פגישת עבודה ראשונה של ליברמן עם נגיד בנק ישראל, יו"ר ההסתדרות וראשי המגזר העסקי / צילום: דוברות משרד האוצר
שר האוצר החדש, אביגדור ליברמן, פועל לגיבוש עסקת חבילה בין שלושת הצדדים המסורתיים ליחס העבודה במשק: המדינה, ארגוני המעסיקים הפרטיים וההסתדרות.
בדרך-כלל, עסקאות חבילה מסוג זה מתמקדות בתנאי השכר והעבודה במגזר הציבורי, אולם הן עשויות להיות בעלות השפעה משמעותית גם על יחסי העבודה וזכויות העובדים במגזר הפרטי. כך למשל, בעסקת החבילה משנת 2009 תוקן חוק הסכמים קיבוציים, ונכללה בו, לראשונה, הוראה המחייבת כל מעסיק לנהל משא-ומתן קיבוצי עם ארגון עובדים יציג בהתארגנות ראשונית.
משמעות התיקון הייתה שלמעסיק אין חופש בחירה אם להיכנס למשא-ומתן קיבוצי, אלא חלה עליו חובה לנסות להגיע להסכם קיבוצי. כפשרה, נכללה בתיקון לחוק הבהרה לפיה עצם ניהול משא-ומתן עם ארגון יציג, לא מחייב את המעסיק לחתום על הסכם קיבוצי. תיקון זה שינה משמעותית את יחסי העבודה במשק כולו, חיזק את כוחם של ארגוני העובדים ותרם תרומה מכרעת לגל של התארגנויות עובדים בתחילת העשור הקודם.
מיותר לציין את המצב הקשה בו מגיעים המעסיקים לשולחן הדיונים בשעה זו: מעבר לעשרות אלפי העסקים שנסגרו בתקופת הקורונה, המעסיקים ששרדו את המשבר עדיין עוסקים בבקרת נזקים, במסגרתה הם נדרשים לצמצום כוח-האדם. המשק העולמי לא התאושש, וענפים מסוימים בו עדיין לא חזרו לפעילות מלאה, באופן שמקרין על פעילותם של עסקים רבים בישראל.
מעבר לכך, קיים קושי בגיוס עובדים בתקופת חל"ת, שמעדיפים לקבל תשלום ללא עבודה על פני עבודה בפועל (תשלום דמי האבטלה בגין חל"ת יסתיים ביום רביעי הקרוב, וייתכן שיהיו התפתחויות נוספות בעניין בשבועות הקרובים). בנוסף, הסכמה שהושגה בין משרד האוצר לבין ארגוני המעסיקים בדבר חלוקת העלויות בגין ימי הבידוד בין המדינה, המעסיק והעובד, שונתה לרעה מבחינת המעסיקים, על-ידי הכנסת.
הקורונה פגעה קשות גם בציבור העובדים במגזר הפרטי. ההסתדרות אומנם התגייסה לחתימת הסכמי קורונה שונים במגזר הציבורי, אולם במגזר הפרטי לא נחתמו הסכמים דומים. התוצאה הייתה שעובדי המגזר הציבורי נפגעו פחות מעובדי המגזר הפרטי.
על פי הפרסומים, ההסתדרות כבר מגבשת את דרישותיה במסגרת עסקת החבילה. אלה יכללו העלאת שכר המינימום במשק (שעומד היום על 5,300 שקל לחודש), קיצור נוסף של שבוע העבודה (שעומד היום על 42 שעות) וחיוב המעסיקים בתשלום עבור מספר סופי שבוע ארוכים במהלך השנה (כך שהעובדים לא יעבדו כלל באותם סופי שבוע בימים שישי עד ראשון).
חייבים לעמוד על המשמר
ארגוני המעסיקים חייבים לעמוד על המשמר, למנוע יוזמות פופוליסטיות ולקדם נושאים החשובים למעסיקים. כך, למשל, מעסיקים פרטיים רבים שספגו הפסדים כבדים עקב משבר הקורונה, מעוניינים להגדיל את היקף הפעילות, כדי להשלים פערים ולהרחיב היקפי יצור. בהתאם, למעסיקים יש מניע ברור לאפשר שעות עבודה רבות יותר, כפי שנעשה בהיתר כללי שהוציא שר העבודה והרווחה בתקופת משבר הקורונה. הגדלת היקף השעות הנוספות מגדילה את יכולת הייצור של המעסיק, תוך שמירה על גמישות ניהולית, שכן שעות נוספות אינן זכות המוקנית לעובד. מהצד השני, היא מגדילה את ההכנסה האישית של העובד, לאור הגמול המוגדל על עבודה נוספת לו הוא זכאי.
קיצור נוסף בשבוע העבודה, בשילוב עם העלאת שכר המינימום החודשי, עלול להוות מכה אנושה למעסיקים רבים. בשנת 2018 קוצר שבוע העבודה ל-42 שעות, ללא פגיעה בשכר העובדים. במילים אחרות: פחות שעות עבודה באותה עלות למעסיק. יתרה מכך, הקיצור בשנת 2018 נעשה באופן שהוביל להעלאת שכר המינימום השעתי גם לעובדים במשרות חלקיות, שלא היו אמורים להיות מושפעים ממנו, באופן שהטיל עלויות נוספות ולא מתוכננות על המעסיקים הפרטיים. ראוי שהפעם יגדירו הצדדים מראש, באופן ברור, מי זכאי ליהנות מקיצור שבוע העבודה וישקלו להפעיל קיצור מדורג רק על הזכאים לכך, תוך צמצום הפגיעה במעסיקים.
גם הנושא של סופי שבוע ארוכים, שכולנו כאזרחים מעוניינים בו - הוא בעל משמעות כלכלית עצומה למעסיקים הפרטיים. אם המעסיק יצטרך לשאת בעלות נוספת זו, ביחד עם העלויות האחרות שעל הפרק, שבחלקן נשא כבר ללא תכנון מראש, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם עוד עסקים שנסגרים ועם עובדים נוספים במעגל האבטלה. איש לא רוצה בכך.
יש לברך על שולחן עגול שבו כל הצדדים דנים בגיבוש תוכנית אסטרטגית לפיתוח המשק. אסור לשכוח את האינטרסים של המעסיקים במגזר הפרטי, שמהווים את ליבת הפעילות במשק.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין רובין-שמואלביץ ומומחה לדיני עבודה