גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"אין לנו סדר יום חוץ מחתירה לאמת": עורך המשנה של "לוס אנג'לס טיימס" מדבר על אתגרים בעידן הפייק ניוז

סקוט קראפט, עורך המשנה של העיתון הרביעי בגודלו בארה"ב, חושב שגם בעידן האינטרנט אין תחליף ליציאה של עיתונאים לשטח • בשיחה עם "גלובס" הוא מדבר על עיתונות כתובה בעידן הדיגיטלי, על המעבר מעיתונות של דיווח ל"עיתונות של אחריותיות", על היתרון של מיליארדר-בית עם כוונות טובות, על טראומת הכישלון לחזות את טראמפ ב-2016 ואיך למנוע כישלון כזה ב-2020

סקוט קראפט / צילום: לוס אנג'לס טיימס
סקוט קראפט / צילום: לוס אנג'לס טיימס

"לוס אנג'לס טיימס" (LAT) הוא העיתון הרביעי בגודלו בארה"ב מצד תפוצתו. הוא העיתון המקומי הגדול ביותר, במובן הזה שהוא משרת את אזור לוס אנג'לס. ה"ניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל", הגדולים ממנו, נמכרים על פני כל ארה"ב, אם כי בסיסם הוא בניו יורק.

חשיבותו של העיתון נובעת מן המדינה שבה הוא מופיע. הוא הגדול ביותר במדינה הגדולה ביותר של ארה"ב, קליפורניה. אבל עד זה לא כבר חייו היו תלויים לו מנגד. ב-20 השנה האחרונות תפוצתו עמדה בסימן ירידה תלולה, והוא לא עשה חיל מיוחד בתחום הדיגיטלי. הוא חיפש בעלים, וחלקם קירבו אותו אל התמוטטות, בהרפתקאות פיננסיות מסמרות שיער.

במשך 125 שנה ויותר הוא היה שייך למשפחת אוטיס-צ'אנדלר. אבל עיתונים יצאו מחיקן של משפחות בכל רחבי אמריקה, וחיפשו בעלים תאגידיים. ב-2000, העיתון עבר לבעלותה של אימפריית המדיה טריביון, אשר החזיקה בשורה ארוכה של עיתונים ותחנות טלוויזיה ורדיו בכל רחבי ארה"ב. טריביון הייתה הבעלים ה"טבעיים" במובן הזה שהתרגלנו להניח כי המו"לים של עיתונים צריכים להיות אנשים בעלי ניסיון עיתונאי.

משבר ענף העיתונות, תחילה תחת לחץ של טלוויזיה בכבלים, ואחר כך עליית האינטרנט, כיווץ אימפריות. טריביון מכרה את נכסיה ב-2008 בנסיבות המעוררות השתוממות עד עצם היום הזה, לאיל נדל"ן משיקגו, סם זל, במכירת חיסול. הוא אפילו לא שילם בשביל הנכסים שקנה, אלא שיעבד אותם כדי לכסות את ההוצאות.

אין זה המקום לדון במה שהוא עולל לעיתוניו. "נוכחותו לא הייתה מבשרת טובות. יצאנו בשן ועין מן התקופה ההיא", אומר סקוט קראפט, המלווה את העיתון זה 40 שנה, מאז נעוריו העיתונאיים. לאחר שכמעט נשא את ארונו של העיתון, קראפט הוא עכשיו אחד המכוונים של תחייתו. הוא עורך המשנה של LAT, ובתור שכזה הוא מרכז את מערכת החדשות שלו.

בעידן המדיה החברתית, קראפט מטעים את השינוי במשימת העיתונאות: המעבר מן התפקיד המסורתי של מסירת עובדות אל התפקיד של אימות העובדות, הנמסרות בידי אחרים. הוא קורא לה (ואינו היחיד, כמובן) "עיתונאות של אחריותיות" (accountability journalism).

בשבוע הבא קראפט יהיה אחד המשתתפים בכינוס הבינלאומי "חופש העיתונות: העיתונות במצור" שעורכים מועדון העיתונאים בירושלים, בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה וארגון העיתונאים ב-10-11 ביוני.

איפה אנחנו מוצאים אותך?
"עתה זה חזרתי מניו יורק, נכחתי בארוחה חגיגית לכבוד פרסי פוליצר. השנה זכינו באחד מהם".
איחולינו.
"תודה, תודה".

