לימור גולדשטיין ותום חגי ב''הורים איומים'' / צילום: ישיעה פיינברג
הצגה
הורים איומים
ז'אן קוקטו
תרגום: אלי ביז'אווי
בימוי: גדי רול
שחקנים: לימור גולדשטיין, שירי גולן, יורם טולדנו, תום חגי, כרמל בין
היכן: בית ליסין
כתובת: פרישמן 44, תל אביב
טלפון: 03-7525333
רכישת כרטיסים ומועדי הצגות: www.lessin.co.il
"משורר לא ממציא. הוא מקשיב", כתב ז'אן קוקטו, מגדולי הכותבים בצרפת. "הורים איומים", מחזהו הפרובוקטיבי, העולה כעת בבית ליסין בבימוי גדי רול, הסעיר את צרפת כשהוצג לראשונה ב־1938 משני טעמים: האחד - נגיעה בטאבו שמשחר ההיסטוריה מכוסה בשכבות של קודים חברתיים ותכתיבי מוסר. השני - שימוש מניפולטיבי, חתרני ומתריס בפורמט של קומדיה, כדי למשוך את ההמון לטרגדיה אנושית בקנה מידה מיתי. כך, במסווה של דרמה קומית משפחתית, מציג קוקטו את פניה ההרסניים של אהבה רעילה.
המניעים לכתיבת המחזה
כשכתב את "הורים איומים" היה קוקטו בנקודת שפל בחייו. התמכרות לאופיום שיצאה משליטה בשילוב כתף קרה מהממסד והמיליה האמנותי, הותירו אותו ללא פרנסה. "הורים איומים", במובן זה, הייתה הברקה, מראית עין של סגנון עממי שיחזיר את כבודו האבוד וימלא את הארנק מבלי לוותר על יושרה. התוכנית הצליחה. חלקית. המונים נהרו לקופות התיאטרון העירוני, אבל אחרי תשע הרצות בלבד התעורר זעמו של הימין הקיצוני, שהזדעזע מפורטרט המשפחה המעורערת שהוצג במחזה, עד כדי כך שהפובליציסט ומבקר הספרות רובר ברזיאק כינה את המחזה והמחזאי "טינופת". המחזה ירד, ואז עלה שוב, ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה. רק ב־1977 זכה לתהילתו, גם בזכות הגרסא הקולנועית שכתב וביים קוקטו.
פתיחת תיבות פנדורה
"הורים איומים" נשען על אדיפוס של סופוקלס בליווי הטקסטים של פרויד. קוקטו בנה מחזה מופתי, קצבי ואנרגטי עם מכניזם מבריק, שבמרכזו משפחה בורגנית שרחוקה מלהיות סטנדרטית. האם מאוהבת בבנה והאובססיה מטריפה אותה. הבן מלבה את שיגעונה במחוות אהבה משלו, אך אז מתאהב בצעירה בשם מדלן. רק שתיכף יתברר שאותה מדלן היא המאהבת של אביו, עימה הוא מנהל רומן מתמשך. ויש גם דודה, שהייתה מאורסת לאב, אך וויתרה על הטבעת לטובת אחותה. הסדר הטוב מופר. אי סדר משתלט על הכל. סבך רגשות קמאיים, צלילה למרחבי טאבו, פתיחת תיבות פנדורה - הכל בפארסה מסחררת, מלודרמה מוטרפת ואקסצנטרית, שמציגה את האדם במלוא קטנותו.
ההצגה בבית ליסין
העלאת המחזה בתיאטרון בית ליסין כעת לא טריוויאלית. יש לזקוף אותה לזכות מנהלת התיאטרון, ציפי פינס, שביקשה לעשות צדק עם הפקה שעלתה ב־2016 לזמן קצר מדי בתיאטרון ב"ש ועל אף שגרפה את פרס המחזה המתורגם, לא באמת זכתה להכרה ציבורית ראויה. פינס ביקשה לאפשר למחזה להיחשף בשנית בגרסה מעודכנת קלות שהעמיד גדי רול, במאי נדיר במורכבותו, בעל תפיסת במה יוצאת דופן וטביעת אצבע ייחודית. חמשת השחקנים בגרסה המחודשת של רול עושים פלאים בתפקידי דמויות שכל אחת מהן היא דיוקן אנושי די עגום.
לימור גולדשטיין היא איבון קפריזית, מפוזרת, אגוצנטרית, עם אפס מודעות עצמית ובמצב תמידי של טנטרום מבעבע כמו לבה. שירי גולן, ששיחקה בהפקה בתיאטרון ב"ש את איבון, לחלוטין באלמנט שלה בתפקיד הדודה לאו - אישה אסופה, קרה, קפדנית, מחושבת, מניפולטיבית, אלגנטית ומאוד, מאד מסודרת. תום חגי הוא מישל ילדותי ומפונק שיודע היטב כיצד לנתב לטובתו את האובססיה של אמו. ויורם טולדנו, בתפקיד אב המשפחה, הוא ז'ורז' רופס, רכיכה חלשת אופי, חדל אישים שקנאתו הופכת אותו לגבר פוגעני, נקמן ואגואיסט. כל הדמויות הללו מתקיימות על במה פתוחה - כמו ב"המלט" שמציג בדיוק על אותה הבמה בבית ליסין - כדי להדגיש שאנו בתיאטרון, פה כל העניין הוא פארסה, קומדיה, טרגדיה. בתוך הוריקן הרגשות שמרקדים על הבמה, מה שבטוח זה ש"הורים איומים" היא הצגה שתגרום לכל מי שיושב באולם להעריך קצת יותר את המשפחה הפרטית שלו.
תערוכה
חור תולעת
רותי דה פריס
אוצרת: מוניקה לביא
היכן: מוזיאון נחום גוטמן
כתובת: שמעון רוקח 21, נווה צדק, תל אביב
ימים ושעות פתיחה: ב'-ה': 10:00-16:00, ו': 10:00-14:00, שבת: 10:00-15:00
טלפון: 03-5161970
תאריך נעילה: 30.7
במוזאון נחום גוטמן מוצגת מאז מרץ ועד סוף יולי תערוכת יחיד לאמנית רותי דה פריס (1989), בשם "חור תולעת". דה פריס, זוכת פרס אמן צעיר 2016 מטעם משרד התרבות והספורט, היא בוגרת תכנית התואר השני של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובעלת תואר באמנות וחינוך מהמדרשה לאמנות בית ברל. מאז שסיימה את לימודיה כבר הספיקה להציג תערוכות רבות, גם בארץ וגם בחו"ל.
על התערוכה
התערוכה שלה במוזאון נחום גוטמן, אותה אצרה מנהלת המוזיאון מוניקה לביא, כוללת פסלים היברידיים, חלקם פיגורטיביים וחלקם מזכירים חפצים ביתיים, רהיטים, טפטים וווילונות עליהם ציירה האמנית דמויות ועיטורים גאומטריים, וקישוטיים המזכירים חפצים שבטיים טקסיים. דה פריס מכסה את קירות המוזאון והופכת אותו לחלל ייחודי, המעוצב כתפאורה של בית מדומיין. סגנונה האמנותי ססגוני וצבעוני, והחומרים איתם היא עובדת, בדים, מקרמה וטוויה, למשל, הודרו מעולם האמנות במשך שנים רבות, מפני שנחשבו לנחותים.
דה פריס מיוצגת על ידי סוכנות האמנים "פיירפלייס" ועבודותיה נמצאות באוספים שונים, ביניהם אוסף מוזיאון תל־אביב ואוסף שוקן. מחיר עבודותיה נע בטווח שבין 1,500 לכ־12,000 דולר.