תעודת כשרות / אילוסטרציה: שאטרסטוק
לאחרונה קיבלנו שיעור חשוב על שמירת כשרות במדינת ישראל. בג"ץ קבע בפסיקה תקדימית שאין לבדוק ולחפש חמץ בתיקים של הנכנסים לבתי חולים. פסיקה חשובה זו, מחזירה אותנו לאיזון הראוי של שמירת הכשרות במדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית.
אין חולק שבמדינה יהודית על מוסדות ממשלתיים כבתי חולים, משרדי ממשלה, צה"ל ומשטרה לשמור על מטבח כשר. למעשה זהו אחד מחמשת הנושאים עליהם הסכימו בן גוריון ונציגי אגודת ישראל ב"מכתב הסטטוס קוו" המפורסם עם הקמת המדינה. יותר מכך, סקרים מראים כי כ-80 אחוזים מתושבי המדינה היהודים צורכים אוכל כשר, מה שמצביע על "נתח שוק" מאוד גדול לתעשיית הכשרות.
הבעיה הגדולה היא כאשר המדינה, באמצעות הרבנות הראשית, מפעילה מונופול כשרות שנכנס לנו לצלחת, לתיק ובסופו של דבר גם לארנק, מבלי שתהיה לכך הצדקה מבחינת הכשרות עצמה. את תוצאות מונופול הכשרות אנו הצרכנים מרגישים בכיס ביתר שאת, לעתים עד גובה של 29% תוספת למחיר המוצר המקורי.
בימים האלה, כשעסקי המזון והמסעדנות קורסים אחד אחרי השני לאחר שנה קשה של קורונה, תעשיית הכשרות שמגלגלת סכומי עתק עוד עלולה להיות הקש האחרון שישבור את גב הגמל.
פסילת מוצרי יבוא וכפל כשרויות
לא רבים מכירים את המצב בו עקב פסילת מוצרי יבוא מטעמי כשרות, נמנעים מאיתנו מוצרים כשרים (שכשרותם מתקבלת מאת הרבנויות המקומיות בחו"ל) שלא רק שיכלו להעשיר את שולחננו אלא גם להוזיל את המוצרים המקומיים. למשל, בתיק בו הח"מ מעורבת כמגישת התנגדות מטעם תנועת "נאמני תורה ועבודה", נאסר על רשת לשווק מוצר שמיוצר בבריסל ומקבל את אישור הרב המקומי, בשל התנגדות הרבנות בישראל להעניק לו כשרות. הן היבואן והן בעל המרכול יוכרזו כעבריינים לפי "חוק הונאה בכשרות". כך מווסתת הרבנות כניסת מוצרי מזון מיובאים ומונעת תחרות כלכלית.
מצב אחר שקורה פעמים רבות הוא 'כפל כשרויות', היינו, על מנת שמוצר מסוים ישווק לשוק ככשר לא די שיהיה כשר בהכשר בד"ץ, הוא חייב להיות כשר גם בהכשר הרבנות. כך משלמים עסקים רבים כפל תשלומים לרבנות ולבד"ץ, על אף שלצרכנים עצמם יש העדפות שונות ביחס לרמת הכשרות הרצויה עבורם. גם בגזרת התיירות - הרבנות מערימה קשיים רבים על המלונאים, בד בבד עם החמרות חדשות, הגורמות לעלויות גבוהות. השבוע התברר לי כי הרבנות דורשת מהמלונות לרכוש נפה חשמלית (!) למטבח בבית המלון, והנפה הרגילה בה השתמשו כדי לברור את הקמח ולנקותו אינה טובה עוד. האם מה שהספיק לאבותינו טרום המצאת החשמל - לגדולי עולם התורה והרבנים של אותם המשגיחים - לא מספיק טוב להם עצמם?
לאחרונה נכנס שחקן חדש לשוק הכשרות - רבני "צהר" המנפיקים תעודות "אלטרנטיביות". אך גם אלו סובלים מרדיפה קבועה מצד הרבנות הראשית ודחיקת רגליים, אינם נותנים את הפתרון לצורך הדחוף בפתיחת שוק הכשרות למתחרים חדשים ולשבירת המונופול הרבני. אלא שכרגיל במחוזותינו, הפוליטיקה המגזרית קובעת; כל עוד דרעי, ליצמן וגפני, מנהיגי המגזרים אשר עסקניהם הם הנהנים העיקריים מתעשיית הכשרות המנופחת, שולטים במוסד הרבנות וקובעים בו את הטון, כנראה שהסדרת תחום הכשרות בישראל תישאר קבורה באדמה לעוד הרבה שנים והציבור, ובכלל זה החרדי, ימשיך ויסבול מיוקר המחיה הלא פרופורציונאלי.
סיפור עממי ידוע מתאר אלמנה עניה ואם לילדים רבים, שהגיעה אל הרב ובידה עוף שכשרות שחיטתו הוטלה בספק. הביט הרב בעוף והביט באותה עניה ושאל האם יש מזון נוסף בבית. כשענתה האלמנה שאין, הרב פסק במהירות - העוף כשר!
ביום ששיקולים של אנושיות, אמון ודאגה לזולת העומדים בבסיס היהדות, יהיו חלק משיקולי תעשיית הכשרות רק אז כנראה נשוב לאכול באמת אוכל כשר ולמהדרין.
הכותבת היא ממובילות המאבק במונופול הרבני