הוועידה שבה אתה עומד להשתתף בישראל מתארת את עצמה בעברית "העיתונות (press) במצור", בעוד שהאנגלית אומרת "עיתונאות (journalism) במצור". מבלי להפריז בחשיבות הניואנסים, אפשר לטעון ש"עיתונות" היא המוסד ו"עיתונאות" היא הפרקטיקה, או המקצוע. אפשר ששתיהן במצור. איך היית מגדיר "מצור"? פוליטי, חברתי, כלכלי או כל הנ"ל?
"הייתי אומר שבוודאי שורה של סכנות מאיימות הן על הפרקטיקה של עיתונאות והן על העיתונות, לא רק מצד פוליטיקאים, המנסים לחנוק את העיתונות או להבאיש את ריחה. על עיתונאים מרחף איום של פגיעה פיזית בארצות רבות. לא בארה"ב בתור שכזאת. אמנם בעצרות של הנשיא טראמפ אנשי מדיה סופגים שריקות בוז מפעם לפעם, אבל זה חלק מן העבודה.

"נחוצה פרספקטיבה היסטורית. עיתונאים תמיד נתקלו בקשיים בעשיית מלאכתם על פי מיטב שיפוטם, יש דברים שלא השתנו. אבל מצד שני, כל נוף המדיה משתנה, וממילא מופיעים אתגרים שאינם מעשי ידיהם של ממשלות או של פוליטיקאים, או של כל משתתף רשמי, אלא תוצאה של האופי המשתנה של מקצוענו.

"למשל, עד זה לא כבר קוראינו, צופינו ומאזינינו ציפו שאנחנו נדווח, כדי שהם יידעו מה עושים הפוליטיקאים. עכשיו הפוליטיקאים אינם זקוקים לנו כדי להגיע אל מצביעיהם ואל בוחריהם. הם יכולים למצוא חלופות: טוויטר ומדיה חברתית".

פרדוקסלית, הדמוקרטיזציה של המידע הפכה לאיום ממשי על שיורה של המדיה המסורתית, שהפצת מידע היא הסיבה לקיומה.
"אכן. עם זאת, הרבה צרכני חדשות רעבים לדיווח סמכותי. הם מחפשים מקורות מידע שאפשר לסמוך עליהם. הם אינם מוכנים לקבל כפשוטם את מה שאומרים להם נציגיהם בקונגרס, או הנשיא עצמו. זה מטיל עלינו משימה כבדה ביותר: לתבוע אחריות מבעלי השררה, יהיו אשר יהיו. עיתונאות של אחריותיות חשובה ממה שהייתה מאז ומעולם".

אילו היה עליך לדרג את הסכנות הגדולות ביותר האורבות למדיה, איזו מהן היית מדגיש?
"התשובה תלויה באיזו ארץ. בארה"ב אינני בטוח שהייתי רוצה לדרג אותן, אבל הייתי אומר שהסכנה הכלכלית היא חשובה מאוד. עיתונים מקומיים בכל רחבי ארה"ב מתכווצים והולכים, אינם מצליחים למצוא קהל קוראים ברשת במידה שתניב די הכנסות כדי לשכור כתבים, עורכים ועובדים אחרים הנחוצים לעיתונאות שהיו רגילים בה".

מה יקרה לעיתונים המקומיים?

היסטורית, לרגל המרחקים העצומים בארה"ב, עיתונים הם קודם כול מקומיים, כולל החשובים שבהם. מהדורות ארציות נוסו מפעם לפעם לפני עידן האינטרנט, ובדרך כלל לא עלו יפה. גם LAT ניסה, ונכשל. כיום אפשר לדבר ברצינות רק על שלושה עיתונים בעלי תפוצה ארצית. כאשר קראפט מדבר על "עיתונים מקומיים", הוא כורך בהם גדולים וקטנים כאחד. הערכה מקובלת מעמידה את מספר העיתונים היומיים המקומיים בארה"ב על קצת פחות מ-1,300, עם 31 מיליון קוראים בימי חול ו-34 מיליון בסופי שבוע, על פי מרכז המחקר פיו (Pew). מספר העיתונים המקומיים היומיים היום נמוך כמעט ב-500 מן המספר ב-1970. התפוצה הכוללת נמוכה כמעט ב-50% מרמתה ב-1985. הנתונים האלה באים מ-statista.com.

"זה לא רק עצוב אלא גם מדאיג מאוד", אומר קראפט. "מפני שאין מנוס מפני החשש שקרוב היום שבו רבים מן העיתונים המקומיים אולי יוסיפו להתקיים, אבל לא יהיו להם די עיתונאים כדי לשמש כלבי השמירה המרסנים של הממשלות המקומיות".

