טויוטה AYGO X / צילום: יח''צ
כותב שורות אלה עוד זוכר בגעגועים את התקופה, הלא כל כך רחוקה, בה יכולנו להיכנס לסוכנות רכב חדש עם 100 אלף שקל שחסכנו בעמל ולהרגיש כמו לקוחות מכובדים. אם תגיעו היום לסוכנויות עם תקציב כזה, יפנו אתכם במקרה הטוב לדלפק המימון כדי לקחת הלוואה משלימה. במקרה הפחות טוב, ככל הנראה תקבלו את כרטיס הביקור של הבחור ממחלקת הטרייד-אין, שאחראי על מכירת המכוניות המשומשות.
אז איך קרה שבשנת 2022 כמעט אי אפשר לרכוש בישראל רכב חדש בעשר משכורות ממוצעות? ניתן למנות לכך מספר גורמים: מצד התעשייה - המחסור בשבבים פוגע בזמינות המלאים, מחירי חומרי הגלם נוסקים לשמיים וליצרנים פשוט לא משתלם כרגע לבזבז משאבים על ייצור מכוניות קטנות ולא רווחיות. מנגד, השחקנים החזקים בשוק מבטלים הנחות, מעלים מחירים ומגדילים רווחים. כל זה לצד עליית יוקר המחייה בישראל, אם כי הוא לא מוזכר בגלל שרכב חדש נתפס כמותרות.
בשורה התחתונה, ללקוח דל התקציב ההסברים לא ממש עוזרים. אפילו המחירים של רכבי המיני העירוניים - שבעבר היו נקודת כניסה עממית לשוק - עלו באופן משמעותי. אחת הדוגמאות לכך היא AYGO החדשה של טויוטה, שבעבר התחרתה בפלח שעלותו הממוצעת היא 70 אלף שקל וכיום כוללת עיצוב ומיצוב של קרוסאובר ותוספת של "X" בשם. והמחיר? גבוה מבעבר, ומתחיל כיום מ־94 אלף שקל.
עיצוב ומיצוב עדכניים
מעצבי AYGO החדשה עשו מאמץ לא מבוטל כדי להצדיק את המיצוב האופנתי החדש. זהו עדיין רכב קצר - 3.7 מ’ בלבד - אולם הוא רחב כמו מכוניות גדולות ממנו וגבוה כמו ג’יפון. כמו כן, הוא כולל כנפיים תפוחות, חישוקי 17 אינץ’ מרשימים, מרווח גחון מכובד והרבה קוסמטיקה עדכנית ואופנתית.
בין השאר, הרכב מתהדר בפנסים גדולים ונאים מלפנים ומאחור וגריל רחב, שנראה כאילו הוא מסתיר מאחוריו מנוע גדול ולא איזו יחידת כוח חסכונית. שמשות הרכב מושחרות, הגג עם קימורים גליים נאים, והדלת האחורית נראית כאילו הוא עשויה ממשטח רצוף של זכוכית כהה. הוסיפו לכך צביעה בשני גוונים בגרסה שבה נסענו, וקיבלנו עיצוב אטרקטיבי ועתיר סטטוס, שלא נראה כאופציה דלת תקציב.
גם הכניסה למושבים הקדמיים מותירה רושם ראשוני של קרוסאובר כדת וכדין. הדלתות הקדמיות רחבות, המפתן גבוה ונוח לכניסה וליציאה, המושבים תומכים היטב ותנוחת הישיבה מציבה את הנהג בגובה מכובד מעל הכביש עם ראות מצוינת מבעד לשמש הפנורמית. עמדת הפיקוד מודרנית למראה וכוללת מסך מולטימדיה מכובד, לוח מחוונים שמשלב לוח דיגיטלי ש"צף" מעל שעונים אנלוגיים והגה עמוס במתגים. יש גם מערכת בטיחות אקטיבית למכביר, מצלמה איכותית לנסיעה לאחור ושלל אטרקציות נוספות.
מבט בוחן יותר מגלה מערכת אקלים עם פיקוד מכאני פשטני ופתח אוורור עילי מרכזי, שלא מצליח להחליף באפקטיביות את הפתח שאמור לקרר את היד הימנית של הנהג.
מי שרוכש מכונית עירונית באורך 3.7 מ’ צריך להיות מוכן מראש לפשרות בכל הנוגע לאכלוס נוסעים מבוגרים מאחור. אולם, הניגוד בין "החיים הטובים" מלפנים לבין המצוקה שמאחור הוא די קיצוני. המושב האחורי רחב מספיק לשני מבוגרים עם מרחב ראש גדול יחסית ומרחב ברכיים סביר עם קצת התחשבות מהיושבים מלפנים. עם זאת, דלתות הצד קטנטנות ומקשות על הכנסת מושבי תינוק, והחלונות הקטנים לא יורדים כמקובל אלא נפתחים החוצה כמה סנטימטרים, כמו ב-AYGO היוצאת.
