ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, הודיע הבוקר (ג'), כי פסולת דלק ושמן שנשפכה לשוחת ביוב במערב העיר, היא ככל הנראה הגורם למטרד הריח בו חשים התושבים בימים האחרונים. התושבים, בעיקר במערב העיר, דיווחו על ריח חריף של גז או ביצים סרוחות, לצד תלונות על בחילות, צריבות בעיניים וקשיי נשימה.
● הסרטן במשפחה הפך לאקזיט של 250 מיליון דולר
● חוקרת המוח שקיבלה מענק גדול כדי לפתח מדד חדש וקריטי לחיים של כולנו
פיקוד העורף והמשרד להגנת הסביבה נטלו דגימות מהמקום, ובימים הקרובים יבוצעו שטיפות מיוחדות. במקביל, תחל חקירה כדי למצוא את האחראי למפגע. "אני מקווה שסיימנו את התעלומה הגדולה (והמסריחה)", כתב קינסטליך ברשתות.
אך מה על האזרחים לדעת בינתיים? לדברי פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר המרכז לחקר חדשנות בריאות ואימפקט חברתי באוניברסיטת בר־אילן וראש תוכנית מדיניות בריאות במרכז טאוב: "לתרכובות אורגניות נדיפות, VOCs, יש ריח החריף נובע מהתנדפות מהירה של פחמימנים (בעיקר בנזן, טולואן, קסילן) מתוך צנרת הביוב אל המרחב הציבורי ולתוך מבנים. מדובר בחומרים בעלי סף ריח נמוך מאוד, כך שגם ריכוז זעיר באוויר מורגש היטב ומעורר סטרס מובן בציבור".
אולם, הסטרס לא חסר בסיס. "על פי אירועים קודמים מסוג זה, אנחנו יודעים שחשיפה לחומרים כאלו יכולה לגרום לגירוי בדרכי הנשימה והעיניים, כאבי ראש, סחרחורות ובחילות. לרוב מדובר בתסמינים חולפים והפיכים עם התפזרות הגזים. אולם, חולי אסתמה ו-COPD עלולים לחוות התקף קוצר נשימה חריף, וגם ילדים, נשים בהריון וקשישים נמצאים בקבוצות הסיכון". ביומיים האחרונים דווח על שתי נשים מאזור הפגיעה שהגיעו לבית החולים שמיר עם קוצר נשימה, אולם לא ברור אם יש לכך קשר ישיר לחומרים הנדיפים.
עוד סיכון, במידה והריכוזים עולים, הוא להצטברות אדים דליקים בחללים סגורים ותת-קרקעיים עד להגעה לריכוז נפיץ (LEL). הריח החריף אינו מעיד בהכרח כי רמות החומרים באוויר מגיעות לריכוז נפיץ, אך זו יכולה להיות סיבה לדאגה, במיוחד אם בימים הקרובים תידרש שהות במקלטים.
פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, מוסיף כי: "במקרים של זיהום ריח, מעבר לחשש מהחשיפה לחומרים רעילים באוויר, עצם נוכחות הריח הדוחה לאורך זמן מפעילה במוח מנגנון מאוד קדום של אוורסיה, דחייה, שנועד להזהיר מפני מפגיעות משמעותיות. התגובה הזו בעצמה מונעת מהציבור לצאת החוצה, יוצרת חרדה ויכולה אף לגרום להתקפי אסתמה. במקרה של גירוי בעיניים או קושי בנשימה יש לפנות לטיפול רפואי ולציין כי הייתה אפשרות של חשיפה".
פרופ' דוידוביץ' מציין כי אם הריח מגיע מבחוץ, כדאי לסגור את החלונות, ומוסיף כי "אם הוא כבר בפנים, כדאי לאוורר את החדרים היטב. אם החומרים מסתובבים בביוב העירוני, ואנחנו עדיין לא יודעים אם זה קורה, ישנו חשש שהם יחדרו לבתים דרך פתחי הניקוז שהתייבשו. הפעולה המיידית היעילה ביותר היא להזרים מים במשך מספר שניות בכל הכיורים, המקלחות ופתחי הניקוז ברצפה (במיוחד בחדרי שירותים או מרתפים שלא נמצאים בשימוש יומיומי). המים יוצרים חציצה שמונעת מהגזים לעלות מהביוב העירוני לתוך הבית".
"עבריינות סביבתית חמורה"
בנוסף קיים נזק כלכלי-תשתיתי פוטנציאלי, טוען דוידוביץ'. "הזרמת דלקים לביוב מסכנת באופן ישיר את מכוני טיהור השפכים (במקרה זה השפד"ן, ג.ו). חומרים פטרוכימיים פוגעים בבקטריות האחראיות על הפירוק הביולוגי של השפכים, מה שעלול במקרים מסוימים להשבית קווי טיהור, לייקר דרמטית את הטיפול במים ולפגוע באיכות הקולחין לחקלאות".
בשורה התחתונה, הוא אומר: "עבריינות סביבתית של השלכת פסולת דלק לביוב כדי לחסוך בעלויות פינוי וטיפול כחוק, מגלגלת סיכון בריאותי, בטיחותי וכלכלי ישיר לפתחם של האזרחים והרשויות המקומיות".
בנושא הזה, לוין מתבטא אף בחריפות רבה יותר ואומר: "יש פה פשיעה סביבתית חמורה שמסכנת את בריאות הציבור. החומרים הללו לא 'נשפכו'. מישהו שפך אותם. האכיפה על פשיעה סביבתית בישראל רחוקה להיות מספקת. זה אירוע חמור וכך צריך להתייחס אליו".
לוין התייחס לתפקיד משרדי הבריאות והגנת הסביבה שיש בידיהם פרוטוקולים לטיפול באירועים כאלה, אך לא נתנו עד כה הנחיות לציבור: "חייבים לתחקר את האירוע היטב ולהבין איך מטפלים טוב יותר באירועים הבאים. האם צריך לשפר את הניטור? והאם היה מקום להנחות את הציבור מוקדם יותר?".
