יוקר המחיה
פתיחה מואצת ליבוא: בעד
בעד, אך כחלק מצעדים נוספים. אנחנו בעד הורדת מכסים ומכסות יבוא וביטול התקינה הישראלית העודפת. לצד זאת, צריך לאסור על מונופולים בייצור להיות גם יבואנים, להגביל בחוק את יכולתו של יבואן בלעדי לחסום יבוא מקביל, ובמקרים מתאימים למנוע בעלות צולבת שמחזקת את כוחו בשוק. פתיחת היבוא צריכה אפוא להיות חלק ממהלך רחב, שמטפל גם בריכוזיות.
● לחצו כאן למתחם העמדות המלא של המפלגות בפרויקט
פיקוח מחירים: אין הכרעה
בענף תחרותי ללא מונופולים אנחנו מתנגדים לפיקוח. כאשר מותג מסוים שולט בעשרות אחוזים מהשוק ולמעשה מהווה מונופול, אנחנו בעד פיקוח זמני בלית ברירה, עד לפירוק המונופול. לדוגמה, יש להטיל פיקוח זמני על מחירי הגז עד שמונופול הגז ייאלץ למכור מאגרים למשתתפים נוספים. הפיקוח מבחינתנו אינו פתרון קבוע, אלא כלי מעבר שנועד להגן על הציבור כל עוד אין תחרות אמיתית.
כפיית פירוק מונופולים: בעד*
תלוי בענף. בגז אין ברירה אלא לאלץ מכירת מאגרים, ובתחום הרכב יש לחוקק נגד יבוא צולב, כך שגורם אחד לא יהיה יבואן בלעדי של כמה מותגים. מנגד, בתחום המזון ביטול חסמי היבוא עשוי להספיק בחלק מהמקרים. פירוק כפוי אינו תרופה אסורה; הוא ננקט בארה"ב מספר פעמים, ולכן איננו פוסלים אותו כמוצא אחרון.
תקציב
העלאת מסים: נגד
בישראל נטל המס על צרכנים, עסקים קטנים ועצמאים מוגזם, בעוד שקומץ חברות גדולות ומקורבים נהנים מהטבות מפליגות. נבטל פטורים שעולים עשרות מיליארדי שקלים בשנה, בין היתר בחוק עידוד השקעות הון ובפקודת מס הכנסה, ונוריד מס הכנסה, מס חברות, מע"מ ומס יסף. הורדת מסים אחראית מגדילה צריכה והכנסות ממסים, ולכן יכולה גם לצמצם את הגירעון, כפי שקרה ב-2003-2007 במדיניות זליכה. העיקרון הוא להעביר את נטל המס מהציבור ומהעסקים הקטנים אל ביטול הטבות חריגות ומעוותות, ולא להגדיל את הנטל הכולל.
קיצוץ בתקציב הביטחון: נגד
מתנגדים נחרצות. הגענו ל־7 באוקטובר עם צבא קטן ושחיקה של מאות אלפי מילואימניקים, משום שתקציב הביטחון ירד בהדרגה לכ־5% מהתוצר. זו תוצאת המדיניות הכלכלית הכושלת של ממשלות נתניהו ובנט מאז 2009. השיעור האופטימלי הוא לפחות 6% מהתוצר. מבחינתנו, שיעור זה נדרש כדי לבנות מחדש את הכוח הצבאי ולהפחית את השחיקה המתמשכת של מערך המילואים.
הגדלת יחס חוב-תוצר: אין הכרעה
הטעות היא להפוך את הגירעון ואת יחס החוב־תוצר למנגנוני המדיניות במקום לתוצאותיה. במקום לחתור בכל מחיר להורדתם, צריך לשאוף לצמיחה מהירה שתפחית אותם, כפי שהיה בתקופת זליכה באוצר כחשב הכללי ומנהל המדיניות הכלכלית. היחס האופטימלי הוא 60% ומטה, ויעד הגירעון הוא 3% ומטה. הגדלת ההוצאה האזרחית צריכה להתאפשר באמצעות צמיחה, ייעול התקציב והרחבת בסיס ההכנסות, ולא באמצעות הגדלה בלתי מבוקרת של החוב.
שווקים
הגנה על יצואנים מפני התחזקות השקל: אין הכרעה
לפני שמדברים על הגנות מיותרות, מוטב להפסיק לפגוע ביבואנים. ההגנה על יבואנים בלעדיים, מכסות ומכסים מייקרת את היבוא ומצמצמת את הביקוש לו. כך קטן הביקוש למט"ח, השקל מתחזק באופן מלאכותי והיצוא נפגע. שחרור חסמי היבוא וביטול הבלעדיות והיבוא הצולב יסירו חלק מהעיוותים גם בשוק המט"ח. לכן אין הצדקה למנגנון הגנה נפרד ליצואנים או ליבואנים לפי כיוון השקל; יש לתקן את עיוותי היסוד ולתת לשוק לפעול.
