בעוד המערכת הפוליטית האירופית שותקת ברובה לקראת הבחירות ביום שלישי מחמת זהירות, כלי התקשורת ביבשת מדווחים לקוראיהם בהרחבה על הנעשה בארץ. אחרי הכל, ישראל הפכה בשלוש השנים האחרונות לאחד מהנושאים המרכזיים ביותר על סדר היום האירופי, נושא להפגנות שבועיות במרכזי ערים, לדיווחים שוטפים בתקשורת ואפילו לסוגייה המככבת בקמפייני בחירות מקומיות, מברלין ועד ללונדון.
● הלאמה, פיקוח על שכר הדירה והעלאת מסים: הקואליציה החדשה בברלין מתכוונת להילחם בבעלי הדירות
● רבעון שחור לקרן העושר הנורבגית: הפסד של 30 מיליארד דולר בשל הטלטלה בשוק האג"ח
הכותרות האחרונות ביבשת נגעו לאמירת ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שהסנקציות האירופיות צריכות לחייב את ישראל לפעול באמצעות קריפטו ואמצעים אחרים להתחמק מהן.
סוכנות הידיעות בלומברג תרגמה את דבריו בראיון לערוץ 10, לפיהם הוא "עובד" על שימוש בקריפטו כדי להתמודד עם סנקציות פיננסיות בינלאומיות, והביאה גם את דברי הביקורת של האופוזיציה על המסר שלהם - ישראל מבודדת עולמית ונדרשת למנגנונים עוקפי סנקציות, כמו רוסיה או ונצואלה בעבר. העיתון הכלכלי פייננשל טיימס ציין ביום ראשון כי בנק ישראל "ביקר בחריפות" את הדברים והבהיר כי יש לשמור "על ערוצי הסחר והיחסים הכלכליים עם השותפים המרכזיים שלנו".
התסריטים בגרמניה
זוהי רק דוגמה אחת לעניין התקשורתי באירופה סביב הבחירות בישראל. בגרמניה, למשל, נערכים ניתוחי עומק של העתיד הפוליטי בישראל. "האם זהו הסוף של עידן נתניהו?", תהה המגזין "דר שפיגל" בפודקאסט השבועי שלו, שהוקדש לראיון עם כתב העיתון בתל אביב. המגזין הסביר לקוראים כי לפי הסקרים האחרונים, אחד התסריטים ההגיוניים הוא שאף אחד מהגושים לא יזכה לרוב קואליציוני, אך האפשרות של ממשלת מיעוט "יכולה לשנות את תמונת השלטון בישראל ".
העיתון הכלכלי "הנדלסלבאט", לעומת זאת, הציג לקוראיו שלושה תסריטים שבהם נתניהו נשאר בשלטון, החל מהפתעה בתוצאות האמת שתביס את הסקרים, דרך הסכם רוטציה לראשות הממשלה ועד להתפרקות של גוש השינוי. ישראלים כמו פרופ' אווה אילוז או המנצח להב שני התראיינו בהרחבה לכלי תקשורת גרמניים במטרה לנסות ולהסביר את נקודת המבט הישראלית.
רמת ההיכרות עם הנעשה בישראל בגרמניה, וגם במדינות אירופיות אחרות, גבוהה יחסית. הסוגייה הישראלית היא חלק פעיל מהדיונים הפוליטיים בגרמניה בימים אלה, עם הישחקות התמיכה בישראל במפלגות מרכז־שמאל, ועליית כוחן של מפלגות פופוליסטיות מימין ובשמאל שכבר לא מרגישות מחויבות לקשרים הדוקים עם ירושלים. המנהיג היחידי שהתבטא בגרמניה לפני הבחירות הנוכחיות הוא ראש מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" מהימין הקיצוני, שקרא לשים קץ ל"מוסר הכפול" שעומד בבסיס התמיכה בישראל וכי על המדינה היהודית "להיות כפופה לאותם חוקים" כמו כל מדינה אחרת.
" די צייט" הגרמני הציג לקוראיו בסוף השבוע את "המועמדים העיקריים הקוראים תגר על נתניהו", ובראשם את ראש מפלגת "ישר" גדי איזנקוט. "המפלגה עצמה היא תופעה של מערכת פוליטית שנשחקה במשך שנים על ידי פופוליזם סמכותני, ללא עמדות פוליטיות אידיאולוגיות מוצקות", נכתב. איזנקוט, לפי העיתון המזוהה עם השמאל הפוליטי - "מציג בעיקר את הביוגרפיה שלו כמצע בחירות".