אני מעלעל בעמודיהם הראשונים של עיתונים בכל רחבי ארה"ב, באמצעות אתר Newseum, ומבחין באופן בלתי נמנע שרבים מן העמודים הראשונים - בייחוד בקליפורניה - זהים למעשה, אף כי הם מודפסים במקומות שונים. ההבדלים מתמעטים והולכים.
"בדיוק. זה אומר שחדרי החדשות מתכווצים. אני חושב שזה מסוכן לדמוקרטיה. אכן רבים מן העיתונים נראים אותו הדבר, מפני שהם משתמשים באותם מקורות של סוכנויות ידיעות, ומפרסמים את אותם הסיפורים באותם העמודים. ניסיונם למצוא קוראים ברשת אינו עולה יפה. אני חושב שזה ניכר במיוחד בעיתונים שלא שפר מזלם, ולא נקנו על ידי מקומיים בעלי אמצעים, המעוניינים בהצלחתם, או לא נחלו את הצלחת ה'ניו יורק טיימס', שיש לו שלושה מיליון מנויים דיגיטליים ויותר. עם מספר כזה אפשר לממן מערכת חדשות חסונה במיוחד".

כמה זמן אתה בעיתונות?
"מאז האוניברסיטה. 40 שנה ויותר. בעיקר בעיתונות המודפסת. אבל עכשיו אני מגדיר את עצמי באופן קצת שונה. זה עדיין עיתון מסורתי, אנחנו עדיין רואים את עצמנו כעיתון, אבל הדגש הוא על חדשות של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, באינטרנט".

אז התואר עורך משנה אינו חל רק על המהדורה המודפסת.
"לא. זו רק העמדה מס' 2 במערכת החדשות. על מערכת החדשות שלנו מוטלת המשימה לעשות עבודה עיתונאית, לסקר חדשות, מחוזיות, מדינתיות, ארציות, בינלאומיות - אבל קהל היעד העיקרי הוא זה הנמצא באינטרנט. התוצר המודפס עדיין מופיע, ועדיין בגודל ניכר, אבל אנחנו בני מזל מפני שיש לנו הבסיס של אזור עירוני גדול, ויש לנו בעלים המשקיע במערכת החדשות - כך שאנחנו במצב טוב מזה של עיתונים רבים אחרים".

לא כולם חושבים אותו דבר

אם אינני טועה, מוצאך ממה שהאמריקאים מכנים 'הרטלנד' (מילולית, "לב הארץ", האזור שבין החופים, שהוא בדרך כלל יותר כפרי ויותר שמרני).
"אכן. אני נולדתי בקנזס סיטי, במדינת מיזורי. את 12 שנותיי הראשונות ביליתי באוקלהומה. אחר כך עברתי למדינת קנזס, ושם למדתי באוניברסיטה. אחר כך עבדתי בשיקגו בשביל LAT, ושימשתי כתב חוץ של העיתון באפריקה ובאירופה".

אני מניח שניסיונך מעניק לך יתרון חשוב במאמץ להתחקות אחר הכישלון הכללי באמריקה, לא העיתונאי בלבד, בהבנת ה'הרטלנד'. אנשים מרבים לדבר על ההפתעה של 2016, הצבעת ה'הרטלנד' לטובת טראמפ. אבל אנחנו מבוגרים מספיק כדי להיזכר בהפתעות מוקדמות הרבה יותר.
"מוטב קודם כול להבין שה'הרטלנד' אינו עשוי גוש אחד. קל ופשטני להגיד שכולם בקנזס חושבים אותו דבר, וכמותם גם במיזורי ובאוקלהומה, וכן הלאה. לא תמצא מונוליתיות בשום מקום באמריקה. קח לדוגמה את קליפורניה, הידועה כמעוז של התנגדות לטראמפ. אנשים נוטים לשכוח שבקליפורניה היה הריכוז השלישי בגודלו של מצביעי טראמפ בארה"ב, אחרי טקסס ופלורידה".

מה אם כן הניב את כישלונה של העיתונות ב-2016? ומה יציל אותה מכישלון אפשרי דומה ב-2020?
"אחד הלקחים של 2016 היה שלא יצאנו די הצורך אל השטח לדווח, ולא הטינו באמת אוזן לדעותיהם של אנשים. עשינו כמובן סקרים. והסקרים ההם ידועים לשמצה על טעויותיהם. אבל אני חושב שסקרים לבדם, בלי די דיווח מן השטח, אינם מספיקים. אין תחליף ליציאה לשטח ולהאזנה.

"אנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל עם המשאבים המידלדלים בחדרי החדשות זה קשה יותר ויותר. למשל, קל להחמיץ הרבה ממצביעי טראמפ שאולי אינם אוהבים את התנהלותו האישית, אבל חושבים שהוא עומד במקום הנכון בעניינים החשובים בעיניהם. הם יתמכו בו, מבלי שירגישו צורך לאהוב את אוסף תכונותיו, או את ציוציו, או את גידופיו. חשוב אפוא לצאת לשטח ולדווח על הדברים המעסיקים אנשים; להוסיף ולהשתמש בסקרים בתור רקע, אבל לנסות ללמוד מה קורה במקומות הרחוקים מן העיר הגדולה שבה אנחנו מתגוררים".

נדמה לי שעשית כאן הבחנה בין שני דברים: אחד הוא היעדר סיקור שהוא תוצאה של משאבים מידלדלים, והשני הוא תוצאה של היעדר תשומת לב. אמרת, "לא הטינו אוזן". נדמה לי שאפשר לטעון, כי סיבה אחת ל"מצור" שבו נמצאת העיתונות קשורה במערכת יחסים של איבה ושל חשד עם צרכני חדשות.
"אני אינני חושב את היחסים לעוינים, מפני שאינני חושב שעליי לתמוך במישהו או להתנגד לו. אבל אנשים רבים באמריקה אמנם חושבים שלכלי תקשורת מרכזיים יש סדר יום פוליטי. אין לנו סדר יום מחוץ לחתירה אל האמת.

"אנחנו איננו 'אויבים', אף כי הנשיא טראמפ מנסה לתאר אותנו ככאלה, כי זה מועיל לו בעיני הגרעין הקשה של תומכיו. אבל כאשר כתבינו מראיינים משתתפים בעצרות טראמפ, תומכי הנשיא חוזרים ומופתעים לגלות שאנחנו מציגים להם שאלות ענייניות מבלי לנקוט עמדה. איננו מתווכחים עם עמדותיהם, אנחנו רק מנסים לרדת אל סוף דעתם.

"טעותנו ב-2016 לא הייתה תוצאה של העדפה פוליטית, אלא שלא דיברנו עם די אנשים. מאחר שהחמצנו את קולות המרי (discontent) נגד וושינגטון, לא השתכנענו שלפנינו כוח פוליטי רב עוצמה".

אבל איך ייתכן שהחמצתם?
"הנעלם הגדול היה המצביעים הלא-מסורתיים, אלה שלא טרחו להצביע בפעמים הקודמות, אבל המסר של טראמפ הגיע אל אוזניהם, והוציא אותם אל הקלפי. הם אלה שהכריעו את הכף לטובתו. מומחים עדיין מנסים להבין כיצד החמיצו את זה. התהייה אינה באה רק מצד הדמוקרטים ואנשי קלינטון. טראמפ ויועציו לא צפו את ניצחונו. אני חושב שאילו היו לנו 'יותר מגפיים על הקרקע', אילו דיווחנו יותר ממקומות ששינו את פני הבחירות, היה לנו יותר מושג על רצינות התנועה הטראמפית".

איך אם כן תינצל מזה בסיבוב הממשמש ובא? האם תפתח משרד בכל אחד מן היעדים שבהם אפשר שהבחירות יוכרעו? האם תושיב כתבים לאורך זמן בערי תעשייה קטנות אי שם במערב התיכון?
"כתבינו טובים בזה. לעולם אין לנו מספר הכתבים שהיינו רוצים. אבל כתבינו פתוחים ונכונים להאזין. השאלה כמה כתבים יוכלו לעשות את זה. רעיון מצוין הוא לנטוע מישהו לאורך זמן באזור מפתח, או במדינת מפתח. אבל כמובן קשה לדעת מראש מה יהיה אזור מפתח.

"אתה שואל על לקחים. הלקח החשוב ביותר הוא להיות צנועים. לא למהר ולהניח כי מדגם של מרואיינים מספק לנו תמונה מלאה, לעבוד קשה, לדווח, להבחין בשינויים המתחוללים במהלך המערכה, ולעולם לא להפריז בחשיבות מה שנדמה לנו שגילינו".

מה על הכתבים עצמם? אם נניח שהכישלון שאתה מתאר אינו תוצאה של זדון, אלא של רקע תרבותי ושל צורת מחשבה, האין זה אומר שתצמח תועלת ממגוון גדול של כתבים בחדר החדשות?
"אינני קונה את זה. אני מרגיש שכתבים פוליטיים, בעיתוננו ובארגוני חדשות מרכזיים אחרים, אוהבים לסקר פוליטיקה. הם אינם מסקרים אותה מפני שהם נוטים אהדה לאחד הצדדים.