זה אולי פטנט נסבל באירופה הצוננת, שעבורה תוכננה המכונית, אך כניסה למושבים הללו ביום קיץ ישראלי דורשת לפתוח את הדלתות ולהפעיל את המזגן במשך דקות בטרם ניתן לאכלס את המושב האחורי. אמנם במכוניות כאלה הספסל האחורי מאוכלס לעיתים די נדירות, אך מכוניות המיני הקוריאניות כבר מזמן הוכיחו שאפשר לייצר דגמים כאלו עם מרחב אחורי מזמין. גם הראות לאחור חסומה בשל עמוד הצד האחורי המאסיבי.
תא המטען טיפוסי לפלח ומספיק למטען עירוני. איכות הייצור והגימור גבוהה, כמקובל בטויוטה, אם כי חומר הדיפון הדומיננטי בתא הוא פלסטיק נוקשה.
עוקפים? נדרש מאמץ
בכל הנוגע ליחידת ההנעה, בטויוטה בחרו בגישה של "המינימום ההכרחי". זה אומר מנוע 3 צילינדרים בנפח 1 ליטר ללא טורבו, שמייצר הספק של 72 כוחות סוס ומומנט צנוע של 9.6 קג"מ שמושג ב-4,400 סל"ד גבוהים.
המכונית אמנם קלילה ושוקלת פחות מטון, אך אזור הנוחות של המנוע הזה נמצא בתחום די צר של שיוט עירוני רגוע, רצוי בשטח מישורי. כדי להפיק ממנו קצת יותר מרץ בעת יציאה לעקיפה או לצורך שמירה על קצב סביר בעליות, צריך להצמיד את הדוושה לרצפה, להתאזר בסבלנות ולהתעלם מהמחאות המכאניות שהמנוע משמיע כשהוא מתקרב לאזור ה-6,000 סל"ד.
על הכביש המהיר אפשר לשייט ב-120 קמ"ש, אך מעבר לזה המנוע נשמע "עסוק". שתי נקודות אור הן תיבת הילוכים רציפה מבית טויוטה - שהיא הרבה יותר רהוטה מהתיבה הרובוטית של חלק מהמתחרות, וצריכת דלק מרשימה - שמגיעה בקלות לאזור ה-18 ק"מ לליטר בתנאי אמת.
מערכת ההיגוי קלילה ומספקת לנהג מספיק מידע על הכביש. הגלגלים הגדולים מספקים הרבה יותר אחיזה מאשר החישוקים הדלים של מכוניות מיני מקובלות, נטיית הגוף בפניות סבירה והיציבות הכיוונית על הכביש המהיר, לפחות עד 120 קמ"ש, מזכירה מכוניות גדולות יותר.
גם נוחות הנסיעה בעיר סבירה בהחלט כל עוד לא נתקלים ברמפות. כבונוס מקבלים גם יכולת מרשימה לטפס על מדרכות ולנוע על דרך עפר משובשות, בניגוד לרוב מכוניות המיני.
לא המחיר הזול בפלח
דגם הבסיס של AYGO X עולה 94 אלף שקלים, והדגם היותר מאובזר עולה 99 אלף. אלה מחירים גבוהים יותר בכ-10-15 אלף שקל ממכוניות המיני הקוריאניות והיפניות, ששולטות בפלח, וחלקן מציעות ביצועי מנוע יותר טובים. עם זאת, ל-AYGO X יש עיצוב סופר אטרקטיבי, שקולע בדיוק לטעם של הקהל העירוני המתוחכם, ויש לה גם סמל של טויוטה. ועבור רוב הלקוחות בארץ אלה שיקולים מכריעים.
חלק מהמתחרות
סוזוקי איגניס
במחיר של 92 עד 105 אלף שקל, מציעה האיגניס אורך מקביל ל-AYGO, אך היא צרה ממנה ומעט גבוהה יותר. המנוע הוא 1.2 ליטר עם ארבעה צילינדרים ומערכת היברידית קלה והוא מייצר 83 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה.
קיה פיקנטו
לפיקנטו יש עיצוב פנים וחוץ עדכני במחיר שנע בין 86 ל־88 אלף שקל. היא קצרה, צרה ונמוכה מהטויוטה, אך יש לה תא נוסעים בגודל סביר ורמת אבזור גבוהה. המנוע הוא 1.2 ליטר עם 84 כ"ס אך תיבת הילוכים רובוטית פוגמת בביצועים הכוללים.
שברולט ספארק
במחיר של 89 עד 93 אלף שקל, הספארק היא אחת הנמכרות בפלח המיני. יש לה תא נוסעים מרווח יחסית ומנוע 1.4 ליטר, שמשודך לתיבה אוטומטית רציפה. האבזור הפנימי פחות עדכני מהמתחרות, אך הוא כולל מערכות בטיחות הכרחיות.
