פרופ' מיכאל גלעד, ב־2024, הסקרים ניבאו תיקו בין דונלד טראמפ לקמלה האריס, בעוד שוקי הניבוי חזו ניצחון לראשון - וצדקו. האם גם בישראל שוקי הניבוי מדייקים יותר מהסקרים?
"לא בטוח, מכמה סיבות: קודם כול, ישראל קטנה וככזו היקפי המסחר שלה בשוקי הניבוי נמוכים - מה שמשפיע על הדיוק. מנגד, במדינה קטנה אמור להיות קל יותר לבנות מתודולוגיית סקרים מדויקת - ועד היום הסקרים באמת קלעו יחסית לתוצאות. בארה"ב, לעומת זאת, ענף הסקרים במשבר - בגלל שיעורי מענה נמוכים. אוכלוסיות מרקע סוציו־אקונומי נמוך, עם אמון נמוך בממסד, נוטות פחות להשתתף בסקרים".
● ראיון | מייסד פאפאיה גיימינג נלחם על האימפריה שבנה: "לא פעלנו במחשכים"
● ראיון | "הייתי השורדת האחרונה מהממשלה הקודמת - ואז הראו לי את הדרך החוצה"
● למה התקיפות האמריקאיות לא מצליחות לעצור את שגשוג תעשיית הקוקאין העולמית
שוקי הניבוי, כמו פולימרקט ודומיו, לכאורה מדייקים יותר, מכיוון שיש בהם תמריץ כספי: אנשים מניחים את הכסף שלהם על מה שהם באמת מעריכים שיקרה, ולא על משאלת לב. אתה מסכים?
"כן. בשוקי ניבוי אנשים מכוונים לחשיבה מציאותית ולא לפנטזיה. אבל גם בסקרים זו לא בהכרח הבעיה. כששואלים אותך בסקר למי תצביעי - אם דגמו אותך כמו שצריך, ואת לא משקרת, התוצאה אמורה להיות מדויקת".
● הצוללת | "הייטקיסטים דורשים משכורות של עמק הסיליקון. חברות עוברות לחו"ל"
● הצוללת | "קשרים? מה שאנשים ימצאו ברייכמן זה בני ובנות זוג"
● הצוללת | היא המדינה הזקנה בעולם, וזו לא הצרה היחידה שלה
"ההימורים מדויקים - בצורה מובהקת"
במחקר שפרסמת השבוע בכתב־העת היוקרתי PNAS, עם הדוקטורנטיות הילה שיניצקי ומעיין פאר, ניתחתם כמיליון חוזים שניתנו בשנים האחרונות בשוקי הניבוי כדי לבדוק אם ההערכות שלהם אכן התממשו. ההימורים התבררו כמדויקים?
"ממש ממש מדויקים".
איך מבצעים מחקר כזה?
"איתרנו בחור אמריקאי בשם ג'סטין דיקרסון, שאסף וארגן את הנתונים לאורך שנים. חלק מרכזי מהמחקר היה לעשות ולידציה רחבה לדאטה ולהשוות אותו מול השווקים. זו הפעם הראשונה שמסתכלים על שוקי הימורים או על פלטפורמות לניבוי קולקטיבי בסקאלה כזו - שבאמת מאפשרת להבין מה קורה בשטח".
תן דוגמה לאירועים שבחנתם בשוקי הניבוי.
"כל מה שיש בפולימרקט ובקאלשי: המלחמה עם איראן, האם טיילור סוויפט תתחתן עם טרוויס קלסי, והאם יתגלה שיש חייזרים. אלה רק דוגמאות, לא בהכרח האירועים שבחנו. 80% מהשאלות שבדקנו עסקו בספורט ובכלכלה".
איך מודדים דיוק? ניקח לצורך המחשה את טורניר הטניס הגרנד־סלאם שהסתיים זה עתה: ה־US Open. לפני הטורניר הופיעה השאלה: האם קרלוס אלקרס, שהגיע פצוע, יזכה בטורניר? השוק נתן לכך 60%, אך הוא הודח. מה זה אומר?
