הסיפור על המפונה שנסעה לקרית שמונה בשביל להכין מטבוחה, וטנק צה''לי חסם אותה / צילום: שחר טל
1
בתחילת מלחמת חרבות ברזל החליטה ממשלת ישראל לפנות את האוכלוסייה מיישובי קווי העימות בצפון ובדרום. המפונים מביתם קיבלו פתרונות דיור זמניים במלונות ובבתי הארחה, ומענקי אכלוס. באוגוסט האחרון החליטה הממשלה להאריך את תקופת הסיוע למפונים עד סוף השנה בתקציב של כ-3.3 מיליארד שקל. מספר המפונים השוהים במלונות נכון לסוף יוני עמד על 22,800 איש. ישנם יישובים שלא נכללו בתוכניות אך החליטו להתפנות עצמאית, ומנגד אנשים ביישובי הגבול שהחליטו לא להתפנות למרות הסכנה. בערי הרפאים הנטושות בצפון הארץ נשארו קשישים רבים ואוכלוסיות מוחלשות. ביישוב שלומי, למשל, המונה כ-8,000 תושבים, נשארו כ-1,000.
● המרדפים, הנשים, הנבלים: 60 שנה לסרט שהשפיע על התעשייה כולה
● קינת הסטיקר: הדרך החדשה-ישנה להנציח את המתים
אוכלוסיית המפונים מפוזרים בארץ בתוך כאוס וחוסר ודאות. נוכח ההתעלמות ממצבם וללא תוכנית של ממש לשינוי, צמחה במדיה החברתית תרבות שוליים, שמבקשת להציב את המפונים במרכז הבמה. המדיה החברתית, ובפרט האינסטגרם, משנה את חוקי המשחק. הציבור כבר לא זקוק לאיש תקשורת או לפוליטיקאי שישמיע את קולו. המדיה החברתית משנה גם את הדרך שבה תרבויות שוליים מתארגנות. תנועות קטנות יכולות להתחבר ביניהן ואף להרחיב את השפעתן מעבר לאזורים גאוגרפיים, ולצרף עוד אנשים למאבק.
2
בחודשים האחרונים צמחו באינסטגרם עמודים שעוסקים בחוויות האישיות של המפונים מביתם. רובם עושים זאת בצורה אמנותית עם איורים, סרטונים וצילומים. למשל בעמוד tzafon_1 מאיירת שחר טל, מפונה מבית הלל, את חוויותיהם של אנשי הגליל והגולן. מטרת העמוד המצוטטת "בשבילנו שנרגיש יחד ובשבילכם שתוכלו קצת להבין", כמו פורטת בדיוק את ההרגשה של המפונה הרואה והלא נראה. בין הפוסטים המאויירים בעמוד: עדויות של אנשים שביתם נפגע ונהרס, הגעגוע לערב שישי בבית, טריגרים מרעשים ועדות על אמא שנסעה חזרה הביתה להכין מטבוחה בקריית שמונה כי אין מטבח במלון, אך טנק צה"לי חסם אותה בכניסה.
עמוד דומה של האמן מיכאל גלעדי (michael_giladi), מפונה מבית הלל, מאייר באקריליק וטושים את הבית כדמות נודדת עקורה משורשיה. הבית מאויר באופן שבו פניו מקבלות מראה אנושי, מה שמחבר בין דמות הבית לבין האדם לכדי ישות אחת.
העמוד mefunim מתעד בסרטונים דוקומנטריים את סיפורם האישי של המפונים מרחבי הארץ. מאחורי העמוד עומד איתן כהן, שנוסע בכל הארץ ופוגש מפונים ומפונות בשביל להשמיע את הכאב והגעגוע הביתה. בין הסרטונים, סיפורו של מאור בן 9.5 מקרית שמונה, שעצוב לו במלון תל אביב והוא מתגעגע לעיר שלו ולחברים בשכונה. גם סיפורה של ליאור בת 11.5 מתאר תקווה שהתנפצה: לחגוג בת מצווה בשלומי עם חבריה.
שומרת לילה (shomeret_layla) יוצר אקט מחאתי באמצעות צילומי כתובות גרפיטי על רקע הצפון המופצץ. זוהי יוזמה מחתרית של חברים מקיבוצי הגליל העליון שאינם מפונים. בין כתובות הגרפיטי: "עוד חוזר הניגון שנסראללה כתב" ו"בוא תראה איך הפקרת בוא תראה בוא תראה".
3
השינוי בשימוש באינסטגרם מפלטפורמה לשיתוף תמונות לכלי אקטיביזם חברתי, הוא משנה מציאות. אינסטגרם, כמו פייסבוק, לא התחילה ככלי שנועד לקדם שינוי פוליטי. רק זירה לפגוש בה פרצופים חדשים ומוכרים. אך יותר ויותר צעירים משתמשים בחשבון האישי שלהם בשביל לשתף מאבקים עכשוויים. סימן ההאשטאג # שמטרתו לסווג נושאים באינסטגרם, הפך לסמל של מאבק וירטואלי שיכול להפוך לממשי ולהוציא אלפים לרחובות.
ב-2013 ההאשטאג BlackLivesMatter# הופיע לראשונה לאחר זיכוי של שוטר שירה למוות בטרייבון מרטין, צעיר אפרו-אמריקאי. ב-2014 הפך התיוג לוויראלי כאשר אריק גרנר נחנק למוות על ידי מגף של שוטר בעודו מזהיר "I Can't Breath". מאז נעשה שימוש חוזר בביטוי שקורא נגד אלימות משטרתית, גזענות ואפליית שחורים. גם בישראל ב-2019 נעשה שימוש בהאשטאג על רקע גל המחאות של יוצאי העדה האתיופית, בעקבות הרג הצעיר סלומון טקה ז"ל, על ידי קצין משטרה.
ב-2017 הפך ההאשטאג MeToo# לוויראלי כשנשים רבות פרסמו ברשתות החברתיות עדויות על הטרדות מיניות שעברו. הטריגר לגל הווידויים ששטף את הרשת היה פרשת התקיפות המיניות של המפיק האמריקאי הארווי ויינסטין. ההאשטאג הפך לסמלה של התנועה הפמיניסטית נגד הטרדות מיניות.
4
אחרי מתקפת הטרור של חמאס על ישראל, הרשתות החברתיות הפכו לזירת התכתשות בולטת. משתמשים מכל העולם החלו לשתף תכנים הקשורים ללחימה ולתיעוד המצוקה של אזרחים משני הצדדים. האשטאגים כמו StandWithIsrael# ו-FreePalestine# הפכו פופולריים. בעקבות תלונות משתמשים, אינסטגרם החלה להסיר תכנים שנחשבו להפרות של מדיניות הקהילה שלה. היו שהאשימו את אינסטגרם בצנזורה חד-צדדית. הוויכוחים על האופן שבו הפלטפורמה מנהלת את תכני השיח הפוליטי והחברתי עדיין בועטים.