"כתב פוליטי טוב הוא זה שדעותיו הפוליטיות אינן ניכרות בכתיבתו; והוא אינו נוח לגלות את דעותיו אפילו באופן לא פורמלי. אבל מגוון במערכת החדשות נחוץ כמובן בכל תחום שהוא, לא בפוליטיקה בלבד".

"המהדורה המודפסת תוסיף להיות חשובה עוד שנים רבות, אבל אנחנו מקדישים יותר משאבים למרחב הדיגיטלי"

אנחנו משוחחים על התהפוכות שפקדו את LAT בעשרים השנה האחרונות, מאז יצא מידי משפחת המייסדים, בשנת 2000, ועבר לידי קבוצת טריביון. אני נזכר בראיון מקיף שערכנו כאן עם סם זל, איל הנדל״ן היהודי משיקגו שהשתלט על נכסי טריביון ב-2008, לפני שהוביל את הקבוצה לפשיטת רגל.

בימים ההם נידונה האפשרות שהעיתון יימכר למיליארדר מקומי בלוס אנג'לס, אשר ייקח את LAT לידיו כמעט כאקט של חובה אזרחית, כמעשה צדקה, שלא על מנת להרוויח כסף, אלא כדי לשרת את הקהילה. בשנה שעברה נמצא סוף סוף קונה כבד ראש, פטריק סון שיונג, רופא וביולוג שעשה את הונו בפיתוח תרופות. הוא אמנם לא ויתר על היעד של רווח, אבל עצם נוכחותו מאפשרת לעיתון להפסיד כסף בדרך אל הצלחה כלשהי בעתיד.

אתם יוצאים נשכרים מנוכחותו של מישהו, היכול להרשות לעצמו להפסיד כסף.
"זה נכון. הסיבה שעיתונים מעיינים במודלים של בעלות פרטית או של ויתור על מטרות רווח היא שכאשר חברה נסחרת בבורסה, כפי שהיה מצבה של טריביון, היא נוטה להתנהל על פי חישובים של הטווח הקצר, על יסוד מאזנים רבעוניים, בשעה שבעלים מקומיים, כמו פטריק, מוכנים להשקיע בטווח הארוך.

"הבעלים שלנו בהחלט רוצה להרוויח כסף, אבל מוכן להפסיד לאורך זמן, כדי לשפר את סיכויי הרווח בעתיד. זו המתנה הגדולה שניתנה לנו - ההזדמנות לעשות הסבה, להתמקד על דיגיטל, על תוכן, על ארגון מאורעות. הזדמנות כזאת לא הייתה ניתנת בחברה ציבורית. בעלי מניות לא היו מקבלים חברה המפסידה במשך מספר שנים".

כמה זמן תוכלו להוסיף ולהפסיד כסף לפני שסבלנותו של הבעלים תפקע?
"אינני יכול להשיב. אינני יודע. מה שפטריק אומר זה שהוא ומשפחתו רוצים להחזיק בעיתון הזה עוד מאה שנה. זה מה שהוא אמר לי. הוא כאן לצורך השקעה ארוכת טווח, כי זה חשוב לדמוקרטיה, חשוב לחיי העיר, חשוב ש-LAT יהיה ישות עיתונאית, שתסקר את הקהילה, את המדינה, ותספק עיתונאות עם אחריות".

 אני זוכר דיון שהתקיים לפני עשר שנים בתחנת רדיו ציבורית בוושינגטון: האם "וושינגטון פוסט" יתקיים בעוד עשר שנים? מאז נולד להם מולטי-מיליארדר, ג'ף בזוס מאמזון, שהעיתון הוא השקעה קטנה מאוד בשבילו. האם זה המודל הראוי לעיתונים בכל העולם: חפשו את מיליארדרכם?
(צוחק) "לא הייתי מתיימר להגיד מה אחרים צריכים לעשות, וזה לא יעבוד באותו האופן בכל מקום, מפני שבמקומות אחרים בעלים מקומיים ניסו להשתמש בעיתונים לשרת את צורכיהם הפוליטיים. אנחנו חיפשנו קונה במשך עשרים שנה, כך שאני יודע עד כמה קשה למצוא מישהו, המוכן להשקיע מן הסיבות הנכונות".

איך היית מתאר את התפתחותו של LAT מאז נרכש?
"בשנה האחרונה היינו מסוגלים להשקיע בחדר החדשות, לשכור יותר כתבים ועורכים, ולשכור עיתונאים מוכשרים היכולים לפתח אסטרטגיה דיגיטלית. אנחנו מגדילים את קהל המנויים הדיגיטליים, העומד עכשיו על 160 אלף. טוב, זה עדיין רחוק מן היעד. אבל אנחנו מתמקדים עכשיו כקרן לייזר על הדיגיטל".