"זה אומר שמרחק הטעות הוא 60 נקודות. נמשיך עם דוגמה מעולם הטניס: נניח שמישהו נתן 60% סיכוי לכך שאלכסנדר זברב ינצח בטורניר ה־US Open, מה שאכן קרה. אפשר להגיד: 'הוא צדק, כי הוא נתן לאירוע הזה יותר מ־50% סיכוי'. זה נכון, אבל זה מפספס הרבה מידע. כי אם הוא ידע, למה הוא לא אמר 70%? למה לא 80%? התייחסנו למצב הזה כך: זברב ניצח, ולכן זהו ה־100%, זו הייתה המציאות. בהימור של 60%, קיימת טעות של 40 נקודות ביחס ל־100%. הפספוס הזה הוא ציון הטעות, ובשפה מקצועית - ה־Brier score. ככל שהמספר נמוך יותר, כך טוב יותר".
את ה־Brier score השוויתם לכמה מדדי השוואה?
"כן, השווינו את ה־Brier score, למשל, להטלת מטבע אקראית, שבה הטעות היא תמיד 50%. הציון ב-Brier score בשוקי הניבוי בממוצע היה נמוך יותר - מה שמעיד על דיוק גבוה יותר. בקיצור, גילינו שהשווקים מדויקים יותר, בצורה מובהקת, מאשר הטלת מטבע. כמובן שככל שמנבאים אירוע רחוק יותר בזמן, הניבוי פחות טוב. מלבד הטלת המטבע, השווינו גם לבנצ'מרקים נוספים, ובכולם התוצאות היו מרשימות מאוד".
המצב בו עדיף פחות לסמוך על הסקרים
השאלה היא אם שוקי הניבוי מדייקים יותר בהשוואה לסקרים. הרי גם סקרים מדויקים יותר מהטלת מטבע.
"נכון, גם סקרים טובים יותר מהטלת מטבע. זה לא היה הפוקוס במחקר שלנו, אבל מחקרים שכן עסקו בכך הראו שבשווקים שבהם היקפי המסחר גדולים מאוד, בסדר גודל של מיליונים, עדיף לסמוך על השוק מאשר על הסקרים. מעבר לזה, יש עוד מדד מעניין שבחנו במחקר: כיול.
"בשוקי הניבוי אנחנו אומדים את העתיד באחוזים, לא אחד או אפס. האקשן הוא באמירה שאירוע יתרחש בסיכויים מסוימים: 20%, 40% או 60%. אנחנו רוצים, אם כן, מדד שיגיד לנו אם בכל פעם שאת אומרת 20%, את באמת יודעת על מה את מדברת.
"במזג האוויר, למשל, מודלי החיזוי מכוילים לחלוטין. כשהחזאי אומר שיש 30% סיכוי לגשם - אם נסתכל על כל התחזיות בשנה האחרונה שבהן הוא דיבר על 30% - ב־30 פעמים מתוך 100 באמת ירד גשם".
ומה מצאתם במחקר בהקשר לכיול?
"אם נאסוף את כל הפעמים שבהן שוק הניבוי העריך סיכוי של 30% - למשל 30% שאלקרס יזכה בטורניר, 30% שהריבית תעלה ו־30% שמועמד ינצח - נגלה שמתוך 100 אירועים כאלה, האירוע אכן התרחש בדיוק ב־30 מתוכם".
זה מבלבל. אם כך, אי אפשר להתבונן על אירוע בודד וממנו להסיק שהתחזית כנראה מדייקת.
"נכון, ואנשים עלולים להבין את זה לא נכון. הם עשויים לחשוב שאם בפולימרקט יש 70% סיכוי למלחמה, אז היא כנראה אכן תפרוץ. העיקרון הסטטיסטי הזה דומה לביטוח חיים: חברת הביטוח לא יודעת אם אדם מסוים ילך לעולמו השנה, אבל היא יודעת די מדויק כמה אנשים בגילו ובמצבו ימותו מתוך אלף. המחיר משקף את הסיכון האמיתי, גם אם הוא לא מנבא את גורלו של אדם אחד".
אתה רואה בזה את כוחה של חוכמת ההמונים?
"כן. אנחנו יודעים עוד ממאמר מפורסם של פרנסיס גלטון מ־1907 (שבו 800 איש ניחשו את משקלו של שור - ה"ו) שחוכמת המונים עובדת. לאנשים שונים יש פרספקטיבות שונות. כל עוד אין ביניהם קנוניה והם לא דומים מדי זה לזה, לכל אחד תהיה הטעות שלו - אבל בממוצע, הטעויות יקזזו זו את זו והתוצאה תתכנס למספר המדויק. זו תופעה די מדהימה".
