אולם בג"ץ, רגע לפני הדיון / צילום: דוברות הרשות השופטת
השבוע קיים בית המשפט העליון דיון בעתירה נגד תוקפם של התיקונים לחוק יסוד: הממשלה. לב הדיון הוא בשאלה האם בית המשפט יכול לפסול חוקי יסוד. עו"ד מיכאל ראבילו, נציג ראש הממשלה בדיון, מיקד את תשומת הלב בטענה שלבית המשפט בכלל אין סמכות לדון בנושא.
בית המשפט כבר קבע שיש לו סמכות לפסול חוקים רגילים אם הם סותרים את חוקי היסוד. אבל מכוח מה מוסמך בית המשפט לפסול חוקי יסוד? בדמוקרטיה, הסמכות נובעת מהריבון - העם. התערבות בחוקי יסוד בלי בסיס תהווה פגיעה אנושה בריבונות העם בישראל.
שאלה חשובה שהתעוררה במהלך הדיון הייתה מה קורה במדינות אחרות. ישראל אינה "עם לבדד ישכון", יש מדינות ושיטות משפט דמוקרטיות מודרניות מתקדמות ללמוד מהן. למרות שהצדדים בדיון הבינו זאת, וגם כמה מהשופטים, הדיון בשאלה הזו היה חסר מאוד ולקה בחוסר היכרות מספקת עם העובדות.
כך לדוגמה השופט מלצר טען שהדוקטרינה נפוצה מאוד בעולם, ועו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון טען שהיא קיימת גם באיטליה וטאיוואן. לתועלת הציבור אציג סקירה קצרה: האם בתי משפט בעולם דנים בתוקפם של תיקוני חוקה?
שלוש מדינות חשובות דחו מכל וכל סמכות של בית משפט לבחון תוקף של תיקונים לחוקה. בארצות הברית נדחתה האפשרות אפילו לבחון שאלות שנוגעות להליך התיקונים, לא רק לתוכנם. בצרפת ובנורבגיה נדחתה סמכות בית המשפט אף שבחוקה יש הגבלה מפורשת על תיקונים מסוימים. גם באירלנד, סלובניה, סינגפור וסרי-לנקה, נדחתה סמכות בית המשפט לדון בתיקוני חוקה בהיעדר מקור סמכות כזה בחוקה.
לעומת זאת, במדינות ברזיל, צ'כיה, טורקיה, אוגנדה ופפואה גינאה החדשה נפסלו תיקונים לחוקה שלדעת בית המשפט סתרו הגבלה מפורשת בחוקה על האפשרות לתקן אותה.
ולבסוף, בשורת מדינות, בעיקר מדינות מתפתחות, פסלו בתי המשפט תיקונים לחוקה על בסיס "מגבלה משתמעת" על האפשרות לתקן את החוקה. חשוב להדגיש שבכל המדינות הללו קיימת חוקה שלמה שהתקבלה על ידי העם. כך לדוגמה בהודו, פיתח בית המשפט את דוקטרינת "המבנה הבסיסי", שהתפשטה לבנגלדש, בליז, הונדורס ותאילנד.
בקולומביה, פותחה דוקטרינת "ההחלפה", ובסלובקיה ביטל בית המשפט לחוקה תיקון לחוקה על בסיס הטענה שלחוקה יש "ליבה" של ערכים שלא ניתן לפגוע בהם. אולם חשוב להדגיש - אותם ערכי ליבה נגזרים מהחוקה השלמה וממנה בלבד. אותם בתי המשפט הרשו לעצמם לפסול תיקוני חוקה אך ורק על סמך קיומה של חוקה שלימה מוסכמת.
בכמה מדינות בתי המשפט תמכו אמנם תאורטית באפשרות לבטל תיקונים לחוקה, אולם מעולם לא עשו זאת בפועל: כך בגרמניה, איטליה, טאיוואן, דרום אפריקה, מלזיה, פרו ופקיסטן.
פסילות רק במקרה של חוקה שלמה
מה עולה מהסקירה הזו? בחלק מהמדינות, מהן כאלה שנחשבות למובילות בעולם, האפשרות לביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה נדחתה באופן מפורש וחד משמעי; באחרות נקבע שהדבר אפשרי. אולם אין אף מדינה בעולם שבה נפסל תיקון לחוקה על בסיס עקרונות לא מוגדרים. בכל המקרים הסתמכו בתי המשפט על החוקה השלמה שהתקבלה על ידי העם. מובן מאד גם למה.
אלמנט נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא ששופטי בית המשפט בישראל לא נבחרים על ידי נבחרי ציבור, בניגוד לבתי המשפט החוקתיים ברוב המכריע של המדינות שציינתי. לפיכך הבעיה הדמוקרטית בישראל חריפה שבעתיים.
לאחר שהעובדות בפנינו באופן מפורט ותמציתי ניתן גם להסיק מהן מסקנות. בישראל, כידוע, אין חוקה שלימה. בית המשפט גם לא נבחר על ידי נבחרי ציבור. אם יתערב בית המשפט בתוכנם של חוקי יסוד, הוא יעשה דבר שלא קרה באף שיטת משפט בעולם.
הכותב הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת