כשהיא נסחרת בשווי של 160 מיליון שקל בלבד, קצת קשה להאמין שאלרון הייתה בעבר אחת מספינות הדגל של ההייטק הישראלי. החברה שהוקמה על ידי עוזיה גליל בדירה קטנה בחיפה בשנת 1961, הפכה למעשה לקרן ההון סיכון הראשונה שפעלה בישראל, כשמשך השנים יצאו ממנה חברות טכנולוגיה מובילות כמו אלביט, אלסינט, גיוון אימג'ינג, צורן ועוד.
● סולאראדג סיפקה תחזית מאכזבת לרבעון הרביעי אך נהנית מרוח גבית של הסקטור בארה"ב
● "נהנים מהגידול המהיר בביקוש ל-AI": קמטק עם תחזית אופטימית להמשך
עם השנים ידעה אלרון עליות ומורדות, וכך גם בעלת השליטה ההיסטורית בה - דיסקונט השקעות (דסק"ש). ובכל זאת נשמר משהו מהתדמית היציבה, אולי בזכות ההיסטוריה, העומק המדעי שלה והשותפות עם רפאל. אלא שאז נמכרה השליטה באלרון על ידי דסק"ש לידי החברה האנונימית אריאלי אי.אל, לפני כשנתיים וחצי, ובחודשים האחרונים עולה שמה בעיקר בהקשר של צרות וסכסוכים בין בעלי השליטה החדשים.
בשנה האחרונה צללה מניית אלרון במחצית מערכה, כשחלק ניכר מהירידה מיוחס לאתגרי מימון של קבוצת בעלי השליטה - בשל חוב שנטלה למימון הרכישה - וסכסוך שפרץ ביניהם. מקורבים לחברה מספרים לגלובס כי לבעלי השליטה באלרון נותרו ימים ספורים להשיב חלק משמעותי מההלוואה בסך 90 מיליון שקל, שנטלו מידי הפניקס בית השקעות לטובת רכישת השליטה באלרון. כנגד החוב משועבדות מניות השליטה באלרון, כך שאין זה מן הנמנע שהללו יצאו מידי אריאלי אי.אל בזמן הקרוב.
השבוע התברר כי את הירידה במניית אלרון, והאי ודאות לגבי עומק הכיס של בעלי השליטה בה, מנסה לנצל איש העסקים אליהו קנפלר, בעל השליטה בחברת ההתחדשות העירונית אלביט הדמיה. קנפלר הגיש (יום ד') הצעת רכש ל-15% ממניות אלרון תמורת 24 מיליון שקל, במחיר המשקף פרמיה של 7% על מחיר השוק שלה. שמו של קנפלר מזוהה בשוק ההון עם רכישת החזקות משמעותיות בחברות שנקלעו לקשיים: אורה סמארט אייר, באפ טכנולוגיות, אלביט הדמיה ובעבר גם חברת הבנייה מצלאוי.
את השליטה באלרון (59%) רכשה אריאלי אי.אל מידי דסק"ש ביולי 2024 תמורת 195 מיליון שקל. "לא ידענו עליהם הרבה", מודה גורם שהיה מקורב לעסקה, "זה עסק משפחתי עם שורשים אמריקאים. ידענו שהם מסוגלים להביא את הכסף, וגם שאלרון עצמה יציבה ולא זקוקה לסכומים נוספים". המוכרת דסק"ש, שמוביל כיום צחי נחמיאס (מגה אור), לדברי הגורם "העדיפה להתמקד בנדל"ן, ומכרה את ההחזקות האחרות שלה, כשגם היו לה התחייבויות לפרוע".
אריאלי אי.אל היא שותפות שהוקמה למעשה לצורך העסקה כאשר שני שלישים מהמניות בה מוחזקות על ידי אוון (אלי) רנוב ואריק בנטוב, והשליש הנותר בידי ליסיה בכר-מנוח. רנוב מגיע ממשפחה יהודית ניו יורקית פעילה בשוק ההון האמריקאי, ובנטוב הוא איש הון סיכון. מי שמכירים אותם מספרים על שני חובשי כיפה ציונים שביקשו להשקיע ולתמוך בישראל. השניים החלו לפעול בישראל כמה שנים לפני הרכישה, במודל שהתבסס על הקמת מיזמים משותפים עם גורמים כמו חממת NGT בנצרת או המועצה האזורית רמת הנגב, לצד השקעות ישירות בחברות ישראליות. עסקת אלרון, מבחינת היקפה הכספי, היוותה עבורם קפיצת מדרגה.
השותפה השלישית, בכר-מנוח, הייתה בכירה בתחום המיזוגים והרכישות בתעשיית הרכב האירופית. היא עלתה מטורקיה לישראל והשתלבה בתעשיית ההון סיכון המקומית, כשותפה בקרן קטליסט. היא חברה לרנוב ובנטוב בהשתלטות על אלרון, כאשר השניים מביאים את הכסף והיא את המומחיות. בכר-מנוח גם מונתה ליו"ר הקבוצה. כשנה לאחר רכישת השליטה באלרון, התעניינה אריאלי אי.אל בהשתלטות על חברת הלוויינים הממונפת חלל תקשורת, באמצעות הזרמה של 18 מיליון דולר, אך העסקה לא יצאה לפועל.
"לא מממנים פעילות הון סיכון בחוב"
התפנית בעלילה התרחשה לפני כשלושה חודשים, אז נחשף כי בעקבות הירידה במניית אלרון, אריאלי אי.אל אינה עומדת בתנאי ההלוואה מהפניקס בית השקעות. הקרע בין השותפים נוצר כנראה עוד לפני כן. במכתב ששלחה לאלרון לאחרונה בכר-מנוח, טענה כי ביוני 2025 הפעילו שותפיה "לחץ כבד ובלתי פוסק" על ההנהלה ועל דירקטוריון אלרון כדי להנפיק אג"ח ב-150 מיליון דולר. באריאלי מכחישים זאת מכל וכל.
המטרה המוצהרת של הגיוס הייתה לממן את השותפות של אלרון ב-RDC, חברת מסחור הטכנולוגיות של רפאל, אך לדברי בכר-מנוח במכתבה, העסקה נועדה בעצם כדי לחלק את הסכום כדיבידנד לבעלי המניות, ולאפשר לאריאלי אי.אל להחזיר בדרך זו את החוב.
לטענתה, מהלך הגיוס עורר התנגדות בקרב משקיעי אלרון, ובסופו של דבר נזנח. כאמור, גורמים באריאלי אומרים כי מדובר בטענות שקריות ומופרכות.
גורם שמכיר את אלרון מתקופת הבעלות הקודמת, אומר היום כי "כששמעתי על המהלך הזה, חשבתי שהוא מאוד תמוה. לא מממנים פעילות הון סיכון ארוכת טווח בחוב".
גם ללא גיוס החוב הצליחה אריאלי אי.אל להחזיר עד כה חלק מההלוואה, על פי ההערכות כ-20 מיליון שקל, ולקנות עוד זמן מהפניקס בית השקעות. בתחילת השבוע דיווחה כי קיבלה ארכה נוספת, ככל הידוע של כשבועיים, להחזר חלק משמעותי נוסף מהחוב.
בינתיים, הסכסוך בין בכר-מנוח לשני שותפיה הסלים. הראשונה אף טענה בספטמבר כי המתח הגיע עד כדי איומים עליה וכי הגישה תלונה במשטרה בנושא (גורמים בסביבת אריאלי אי.אל טענו שאינם מכירים פנייה כזאת).
כך או כך, לפני כשבועיים הדיח דירקטוריון אלרון את בכר-מנוח מתפקיד היו"ר (אף שהיא עדיין דירקטורית), במהלך שהובילו רנוב ובנטוב. בעקבות זאת פרסמה בכר-מנוח מכתב מעורכי דינה, ובו טענות כי מינוי דירקטורים חדשים לחברה והדחתה באופן מיידי אחר כך, מבלי שהדירקטורים הללו באמת מכירים אותה ואת פועלה, אינם חוקיים וכי היא שוקלת להגיש תביעה.
"החלטות השקעה ומימושים סבירים"
אלרון התמקדה בשנים קודמות בתחום המכשור הרפואי ותוכנה ורשמה בין היתר אקזיטים בחברות גיוון אימג'ינג וקרטיהיל (האחרון הניב דיבידנד של 26.8 מיליון דולר, שגם אריאלי אי.אל הספיקה ליהנות מחלקו). תחת השליטה החדשה הדגישה בכר-מנוח את תחומי הדיפנס-טק והסייבר, ומאז כניסתה לתפקיד היו"ר אלרון מימשה 6 החזקות, וביצעה 20 השקעות חדשות, בסכום של 12 מיליון דולר. בד בבד חילקה אלרון כ-30 מיליון דולר דיבידנדים, שיותר ממחציתם זרמו לבעלת השליטה.
גורם המכיר את אלרון מתקופת דסק"ש, טוען כי גם המימושים וגם ההשקעות שביצעה היו הגיוניים. "השקעות הסייבר שלהם זה לא 'טופ', לא עם איזה יזמים סדרתיים נוצצים, אבל בהחלט השקעות ראויות. החלטות המימוש שלהם נראות סבירות ולא כ'מכירת חיסול' כדי לקחת דיבידנד".
על פי דוחות החברה שפורסמו בשבוע שעבר, בקופתה יש כ-53 מיליון דולר במזומן. לדברי אותו גורם "אין סיבה שאלרון עצמה תיפגע מהסכסוך בין בעלי השליטה. מלבד האתגר הכלכלי הנוכחי שלהם, נראה שהמנכ"ל והיו"רית, שעכשיו היא דירקטורית, יודעים מה הם עושים. אני גם מתקשה להאמין שהמצב יגיע לכדי מכירה של מניות השליטה בידי הפניקס בית השקעות לגורם אחר. אני יודע שאריאלי אי.אל מנסים לפרוע את החוב, הם נלחמים ואני מאמין שיאפשרו להם את זה".
