''ללא כותרת 96'', צילום של סינדי שרמן מ־1981. נמכר בכ־4 מיליון דולר / צילום: wikiart
1
בימים אלה מציגה סינדי שרמן, מהצלמות החשובות והבולטות בימינו, תערוכה חדשה בסניף השווייצרי של הגלריה "האוזר אנד וירט" היוקרתית. לתערוכה קוראים "סינדי שרמן" והיא כוללת דיוקנאות של האמנית, בהם היא נראית מאופרת באופן כבד ומוגזם ולבושה בתלבושות שונות ומשונות, בשלל תנוחות והבעות. במהלך 13 השנים האחרונות שרמן צילמה חלקים מפרצופה, ותוך שימוש במניפולציות דיגיטליות הרכיבה מהם פורטרטים עצמיים גרוטסקיים.
כבר בשנות השבעים שרמן תיעדה את עצמה בתצלומים מבוימים, מהלך שנחשב אז לתקדימי ופורץ דרך, ולפיכך היא מוגדרת כאמנית הסלפי הראשונה. אם בראשית דרכה מקורות ההשראה שלה היו סרטים וציורים קלאסיים, הרי שהיום אלו הפלטפורמות הדיגיטליות.
2
ב־2017 שרמן החלה לשחק עם הפילטרים של האינסטגרם ולהעלות לעמוד שלה תמונות מעובדות - לא כיצירות אמנות אלא כסקיצות. הפילטרים הדיגיטליים, שהופכים צילומים למוקצנים ומזויפים, הם אלו שהניעו את יצירת העבודות החדשות המוצגות כעת בתערוכה בציריך. לדבריה, היא ביקשה לבחון כיצד האינסטגרם שינה את תחום הצילום, ואיך הזמן שחלף השפיע על חומר הגלם המרכזי בעבודותיה - פניה שלה.
3
ברשימת עשרת הצילומים היקרים ביותר בעולם כלולות שתי עבודות של סינדי שרמן: במקום השישי "ללא כותרת 96" מ-1981, שנמכר ב־2011 ב"כריסטי'ס" בכ־4 מיליון דולר; במקום השביעי "ללא כותרת 93" מ־1981, שנמכר ב־2014 ב"סותבי'ס" ב־3.4 מיליון דולר. בשנת 2014, 21 צילומים מסדרת Untitled Film Stills נמכרו ב־7 מיליון דולר במכירה פומבית בכריסטי'ס.
4
סינדי שרמן נולדה למשפחה יהודית מגלן רידג' בניו ג'רזי ב־1957. אביה, צ'ארלס, היה מהנדס בחברה לייצור מטוסים ואמה, דורותי, הייתה מורה לקריאה. ב־1972 היא החלה ללמוד אמנות בבאפלו סטייט קולג' בניו יורק, אך תחום הציור לא סיפק אותה והיא נטשה אותו לטובת צילום, וכך הסבירה את המעבר: "לא היה לי מה לומר באמצעות ציור. מצאתי את עצמי מעתיקה בקפידה אמנות אחרת. הבנתי שאני יכולה להשתמש במצלמה ולהשקיע את הזמן שלי ברעיון במקום בציור".
ב־1980 היא הציגה את תערוכות היחיד הראשונות שלה בחלל האמנות העצמאי "המטבח" ובגלריה "מטרו פיקצ'רז" שבניו־יורק. לאורך הקריירה שלה שרמן התעקשה להיות מיוצגת על ידי מטרו פיקצ'רז, הגלריה הניו יורקית שגילתה אותה ב־1980, נאמנות הנחשבת לחריגה בקרב אמנים בסדר גדול שלה, הנוטים להחליף סוכנים מדי כמה שנים. רק ב־2021, כשזו נסגרה, החלה לעבוד עם "האוזר אנד וירט", המייצגת בין השאר גם את הצלמת אנני לייבוביץ' ואת העזבונות של האמנית לואיז בורז'ואה והפסל הנרי מור.
סדרת התצלומים "Untitled Film Stills" מ־1977-1980, בה תיעדה את עצמה כגיבורה של סרטים הוליוודיים משנות החמישים, היא זו שהביאה לפריצתה הבינלאומית וסימנה אותה על ידי מבקרי אמנות כצלמת החשובה בדורה. אחת מהן קבעה כי תצלומים אלה "הם ללא ספק אחד מגופי היצירה המשמעותיים ביותר שנעשו במאה ה־20, שזכו למעמד קאנוני על ידי היסטוריונים, אוצרים ומבקרי אמנות". לאורך השנים הציגה שרמן במוסדות האמנות החשובים בעולם, שאף רכשו את עבודותיה: ממוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, מוזיאון מטרופוליטן ומוזיאון המומה בניו יורק, דרך מוזיאון סטדלק באמסטרדם ועד גלריה סרפנטיין ונשיונל פורטרט גלרי בלונדון.
5
במסה שנכתבה על Untitled Film Stills, סינדי שרמן התייחסה למוטיבציה שהניעה אותה לצלם את העבודות האלה: "אני מניחה שבאופן לא מודע, או מודע למחצה, נאבקתי באיזו מהומה משלי בנוגע להבנת נשים. הדמויות הן לא בובות... הן נשים שנאבקות במשהו - אבל לא ידעתי מה בדיוק. הבגדים גורמים להן להיראות בצורה מסוימת, אבל אם מסתכלים על ההבעה שלהן, קלילה ככל שתהיה, עולה השאלה אם היא בכלל קשורות לבגדים...".
6
לצד הצילום האמנותי, סינדי שרמן עיצבה עטיפות תקליטים וביימה קליפים וסרטי קולנוע. אולם ניכר כי לעולם האופנה היה לה יחס מיוחד: היא צילמה עבור "ווג" ו"הארפר'ס בזאר" הפקות אופנה של מותגי יוקרה, ביניהם "בלנסיאגה", "קום דה גרסון" ו"מארק ג'ייקובס"; היא הוזמנה על ידי "לואי ויטון" לעצב סדרת מזוודות; דיוקנה התנוסס על קו חולצות של מותג בשם "אנדר קאבר" ועל הסקייטבורדים של המותג Supreme; ובתור מתאפרת סדרתית בתצלומיה, חברת הקוסמטיקה "מאק" בחרה בה להוביל סדרת איפור במהדורה מיוחדת.
במקביל לתערוכה בשווייץ, בימים אלה מוצגת התערוכה "סינדי שרמן: אנטי פאשן" במוזיאון "סטאטגלרי" בשטוטגרט בגרמניה. היא מתמקדת בעניין של האמנית בתעשיות הזוהר והיופי, ובעיקר ביחס הביקורתי שלה כלפיהן, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודותיה לאורך 50 שנה: הדמויות שהיא מצלמת מלאכותיות בכוונה, הן אינן פתייניות ומידות גופן חורגות מהנורמות המקובלות.