הממצאים הפתיעו אותך?
"כן, האמת היא שמאוד הופתעתי. כפסיכולוג חברתי־קוגניטיבי גדלתי על המחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי (פסיכולוגים ישראלים זוכי פרס נובל, ה"ו) שהדגישו את חוסר הרציונליות של אנשים. ואילו במחקר ראינו משהו הפוך. עולה ממנו אמירה די מדהימה לגבי היכולת האנושית לקלוע לאמת".
"בבחירות יש פוטנציאל להטייה"
הניבוי לא עובד בצורה שווה. גיליתם, למשל, שבשאלות ביטחוניות, כשהשוק נתן 75%, האירוע קרה רק בכ־63% מהמקרים.
"מלחמות מערבות הרבה רגש כי זה עניין של חיים או מוות. כשעשינו זום־אין לנושא של מלחמה ושלום, ראינו שאנשים מדויקים יותר לגבי אירועים שליליים, ופחות מדויקים לגבי אירועים חיוביים.
כלומר, מדויקים יותר בניבוי מלחמה מאשר בניבוי שלום.
"כן. ככל הנראה מדובר בהטיה אנושית, ובמסגרתה אנשים רוצים שלום - וזה משפיע על שיקול הדעת שלהם. זה קורה אפילו כשכסף מעורב ואמור לנטרל יותר שיקולים רגשיים".
שוקי הניבוי חשופים גם להטיות: ככל שמספר השחקנים קטן והונם גדל - כך קל להזיז את השוק. נניח שבמאי הסרט הספרדי 'הכדור השחור', שנחשב כבעל סיכוי לזכות באוסקר, היה רוצה להוביל בטבלת ההימורים, הוא היה צריך לשים על ההימור כמה מיליונים. הרציונל הוא הניסיון 'לברוא מציאות' ולהשפיע על האקדמיה לאוסקר.
"כן. בבחירות יש פוטנציאל להטיה ולניסיון להשפיע על דעת הקהל, בעיקר בשוק קטן כמו בישראל. מחזור המסחר בפולימרקט סביב השאלה 'מי יהיה ראש הממשלה הבא?' עומד על כ־49 מיליון דולר (נכון לסגירת הגיליון - ה"ו). זה נשמע המון, אבל בסקאלה כזו אפשר להשפיע על המחירים בכמה אלפי דולרים.
"חשוב לזכור את זה בימים שלפני הבחירות, כשאין סקרים. אני חושש מאוד שאנשים יסתכלו בעת הזו על פולימרקט כדי לראות למי יש מומנטום של הרגע האחרון, ויושפעו משחקנים פוליטיים שיטו את השוק בשביל מראית עין של מומנטום. הבחירות גורליות כל כך, שלשחקנים יש תמריץ לשרוף כסף על זה. לכן המסר שלי הוא: אל תסתכלו על שוקי הניבוי ברגע שנפסק פרסום הסקרים. אני מאמין שיש סיכוי גבוה למניפולציות, ואני מקווה מאוד שהחדשות לא ידווחו על פולימרקט בהקשר זה".
לסיום, האם צפויות לדעתך הפתעות בבחירות בישראל?
"אם הייתי צריך להמר - וזה הימור - אני מעריך שהליכוד וישר יקבלו הרבה יותר מנדטים מכפי שמעריכים, וגם שהמפלגות הערביות יתחזקו. המפלגה של בנט ולפיד, לעומת זאת, תיחלש. מפלגה אחת תיפול מתחת לאחוז החסימה אם תרוץ עד הסוף.
"יש להדגיש שמדובר בתרגיל מחשבתי. אני מאמין שצריך לעודד שיח שבו אנשים אומרים מה הם מעריכים שיקרה, לוקחים סיכון ועומדים מאחוריו - גם אם זה ייגמר בפדיחה. אנשים מפחדים לטעות ולכן בורחים לניסוחים כמו 'אין לי כדור בדולח'. בעיני, הדבר הנכון הוא לומר: 'זה מה שיקרה לדעתי. אני עשוי לטעות, ואם טעיתי - אלמד מזה'".