המהדורה המודפסת עלולה להיות מיותרת?
"היא מצליחה. יש לה בסיס נאמן. כמו כל עיתון, איבדנו תפוצה משנה לשנה (תפוצת LAT עומדת עכשיו בערך על 400,000 עותקים ביום חול, שליש המספר לעומת ימי השיא, לפני 30 שנה, י.ק). אבל המהדורה הזו עדיין חשובה בעינינו, ותוסיף להיות חשובה עוד שנים רבות. פטריק אומר שהוא מוכן בהחלט להיות האחרון שיוציא מהדורה מודפסת של עיתון. יש שוק למהדורה מודפסת, אבל אנחנו מקדישים יותר משאבים למרחב הדיגיטלי. בסופו של דבר, ההשקעה בדיגיטל מניבה עיתונאות טובה יותר, והיא ניכרת גם במהדורה המודפסת".

אני מניח שאתם מאבדים קוראים צעירים, כפי שקורה בעיתונים אחרים.
"כן, קוראים צעירים, לא רק צעירים, אלא קוראים בכלל, המעדיפים לקרוא חדשות על הרשת, או על מסך הטלפון שלהם. יש לנו מהדורה אלקטרונית של העיתון, היכולה להיקרא על כל מכשיר. יש לה קהל נאמן מאוד, ואנשים מקדישים כמויות גדולות של זמן לקריאה אלקטרונית. אינני חושב שזו התשובה.

"אינני חושב שמהדורה אלקטרונית תחליף את המהדורה המודפסת. אבל קוראים רבים של המהדורה המודפסת מעיינים גם במהדורה האלקטרונית, ואנחנו מקווים שזה יוביל אותם אל הדיגיטל, הפתוח לפניהם".

עוד כתבות

אמיר ירון, נגיד בנק ישראל / צילום: דני שם טוב, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

הנגיד יוריד את הריבית? שני נתונים שהתפרסמו ביממה מסבכים את התשובה

הלמ"ס פרסמה נתונים המציגים תמונה מורכבת: צמיחה של 3.1% וחוסן כלכלי, לצד אינפלציה בשפל של 1.8% ● על רקע התחזקות גם של השקל, נגיד בנק ישראל יצטרך להכריע האם הוא להמשיך להקל על המשק - או שמא הצמיחה האיתנה ושוק העבודה ההדוק מחייבים עדיין ריסון

טיל בליסטי באיראן. האם טהרן חותרת להסכם אמיתי? / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl

הבטן הרכה של איראן לקראת סבב נוסף של שיחות עם ארה"ב: מכירת הנפט

טראמפ מעמת את טהרן עם מציאות חדשה לקראת סבב השיחות השני בג'נבה: נכונות של המערב למו"מ לצד לחץ צבאי חסר תקדים ● איראן מגיעה עם אורניום מועשר בהיקף גדול ותשתית חשמל מקרטעת, והשאלה הגדולה היא האם תסכים להעשרה מחוץ למדינה

ניצול קשישים / אילוסטרציה: Shutterstock

"זעקת הקשישים נשמעת לרחוק": מאחורי החלטת העליון נגד חברות האשראי

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ואישר את הבקשה בתביעה הייצוגית נגד ישראכרט, כאל ומקס, בטענה כי לא מנעו את התופעה הידועה כ"עושק הקשישים" ● מה פסק המחוזי, מהן השלכות פסק הדין, וכיצד נפעל מעכשיו במקרה של הונאה? ● גלובס עושה סדר

כוחות איטלקיים לצד סירת מהגרים, בסמוך לאי למפדוזה / צילום: Reuters, Juan Medina

"מצור" בים התיכון: איטליה משנה את כללי המשחק נגד ההגירה הלא־חוקית

במסגרת רפורמה דרמטית, איטליה תאפשר לחיל הים למנוע כניסת סירות מהגרים למים הטריטוריאליים ולגרשם למדינות שלישיות שהוגדרו "בטוחות" ● החוק החדש גם מטיל קנסות כבדים על ארגוני הסיוע למבקשי המקלט, ומהווה חלק מהחרפת המאבק האירופי בהגירה הלא־חוקית

