מתוך הסרט ''הקול בראש 2''. מאיים להיות תופעה מסדר הגודל של ''ברבי''
1
ההצלחה של "הקול בראש 2" מסמנת אבן דרך משמעותית בתעשיית הבידור, לא רק בגלל מכירות הכרטיסים שמכות את כל התחזיות ומאיימות להיות תופעה תרבותית מסדר הגודל של "ברבי" מהקיץ שעבר, אלא גם, או בעיקר, בגלל ההשלכות המשמעותיות שיהיה לסרט עבור משכורות הטאלנטים כבר בעתיד הקרוב - ודאי ככל שיתבררו היכולות המלאות של דיבוב באמצעות AI. הניצחון הקופתי הושג למרות היעדרם הבולט של שניים מהכוכבים הגדולים של הסרט הראשון בסדרה - ביל היידר ("בארי") ומינדי קולינג ("המשרד"), היעדרות שמעלה תהיות על האופן בו האולפנים יתמחרו את ערכם של טאלנטים כמדבבים בעתיד.
● על יריד צבע טרי שיצר שוק לאמנים מבטיחים והצית ויכוח בעולם האמנות
● על חבורת הפרחחים שעשתה מהפכה והביאה את הכסף הגדול לסרטי נעורים
2
טרנד השימוש בכוכבים מהשורה הראשונה כמדבבים נולד ב-1992 עם "אלאדין". דיסני הצליחה לשכנע את רובין וויליאמס - אז שחקן שמרוויח 10-20 מליון דולר לסרט - לדבב את הג'יני בסרט האנימציה תמורת 75 אלף דולר בלבד, עם התחייבות שלא יעשה שום שימוש בקול שלו למטרות מסחריות אחרות פרט לדיבוב בסרט. הוא הקליט למעלה מ-30 שעות של דיבוב (אלתורים בעיקר, כמות נדירה של חומר לתפקיד כזה) כי רצה להיות חלק מהסרט. הדיבוב הפנומנלי של וויליאמס, שהיה ללא ספק אחת הסיבות העיקריות להצלחת הסרט, לא הותיר מקום לספק - טאלנטים גדולים יכולים לשדרג סרט אנימציה. בעקבותיו כוכבים כמו מת'יו ברודריק, וופי גולדברג וג'יימס ארל ג'ונס תרמו את קולם ל"מלך האריות", שהיה הצלחה גדולה עוד יותר. הטרנד הגיע לשיא בתחילת שנות ה-2000, כשאדי מרפי קיבל 3 מיליון דולר כדי לדבב את דונקי ב"שרק" ו-10 מיליון כדי לשחזר זאת ב"שרק 2".
המעורבות של כוכבים בסרטי אנימציה תרמה לשני הצדדים. הסרטים הרוויחו שיווקית מנוכחות הכוכבים על השטיח האדום ובמסעות היח"צ לקידום הסרטים, והם משכו קהל מבוגר יותר לז'אנר שנחשב עד אז לילדים בלבד. הדמויות היו למזוהות יותר והסרטים היו, לדעת רבים, לאיכותיים יותר. לשחקנים היא איפשרה להרוויח הרבה כסף ב(יחסית) מעט ימי עבודה, לא מול מצלמה. מדבבים מקצועיים מצאו עצמם לא אחת מחוץ לעסק.
3
אחרי שאלאדין הצליח, רובין וויליאמס גילה לתדהמתו שדיסני השתמשה בקולו לפרסומות למכירות מרצ'נדייז. הוא זעם והודיע לתקשורת שעשה את הסרט למען הילדים והמורשת, והוכיח את דיסני על הציניות הקפיטליסטית שהפגינה. בדיסני מיהרו לטעון שהוא מצטער על העסקה שעשה כי הסרט הצליח מעל למשוער, אך בסופו של דבר מישהו בחברה התעשת, נזכר שעוד ירצו לעבוד עם אחד הטאלנטים הפופולריים בעולם, ושלח לוויליאמס פיקאסו מקורי בשווי מיליון דולר יחד עם מכתב התנצלות.