הרפורמה בשוק החיסכון: אין הכרעה
איננו מקבלים את מסגרת הדיון הנוכחית. השוואת המיסוי בין מוצרי החיסכון מטפלת רק בחלק קטן מהבעיה; הבעיה המרכזית היא ששוק החיסכון ריכוזי ולא תחרותי מספיק. מטרתנו היא להגדיל משמעותית את התחרות, בין היתר באמצעות מתן אפשרות לבנקים להקים קרנות פנסיה וחברות ביטוח כחברות־בנות, ושימוש בכסף ממשלתי להנעת השקעות ופרויקטים פיננסיים במגזר הפרטי. לכן איננו רוצים לבחור בין שתי עמדות רגולטוריות בתוך שוק לא תחרותי. רק לאחר יצירת תחרות אמיתית, יהיה נכון לבחון את כללי המיסוי כך שלא יעניקו יתרון מלאכותי למוצר חיסכון מסוים.
הידוק הפיקוח על חברות הביטוח ובתי ההשקעות: אין הכרעה
הרגולציה על חברות הביטוח והבנקים מייקרת במיוחד את פעילותם של גופים קטנים, מעודדת סגירה ומונעת הקמת מתחרים חדשים. נערוך רוויזיה ברגולציה, שתשמור על כספי המבוטחים והמפקידים בלי לחסום הקמת בנקים וחברות ביטוח חדשות. כמו כן ננתק את חברות הביטוח מהמוסכים, כדי שכל מבוטח יוכל לבחור מוסך ללא לחץ מצד חברת הביטוח. הפיקוח צריך להיות ממוקד בסיכונים אמיתיים ובשמירה על כספי הציבור, ולא לייצר חסמי כניסה שמשרתים את הגופים הגדולים.
נדל"ן
העלאת מיסוי על משקיעי נדל"ן: נגד
צעדים כאלה כבר נוסו, ורק הקדימו ביקושים והעלו דרמטית את מחירי הדיור, כפי שקרה בתחילת 2022. העיוות נובע מביקוש מלאכותי שנוצר בגלל מדיניות של צמיחה נמוכה, שהופכת השקעות חלופיות לנדל"ן לפחות כדאיות. התערבות מיסויית לכל כיוון תגדיל את העיוות במקום לצמצמו. הפתרון הוא שינוי תנאי היסוד במשק והרחבת אפשרויות ההשקעה, לא הטלת מסים שמזיזה ביקושים בין תקופות.
הגרלת דירות מסובסדות: נגד
צעירי ישראל לא צריכים לזכות בלוטו כדי שתהיה להם דירה. יישום המצע הכלכלי שלנו יביא לצמיחה ולהשקעות חלופיות אטרקטיביות יותר מנדל"ן, וכך הביקוש יירד באופן טבעי, כפי שקרה בתקופת זליכה כחשב כללי ומנהל המדיניות הכלכלית באוצר בשנים 2003-2007. במקום סבסוד נקודתי למעטים, יש ליצור תנאים שיאפשרו לציבור רחב יותר לרכוש דירה במחיר סביר.
העלאת ארנונה למגורים: נגד
אנחנו נגד כל העלאת מסים. להפך, בכוונתנו להפחית את נטל המס הכולל, לרבות הארנונה.
תחבורה
הגבלת נתיבים לתחבורה ציבורית או מרובת נוסעים: בעד
נתיבים כאלה מתמרצים ומייעלים שימוש בתחבורה ציבורית. אולם התחבורה הציבורית בארץ אינה יעילה דיה ואינה פועלת בשבת, ולכן נוסעים נאלצים להסתמך על רכב פרטי. בנוסף, מניעת נסיעת מוניות ורכבי carpool בחלק מהנתיבים מפחיתה משמעותית את יעילות הנת"צים. לכן יש לשלב הקצאת נתיבים עם שיפור השירות, הרחבת שעות הפעילות ומתן גישה לרכב מרובה נוסעים ולמוניות.
אגרות גודש: נגד
אנחנו נגד אגרות גודש, במיוחד כל עוד אין תחבורה ציבורית אפקטיבית שאפשר להסתמך עליה. זו דרך עקיפה נוספת לגבות מסים במקום לייעל את התקציב. לפני שמטילים תשלום נוסף על נהגים, המדינה צריכה להעמיד חלופה ציבורית זמינה, אמינה ומהירה.
רכבת לאילת ולקריית שמונה: בעד*
בעד רכבת מהירה בלבד. רכבת רגילה לא תהיה חלופה אטרקטיבית דיה למי שצריך להגיע למרכזי התעסוקה במרכז, ולכן עלולה לבזבז כספי ציבור. רכבת מהירה יכולה לשנות את המשוואה: נסיעה של כשעה מקריית שמונה לת"א עשויה להפוך את העיר לאטרקטיבית יותר למגורים ולהביא תושבים חדשים; אותו עיקרון חל גם על אילת. ההקמה צריכה להתבצע במודל BOT: שותפות ציבורית־פרטית שבה זכיין מתכנן, מממן, מקים ומפעיל את התשתית בתקופת הזיכיון, ולאחר מכן היא חוזרת למדינה.
