אנחנו מכורים. מכורים למותגים, מכורים לקניות ומכורים למעגל האינסופי של קניות לא נבונות / צילום: Shutterstock, 89stocker
"אין ספק שהצרכנות היא תורה פשוטה: לספק את הצרכים האנושיים בצורה הטובה ביותר תמורת המחיר הנמוך ביותר. ואיך עושים את זה - זוהי כל השאלה. בחברתנו המודרנית, בה עומד האדם חסר אונים ואובד עצות כנגד כל השפע המפתה ומול כל הגורמים המסחריים והציבוריים, העושים יד אחת כדי לשכנעו כיצד יוציא את כספו ואיך יבלה את חייו - אין די בצרכנות טבעית. כלומר, שכל ישר. יש ללמוד את צפונותיה של תורה זו כפי שיש ללמוד כל מקצוע אחר".
אלה לא מילותיי - מדובר בידיעה חדשותית שפורסמה בעיתון "דבר" בשנת 1972 - בדיוק לפני 50 שנה.
אותה ידיעה בישרה על החלטה רשמית של משרד החינוך - כל התלמידים בחטיבות הביניים בישראל ילמדו איך להיות צרכנים נבונים יותר כחלק ממערכת השיעורים הקבועה.
וכך תלמידי ישראל זכו ללמוד איך נקבעים המחירים ברשתות השיווק, איך מנהלים תקציב משפחתי, מה ניתן לעשות מול מונופולים על המדף ומה משפיע עליהם בבואם לבחור מוצר מהמדף.
50 שנה עברו, ולמרות שלהיות צרכן חכם נהייתה משימה קשה בהרבה, התלמידים כיום לומדים לא מעט שיעורים שלא ישמשו אותם יום אחד בחייהם, ואת מה שמשפיע על החיים עצמם השליכו מחוץ לתוכנית הלימודים.
צרכנות חכמה
גם הוריהם של אותם תלמידים לא קיבלו את הכלים הבסיסיים לצרכנות חכמה, וכך חוסר המודעות עובר מדור לדור, והם ממשיכים לשלם ביוקר - משלמים ובוכים.
את המושג "יוקר המחיה" לא אנחנו המצאנו. כבר ביוני 1940 בישר עיתון "הצופה" על התייקרות של 90% במזון, הלבשה והנעלה, דיור, כלי בית ורפואה. אז קראו לזה "יוקר החיים", והוועד הפועל הביא לציבור המלצות פרקטיות לחיסכון.
נקפוץ קדימה ליולי 1985, אז עיתון "מעריב" בישר לנו כי המדינה תפיק סרטונים ל"צרכנות נבונה" שימליצו לציבור על "קאר פול" בו ייסעו יחד ברכב, לחסוך בחשמל ולקנות בסופר בצורה זהירה.
אני יכול להמשיך ולעבור על עוד ועוד כתבות, כותרות, קמפיינים ואזהרות. בסופו של דבר הבעיה זהה, וכך גם השורה התחתונה: אנחנו מכורים. מכורים למותגים, מכורים לקניות ומכורים למעגל האינסופי של קניות לא נבונות ותלונות על יוקר המחיה, יוקר החיים.
אותם ישראלים שיתווכחו בתאילנד על כל גרוש בשביל עוד מזכרת שתעלה אבק על המדף, ייגשו מדי חודש למדף בסופר ובלי לחשוב פעמיים ייקחו מוצר יקר פי שניים מהמוצר המקביל רק מתוך הרגל, מתוך הנהירה אחרי המותג. הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לצאת מהמעגל הזה.
לא אסתיר זאת: אנחנו בויליפוד מהווים חברה ציבורית, כזו שצריכה להביא ערך ורווח לבעלי המניות שלה. אבל אנחנו גם אזרחים שחווים כמו כולם משבר כלכלי אחד אחרי השני ותורמים ככל יכולתנו את חלקנו לשינוי. אבל לבד לא נצליח להביא אותו.
על המדפים ברשתות השיווק תמצאו מבחר של מאות מהמוצרים שלנו במחיר תחרותי. אבל עצם ההימצאות שלנ ושל הקולגות שלנו על המדפים, לא מספיקה.
להנגיש את המידע
הגיע הזמן שהמועצה הישראלית לצרכנות תעסוק לא רק בתלונות הצרכנים - אלא גם בשינוי הרגלים שלהם ובחינוך לצרכנות נבונה יותר.
הגיע הזמן שמערכת החינוך הישראלית תעסוק לא רק במקצועות הליב"ה - אלא גם בהקניית חינוך לצרכנות נבונה יותר.
הגיע הזמן שממשלת ישראל לא תעסוק רק בהאשמת כל הסקטור העסקי בחמדנות - אלא גם תנגיש לציבור את האפשרות לצרכנות נבונה יותר.
הכול נכון: יקר לקנות כאן בסופר, יקר לצאת לקניון, יקר לגדל כאן ילדים, יקר לבלות כאן - בקיצור, יקר לחיות כאן.
אבל לא מדובר בגזרת גורל. בואו נתחיל בצעד הראשון. לא צריך ישיבות דרמטיות בוועדות הכנסת, אין צורך במכתבים זועמים ובראיונות מבוקר עד ערב. הגיע הזמן שכל הזרועות ישלבו ידיים ויראו לציבור כיצד במספר פעולות פשוטות סל הקניות שלו בקנייה השבועית או החודשים מוזל באלפי שקלים לשנה.
לאחרונה, אחד הקמעונאים הגדולים בישראל סיפר לי על ניסוי שהוא חולם לעשות כשמצלמות טלוויזיה של אחד הערוצים מלווה אותו. "אני מת להיכנס לאחד הסניפים שלי, לתפוס ביציאה ליד הקופות כמה ישראלים ולשחזר איתם את מסלול הקנייה שלהם עם שינוי אחד קטן - המוצר משמאל או מימין לזה שהם הכניסו לעגלה", הוא אמר לי. "סיבוב אחד קטן והופ - 30% מהמחיר יורד בלי לפגוע בטיב המוצר. זה לכאורה נגד האינטרס שלי, אבל אני גם תושב המדינה הזאת, ותאמין לי שלא אבכה אם הצרכנים יהיו חכמים יותר".
הכותב הוא יו"ר חברת ויליפוד