בשבוע שעבר פרסם משרד החינוך את נתוני התמונה החינוכית הארצית והשקיפות התקציבית לשנת הלימודים הקודמת (תשפ"ה). בין היתר, אותו דוח הציג את העלייה בזכאות לבגרות, צמצום בפערים החברתיים־כלכליים ועוד. עם זאת, הנתונים לא מציגים מה חלקו של החינוך המיוחד בתוך הנתונים. בפועל, הנתונים של תלמידי החינוך המיוחד נכללים בכלל הנתונים הארציים, כך שלא ניתן לדעת מה מידת הצלחת התלמידים שזקוקים ליותר סיוע מתלמידים "רגילים".
● כולם בעד פירוק מונופולים ונגד מסים, בלי להסביר מאיפה הכסף
● כלכלנים בכירים נגד תוכנית הקריפטו של נתניהו: "נזק אדיר ובלתי הפיך"
מערכת החינוך המיוחד נמצאת במצוקה כבר שנים ארוכות וזאת על אף שתקציב החינוך המיוחד רק הולך וגדל מדי שנה: מחסור אדיר במורים ובסייעות, סל טיפולי שכמעט אינו קיים למרות הזכאות ושילוב ילדים בחינוך הרגיל שלא צולח.
תקציב החינוך המיוחד צמח לאורך השנים יחד עם תקציב המשרד כולו בצל הגידול באוכלוסיית התלמידים - לפי נתוני המשרד, בשנים 2020־2024 גדלה אוכלוסיית תלמידי החנ"מ בלא פחות מ־61% בעוד שאוכלוסיית כלל התלמידים גדלה ב־8.5% בלבד.
תקציב החינוך המיוחד רשם זינוק של יותר מ־11 מיליארד שקל תוך 6 שנים. לפי נתוני משרד החינוך, בזמן שבשנת 2021 עמד תקציב החנ"מ על 15 מיליארד, בשנת 2026 הוא כבר עמד על 26.5 מיליארד שקל מתוך 96 מיליארד שהיה סך התקציב הכולל (כ־28%).
אז מדוע העלייה בתקציב לא מסייעת למצב מערכת החינוך המיוחד? "כשהתקציבים עולים וכן מספר ילדי החינוך המיוחד, ש'יותר יקרים' למערכת, התקציב פר תלמיד בפועל לא באמת עולה", מסביר לגלובס נחום בלס, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב. "פורסים את השמיכה באופן רחב יותר, אבל הילד שמתכסה עושה זאת בדיוק באותה שמיכה ולא בשמיכה רחבה כפי שהתקציב גדל".
הרפורמה הצליחה?
לפי נתוני משרד החינוך, 16% מתלמידי ישראל, שהם כ־418 אלף תלמידים, זכאים לשירותי חינוך מיוחד. מדובר בעלייה של 9% לעומת השנה שעברה. בשנת 2018 הועבר תיקון לחוק החינוך המיוחד במסגרת רפורמה רחבה, שמטרתה הייתה לתת עדיפות לשילוב ילדים עם מוגבלות במסגרות החינוך הרגילות. אותה רפורמה העניקה כוח להורים בכך שהם אלה שיכולים לבחור באיזו מסגרת ילדם ילמד.
בחודש אוקטובר האחרון פורסם מחקר שהזמין משרד החינוך ולפיו כשני שליש ממנהלי בתי הספר היסודיים שהשתתפו בסקר דיווחו - כי בית הספר לא מצליח לספק לכל התלמידים הזכאים את מלוא שירותי החינוך המיוחד שנקבעו להם.
עיקר הבעיה נובעת ממחסור בהכשרה מקצועית כשיש גם תופעה הולכת וגדלה של מורים שמחנכים בכיתות חינוך מיוחד על אף שאין להם השכלה בחינוך מיוחד ואפילו לא תעודת הוראה. לפי המחקר שערך מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל, 28% מבעלי התפקידים שהשיבו לסקר דיווחו כי אין להם כלל ניסיון קודם בעבודה עם ילדים עם מוגבלות.
בנוסף, סל אישי שמקבל ילד משולב בחינוך הרגיל כבר מזמן אינו אישי. הסל, למשל, קובע שעות עבור סייעת אלא שהסייעת הופכת להיות משותפת לפעמים לשני ילדים ובחלק מהמקרים אף ליותר מכך.
לדעת בלס, התשובה ברורה לגבי האם התיקון לחוק הנותן עדיפות לשילוב במסגרת רגילות - הצליח. "הכוונה המקורית המוצהרת של משרד החינוך הייתה להגדיל את שיעור התלמידים המשתלבים בחינוך הרגיל", הוא אומר. "המטרה הבלתי מוצהרת הייתה לשלב - כי החינוך המיוחד עולה יותר וכך העלויות יירדו. בפועל, שיעור הילדים המשולבים לא עלה ונשאר בגבול ה־60% לאורך 8 שנים. שיעור הילדים בחינוך המיוחד רק עולה".