דיון על החרדים
בצרפת, הסוגייה הישראלית נבחנת לעתים קרובות על רקע היחסים ההדוקים המתחרים עם מדינות ערביות, או בשל ההשלכות על הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה החיה במדינה. הקשרים בין ישראל לצרפת הפכו עוינים כמעט לחלוטין בשנים האחרונות, עם חרם על השתתפות חברות ישראליות בתצוגות נשק, מניעת מכירת נשק, פעילות נגד ישראל ברמה הדיפלומטית וקמפיין להכרה במדינה פלסטינית מצד ארמון האליזה.
אולי בשל כך, אחת מהכתבות הבולטות שהוקדשו בימים האחרונים ב"לה מונד" לבחירות עסקה בחזון "ישראל הגדולה" של קומץ פעילים קיצוניים השואפים להקים התנחלויות בדרום לבנון, סוריה ובעזה. גם העיתון השוויצרי NZZ הקדיש כתבה גדולה לדניאלה וייס, הקוראת להקמה מחדש של התנחלויות בעזה.
בבריטניה, ה"טיימס" הלונדוני צלל בסוף השבוע לשאלה "האם החרדים הם אלו שיהפכו לממליכי המלכים אחרי הבחירות?", והסיכוי שהם יצטרפו לקואליציה שאינה בראשות נתניהו. העיתון הציג לקוראים את המחלוקת החברתית הגדולה סביב הגיוס ואת אופי החיים החרדי בישראל. "הבחירות האלו יוכרעו על חודו של סכין", כתב העיתון הבריטי.
גם הפייננשל טיימס הקדיש את אחת הכתבות המעמיקות יותר בסיקור שלו להצגת איזנקוט כ"רמטכ"ל לשעבר הקורא תגר על נתניהו". רבים בישראל "רואים בבחירות הללו את החשובות ביותר בהיסטוריה של המדינה", כותב העיתון הכלכלי, ו"הפוליטיקאי המחוספס בן ה־66 הוא בעל הסיכויים הרבים ביותר להדיח את נתניהו".
כמה מכלי התקשורת באירופה ניסו להעריך מה תהיה השפעת הבחירות על הנעשה ביבשת עצמה. המלחמה באיראן גרמה לזעזוע כלכלי שכבר מיתרגם לשיעורי אינפלציה גבוהים, לסיכון מוגבר למשבר חוב ולבעיות כלכליות ביבשת שכבר מתמודדת עם שלל משברים. "בחירת נתניהו תגביר את הסיכון למתקפה על איראן" נכתב בפוליטיקו האירופי. ה־EUObserver מזכיר לקוראים שגם איזנקוט ומועמדים אחרים מגוש השינוי מתנגדים בחריפות למדינה פלסטינית, כך שהעימות מול האיחוד האירופי הוא רק שאלה של זמן.
האהדה לישראל קרסה
מצב דעת הקהל האירופית כלפי ישראל הורע משמעותית בשלוש השנים האחרונות, לפי סקרי דעת קהל פאן־אירופיים. האהדה לישראל (Net Favorability) קרסה במדינות אירופה: ממינוס 15 בגרמניה לפני 7 באוקטובר 2023 למינוס 49 כעת (השיעור מחושב על ידי אחוז הנשאלים בעלי אהדה לישראל, פחות אחוז הנשאלים בעלי סלידה מישראל. מספר שלילי מייצג סלידה). באיטליה היא עומדת על מינוס 58, בדנמרק על מינוס 59 ובספרד על מינוס 57. לפני המלחמה היא עמדה על שיעור של כמינוס 20 במדינות אלו.
רוב מנהיגי אירופה, כמו גם בכירי האיחוד האירופי, מתהלכים על ביצים בשבועות האחרונים בנוגע לבחירות בישראל. לא רק שהם נזהרים להתבטא בנושא, הם גם נשמרו מצעדי תגובה חריפים, גינויים יוצאי דופן או עימות פומבי מול ממשלת נתניהו. "ישראל נכנסת לתקופת בחירות רגישה", הסבירו דיפלומטים אירופים את הדינמיקה, "ואנו לא מעוניינים לשמש כמטרה לקמפיין אנטי־אירופי של נתניהו או שותפים אחרים בממשלה".
אבל לא כולם. מסיבות פוליטיות פנימיות, הממשלה הבריטית ושר החוץ אד מיליבנד החליטו דווקא בחודש האחרון לשנות את המדיניות כלפי ישראל. הם הודיעו על "אתחול מחדש" של היחסים, יזמו הודעה כלל־מערבית בנוגע לסנקציות על התנחלויות, דיברו לראשונה על "טיהור אתני" והעלו על השולחן סנקציות פיננסיות על בנקים ישראליים שיסייעו לבנייה בהתנחלויות. בהתאם, הם גם קיבלו מלחמה וכותרות מהצד הישראלי. עשרות דיפלומטים גורשו, הקונסוליה בירושלים שונמכה לכדי משלחת והיחסים בשפל חסר תקדים.