מחאה נגד מדיניות המשטרה / צילום: Reuters, Anadolu

תוכנית החומש לחברה הערבית נכנסה לשנתה האחרונה, ללא חלופה באופק

כשמספר הנרצחים בשיא חסר תקדים, תוכנית החומש לחברה הערבית תסתיים בסוף 2026 ● בשנים האחרונות היא התמודדה עם קיצוצים של מיליארדים, ובמקביל הממונה עליה התפטר לפני יותר מחצי שנה, וטרם מונה לו מחליף ● בינתיים הממשלה לא הציגה תוכנית חליפית

ראש הממשלה בנימין נתניהו. ישיבת הממשלה, 15.02.26 / צילום: אלכס קולומויסקי, ''ידיעות אחרונות''

אחרי 30 שנה: נתניהו שוב מבטיח להקים שדה תעופה בים

בדיון על הקמת שדה תעופה נוסף, ראש הממשלה הצהיר שיוקם שדה משלים בים ● אלא שזו הבטחה שנשמעת ברצף כבר משנות ה־90 ● המשרוקית של גלובס

שותפי קרן קינטיקה ואלכס מור מ־8VC / צילום: לינוי ברק קורין

"נקסט ויז'ן לרחפנים" - ההשקעה החדשה של מייסד פלנטיר בישראל

קרן 8VC של מייסד פלנטיר נכנסה כמשקיעה מוקדמת בסטארט־אפ לייטויז'ן, המפתח מצלמות לרחפנים ● קרן הדיפנס־טק קינטיקה השתתפה במהלך

נשיא ארה''ב דונלד טראמפ והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי / צילום: ap, Alex Brandon, khamenei.ir

איראן תרגלה אש חיה במצר הורמוז; בצעד חריג: הנתיב ייסגר

סבב השיחות השני בין ארה"ב ואיראן הסתיים; חמינאי: הטילים שלנו? לא עניינה של ארה"ב ● הרמטכ"ל זמיר התריע בפני הדרג המדיני על פוטנציאל לערעור היציבות ביהודה ושומרון בחודש הרמדאן ● מחאות באיראן לקראת השלמת 40 ימי האבל מאז הטבח שביצע המשטר במוחים ● דיווחים שוטפים

מניות הבנייה מזנקות / צילום: Shutterstock

המומחים לא מאמינים לנתוני הלמ"ס. אז למה מניות הבנייה זינקו, ומה יקרה למחירים?

בעקבות המדד הנמוך, המשקיעים בת"א מתמחרים הורדת ריבית בשבוע הבא, מה שמשפיע לחיוב על מניות הנדל"ן, שזינקו בחדות בבורסה ● רונן מנחם ממזרחי טפחות: "מדד המחירים לצרכן, שהפתיע למטה, מגביר את הסיכוי להורדת ריבית" ● יובל אייזנברג, מנכ"ל בית ההשקעות אם אס רוק: "נתוני הלמ"ס לעליות מחירים משובשים לחלוטין. להפך - רואים קבלנים קטנים שפושטים רגל"

מנכ''ל החברה הרוכשת פאלו אלטו נטוורקס ניקאש ארורה / צילום: איל יצהר

ההודעה שקיבלו עשרות עובדים: מזל טוב, תפוטרו בעוד שנה

כ־10% מעובדי סייברארק בישראל, כולל בעלי ותק של עשור ויותר, גילו במייל ישיר מפאלו אלטו כי תפקידם יבוטל בעוד 12-3 חודשים, וישנם מנהלים שאף לא ידעו מי מהצוות שלהם יפוטר ● המהלך מעורר שאלות על המחיר האנושי של עסקאות הענק בהייטק

רחפנים של חברת אקסטנד / צילום: אקסטנד

חברת הרחפנים אקסטנד מתמזגת בנאסד"ק בעסקת מניות לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר

החברה הודיעה על מיזוג בעסקת מניות עם חברת האחזקות JFB הנאסד"קאית לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר ● בין המשקיעים נמנים אריק טראמפ, בנו של נשיא ארה"ב

יעל לינדנברג / צילום: שלומי אמסלם, לע''מ

המאבק מאחורי פיצול אחד החוקים הכלכליים החשובים במערכת הבריאות

מנגנון ה־CAP, המסדיר התחשבנות של 20 מיליארד שקל במערכת הבריאות, פוצל מחוק ההסדרים ● בכירה באוצר הודפת את טענות האפליה של הדסה ומזהירה מפני קריסת בתי החולים בפריפריה

מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, עם נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ / צילום: Reuters, Handout