4
ככל שעלויות ההפקה תפחו ומשכורות הטאלנטים הרקיעו שחקים, לחלק מהאולפנים נמאס. הצורך לדאוג לשורה התחתונה הפך קיומי ולקראת הפקת "הקול בראש 2" דיסני הציעו לכוכבת הסרט הראשון, איימי פוהלר (ג'וי) 5 מיליון דולר פלוס נתח מהרווחים, בעוד לשאר הקאסט הוצעו 100 אלף דולר בלבד. שניים מכוכבי הסרט הראשון, היידר (פחד) וקולינג (גועל), סירבו להצעה שלשיטתם היתה מעליבה, במיוחד לאור מעורבותו של היידר בפיתוח הדמות של "פחד", שמבוססת עליו אפילו בעיצוב הגרפי. דיסני העלתה מעט את הסכום, אך השניים לא שוכנעו והוחלפו. לקייל מקלכלן (אבא) ודיאן ליין (אמא) שחזרו מהסרט הראשון ככל הנראה במשכורת מופחתת, הצטרפו שתי כוכבות צעירות: מיה הוק (חרדה) ואיו אדבירי (קנאה), שלא נופלות משמעותית מהאפיל התקשורתי של היידר וקולינג וכנראה הסכימו לתעריפים החדשים. הנכונות של פיקסאר ודיסני ללהק דמויות מחדש בולטת במיוחד אחרי שב"צעצוע של סיפור 4" הם עשו מאמצים גדולים להשתמש בקולו של דון ריקלס (מר תפוח אדמה) באמצעים ממוחשבים אף שנפטר ולא הקליט דבר לסרט החדש. ההצלחה הגדולה של סרט ההמשך מוכיחה דבר פשוט: אם זה לא תפקיד מרכזי מספיק, אפשר להציע הרבה פחות ולקהל זה לא כל כך משנה, לפחות בינתיים.
באופן יוצא מהכלל, המנוע מאחורי ההצלחה האדירה של הסרט הוא גיוון הקהל שלו, שבצפון אמריקה מתפלג לכמעט 40% לטינים, 13% שחורים, 10% אסייאתים ו 5% אמריקאים ילידים - כולם באחוזים כמעט כפולים ממשקלם באוכלוסיה. הסרט גם מצליח בצורה חריגה באמריקה הלטינית, ובמקסיקו הפך לשובר הקופות הגדול של כל הזמנים אף שהסיפור בו הוא על ילדה לבנה והשחקנית הלטינית היחידה בקאסט הקולי (לילימאר הרננדז) מדבבת דמות שולית יחסית. אפשר להשוות את זה לכישלון היחסי של "אנקנטו" של דיסני מ-2021, סרט פולקלור חביב בניחוח לטיני שלא הצליח לדבר לציבור הזה, ולהסיק מכך שהקהל מחפש רילייטביליות מסוג אחר לגמרי.
6
הטאלנטים סבורים שמדובר בפרקטיקה קפיטליסטית נפוצה וידועה מאז ומעולם, כמו מסעדה המושכת לקוחות בהבטחה למנות גורמה מחומרי גלם איכותיים ויקרים, ואחרי שהלקוחות מתרגלים לאכול שם, מורידה אט אט את איכות חומרי הגלם ומפחיתה אותם בנחותים וזולים יותר. הלקוחות ממשיכים לאכול לתקופה, אך במוקדם או במאוחר הירידה באיכות תורגש והמסעדה תרד מנכסיה. כך החלפת טאלנט מוביל בטאלנט מוכשר פחות יכולה אולי להצליח לטווח הקצר, אך בטווח הארוך תפחית את הערך המוסף, האותנטיות והעושר האומנותי, ובסופו של דבר תרחיק את הקהל.
7
כשטכנולוגיית דיבוב באמצעות AI משתפרת מיום ליום, ושילובה בהפקות אנימציה רק מתקרב, ההצלחה של הקול בראש 2 ללא היידר וקולינג היא איתות לאולפנים. הגיעה העת לבחון את הטכנולוגיות החדשות ברצינות, ואולי בכלל להפחית את השימוש בשחקנים בשר ודם בדיבוב אנימציה. המשימה של האולפנים - לנווט בין יעילות כלכלית, יצירתיות וכבוד לטאלנטים כדי להבטיח שאומנות סיפור הסיפורים בקולנוע תישאר אטרקטיבית כשהייתה - הופכת למורכבת ומאתגרת עוד יותר.