להתרומם מיומו הראשון. בזמן שהמשרדים אוכלסו במלואם, לקניון הצנוע, כ־9,000 מ"ר, לא היה ביקוש. בסופו של דבר היה צריך את הראל ויזל, על שלל מותגי פוקס, כדי למלא את החנויות לפחות חלקית ולהשיק את המקום בסוף 2022, שלוש שנים איחור מול התוכנית המוקדמת.
אבל כעת, כשגם טרמינל איקס של ויזל החליטה לסגור וכשהתחרות מסביב רק הולכת וגוברת (כולל למשל ממגדל הספירלה של עזריאלי, שממשיך להתקדם ממול ויכלול עוד 13 אלף מ"ר מסחריים שיצטרפו ל־37 אלף מ"ר מתחת שלושת המגדלים), עזריאלי מנסה לעשות מהלימון לימונדה. השבוע היא הודיעה על פתיחת "מוזיאון האופנה הראשון בישראל", שיישב על 1,150 מ"ר במתחם הריק בשרונה ויעזור לה להציע חוויה מעט שונה שתמשוך ישראלים לחנויות הריקות. תרבות במקום צריכה זה תמיד טוב.
בלתי מספיק: כשהזיהום קורה אי שם בצפון
בחצר האחורית של מדינת ישראל פונו השבוע כמעט בשקט שני בתי ספר. "ארזים", המיועד לילדים על הרצף האוטיסטי, ובית הספר החברתי. שניהם בקרית אתא. שניהם סמוכים מדי למתחם בזן, שם נצפו רמות חריגות של בנזן מזהם. על הדרך, המשרד להגנת הסביבה הנחה את התושבים שנמצאים במרחק של פחות מקילומטר מבית הזיקוק, "להימנע משהייה שלא לצורך בחוץ". לעובדים באזור התעשייה הומלץ לסגור חלונות ולהפעיל מזגנים.
אסור להתרגל לזה. כולל להנחיה הקבועה שלבזן מותר לחרוג שבע פעמים בשנה מהרף הסטנדרטי של זיהום - 3.9 מיקרוגרם למ"ר בממוצע. במהלך השנה האחרונה החברה חרגה "רק" ארבע פעמים מהרף, אך ביום שבת נמדדו יותר מ־12 מיקרוגרם למ"ר, מה שהוביל לצעד האחרון ולהפסקת הלימודים בדקה ה־90.
וכל זה קורה כשעל השולחן כבר מאושרת ההחלטה על פינוי המפעלים. אבל מה בוער.