8.8 טריליון דולר בסכנה? פרויקט הדגל של מוחמד בן סלמאן נקלע לקשיי מימון

"חזון 2030", הפרויקט הענק שנועד להציב את ערב הסעודית כמעצמה בינלאומית, מתמודד עם אתגרים כלכליים ● על הפרק: ירידה במחיר הנפט ועיכוב במיזמים קריטיים ● התוצאה: יורש העצר מחפש הון בטורקיה ובסוריה. איך יושפעו תהליכי הנורמליזציה עם ישראל?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בוועדת הכספים, היום / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

סמוטריץ’: קרקעות חקלאיות יוחרגו ממס הרכוש בחוק ההסדרים

שר האוצר הודיע כי יחריג קרקעות חקלאיות מהמס המוצע בחוק ההסדרים ● במסגרת ההצעה מוצע לקבוע מס רכוש בשיעור של 1.5% משוויה של קרקע ● חברי כנסת, קבלנים ונציגי העדה הדרוזית והחברה הערבית תקפו את ההצעה

עורכי הדין שירוויחו מעסקת פאלו אלטו וסייברארק / צילום: Shutterstock

משרדי עורכי הדין שירוויחו מיליונים מהעסקה שמשנה את הבורסה

רישומה של פאלו אלטו למסחר בת"א מוביל גם את משרדי עורכי הדין שליוו את העסקה לגזור קופון משמעותי ● במיתר צפויים לגרוף סביב מיליון דולר, ומה במשרדים האחרים?

רולף האבן יאנסן, מנכ״ל הפג-לויד / צילום: Reuters, Ulrich Perrey

מנכ"ל ענקית הספנות שרוכשת את צים: "נשמור על נוכחות משמעותית בישראל"

רולף האבן יאנסן, מנכ"ל הפג-לויד, התייחס במסיבת עיתונאים לעסקת הרכישה שנחתמה מול צים ● האבן יאנסן העריך כי לא צפוי שינוי במצבת העובדים בטווח הקרוב, אך במבט קדימה, סביר שמספר המועסקים בשתי החברות יחד יהיה נמוך מהיום ● לדבריו, מחיר העסקה "בהחלט לא נמוך, אך אנו מעריכים שזה נכס מצוין, ושהפרמיה מוצדקת"

הרצל חבס / צילום: רוני שיצר

כעשור לאחר מכירת קרקע ברעננה: משפחת חבס חויבה במע"מ בהיקף מיליוני שקלים

ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה של חברת נוף נאה שבבעלות משפחת חבס וקבע כי מכירת קרקע חקלאית ברעננה ל-80 רוכשים שונים ב-15 עסקאות היא פעילות עסקית החייבת במע"מ - זאת למרות שהחברה החזיקה בקרקע במשך 60 שנה מבלי לעשות בה כל שימוש

פרויקט ישע של אנלייט / צילום: באדיבות Belectric Israel

חברת האנרגיה המתחדשת אנלייט עוקפת את התחזיות, המניה מזנקת

אנלייט, חברת האנרגיה המתחדשת הגדולה בבורסת ת"א, עקפה את התחזיות שלה לשנת 2025, זאת הודות להקמה מהירה מהצפוי של פרויקטים בדרום-מערב ארה"ב והתחזקות השקל מול הדולר ● בנוסף מדווחת החברה על התקדמויות בפרויקטים נוספים בארה"ב ובאירופה, וצופה צמיחה של 32% בהכנסותיה ב-2026

עפולה / צילום: Shutterstock

קשישה חיה 50 שנה בדירה שלא רשומה על שמה. האם היא הבעלים החוקיים?

קשישה בת 80 גילתה כי הדירה שבה התגוררה מאז שנות ה־60 רשומה על שם המדינה ● למרות היעדר כל מסמך בכתב, בית המשפט קבע כי בנסיבות חריגות של "זעקת ההגינות" ניתן להכיר בבעלותה על הדירה

פלטפורמת המשחקים של סאנפלאוור / צילום: צילום מסך אתר CrownCoinCasino

עם משקיע מפורסם ו-200 עובדים: החברה המסתורית מת"א שכבר שווה יותר מ-2 מיליארד דולר

תחת דיסקרטיות כבדה, סאנפלאוור הצעירה מישראל הפכה לאחד השמות המובילים בזירת משחקי הסושיאל־קזינו, עם מחזור של מאות מיליוני דולרים והשקעה פרטית של גיגי לוי־וייס ● כעת, כשהיא חמושה במערכות AI מתקדמות ושווי שמוערך ביותר מ־2 מיליארד דולר, חברת הגיימינג מסמנת את היעד הבא: שוקי החיזוי ● המהלך עשוי לאלץ את "אימפריית הרפאים" לצאת סוף־סוף לאור