המסקנות אומצו ונשכחו
בתחילת הקדנציה שלו הקים שר החינוך יואב קיש ועדה לנושא החינוך המיוחד בראשות איש העסקים עמוס שפירא, שהגישה את המלצותיה בחודש מרץ 2025. במסקנות המרכזיות הומלץ להקטין את מספר התלמידים בגנים ובכיתות בכלל המערכת ל־19 וקיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים. בנוסף, המליצה הוועדה על "היפוך פירמידה" - השקעה גדולה הרבה יותר בחינוך בגיל הרך, וכן על השקעה נרחבת בהכשרות מקצועיות של צוותי הוראה.
אלא שלמרות הבטחותיו, קיש דחה את יישום המסקנות לספטמבר 2027 כשהוא עשוי כבר לא להיות בתפקיד. בנוסף, לפני כשנה החליטה הממשלה להקים צוות בין־משרדי, שיגבש תוכנית ליישום מסקנות הוועדה. אלא שלמרות שנקבע שהצוות יגיש את ההמלצות תוך 90 יום, עד לרגע זה הן לא הוגשו.
בראיון לגלובס מסביר שפירא, ששימש בין היתר כמנכ"ל החברות אל על וסלקום, מדוע מערכת החינוך עסוקה בקונספציה ומבזבזת הון תועפות לשווא. "ילד בחינוך המיוחד עולה למערכת פי 3 או 4 מאשר ילד בחינוך הרגיל", אומר שפירא. "ככל שיותר ילדים עוברים לחינוך המיוחד, התקציב יילך וגדל. במקום לעשות טיפול שורש, הם ממשיכים לחזור לפתרונות העבר".
שפירא מסביר ש־15 מיליארד שקל אמורים להיות מוקצים עבור בינוי של כיתות וגנים כדי לצמצם את מספר התלמידים בכיתות, המספר התבסס על בסיס כוח האדם הקיים במערכת. "זו השקעה לשש שנים. בתקציב השוטף, המשרד יחסוך כסף במקום להוציא עוד, בתנאי שתלמידי (חינוך מיוחד, ר"נ) ייכנסו למסלול שילוב נורמלי", הוא מבהיר.
"לא רק גודל הכיתות מהווה בעיה אלא גם איכות חומר ההוראה, אבל מה אמור לעשות מורה עם 35 תלמידים ואיזה סיכוי יש לו להצליח לשלב?", תוהה שפירא. "הפער בין המערכות כל כך גדול שהורים בוחרים יותר ויותר לשים את הילדים במערכת החינוך המיוחד כי הכיתות שם יותר קטנות".
אי־הסכמה בוועדה
בלס, שהיה חבר בוועדת שפירא, אומר כי קיש ממסמס את ההמלצות של הוועדה. "הוועדה קבעה שכתוצאה מהקטנת הכיתות, יהיה קיטון משמעותי בקצב הגידול במספר התלמידים שצריכים שירותי חינוך מיוחד. לפי החישובים שנעשו בתוך הוועדה, המסקנה הייתה שלא רק שלא תהיה תוספת עלות שנתית אלא אפילו יהיה חיסכון", הוא מסביר.
לדבריו, "הוועדה לא סברה שסכום של 15 מיליארד צריך להוות איזושהי מגבלה. אני מעריך שהסיבה שמסקנות הוועדה לא יושמו היה סביב הוויכוח בה לגבי היקף הקטנת הכיתות. ההחלטה שהתקבלה לא הייתה מקובלת על חלק מחברי הוועדה וכנראה שאותם מתנגדים, דעתם התקבלה יותר ע"י משרד החינוך ולא לפי דעת רוב הוועדה.
"אני מעריך שמי שהיה דומיננטי בצוות הבין־משרדי שהוקם, היו ממשרדי החינוך והאוצר, והם לא קיבלו את המלצות הוועדה כי סברו שההוצאות יהיו גבוהות יותר ממה שוועדת שפירא המליצה. אם ההערכה שלי נכונה, הרי שמן הראוי היה שהמלצות הצוות יפורסמו רק שזה לא קרה. אני עומד מאחורי האומדנים שוועדת שפירא קבעה", מוסיף בלס.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "ועדת שפירא הוקמה על ידי שר החינוך כוועדה ציבורית לבחינת השינויים הנדרשים במערכת החינוך המיוחד והשילוב, ועיקרי המלצותיה אומצו על ידי המשרד. יישומן מחייב, בין השאר, השקעה של מיליארדי שקלים, שינויי חקיקה והסכמות עם משרד האוצר, השלטון המקומי, ארגוני המורים וההורים. תנאים אלה לא הבשילו בתקופת המלחמה והשלכותיה התקציביות. שר החינוך הודיע כי בכוונתו לקדם את המהלך במסגרת ה'ניו דיל בחינוך'".
מלשכת שר החינוך יואב קיש נמסר בתגובה: "השר כבר הודיע כי בכוונתו לקדם את תוכנית 'ניו דיל בחינוך', המבוססת על מסקנות ועדת שפירא - כבר בקדנציה הקרובה".
