דון קורליאונה (מרלון ברנדו ב''הסנדק'') שאהוב על השמרנים וקן (ריאן גוסלינג ב''ברבי'') חביב הליברלים / צילומים: Warner Bros. Pictures ,AP
גברים צעירים (18-29) הפכו לדמוגרפיה משמעותית בבחירות האחרונות בארה"ב: 56% מהם הצביעו לטראמפ ב-2024 מול 41% בלבד ב-2020. התמיכה המסיבית הזו, ויותר מכך, התזוזה שלהם לעומת הבחירות הקודמות, יכולות ללמד שמדובר בקבוצה שעדיין מחפשת את זהותה ואת הציפיות החברתיות ממנה. אבל איפה גברים צעירים מחפשים מודלים לחיקוי? דמויות שמעוררות בהם השראה ומסייעות להם להגדיר את עצמם באפקטיביות?
● חוששים מחשיפת שערוריה: מי עוצר את פרסום הדוקו על פרינס?
● הוליווד לא ידעה לשחק את המשחק, וההפקות נטשו לטובת מי ששלח יד לכיס
במחקר חדש של "קבוצת המחקר הלאומית" (NRG) תחת הכותרת "תסביך הגיבור", נעשה ניסיון לבחון את התפקיד שממלאת המדיה בכלל, ותעשיית הבידור בפרט, בעיצוב התפיסות של גברים צעירים את עצמם ואת הסביבה. תפקיד הגוף הזה הוא להביא את המחקר לתהליכי קבלת ההחלטות המדיניים והציבוריים. המחקר חושף נוף תרבותי עמוס סתירות מבחינת תפיסות הקהל, ומרובה באתגרים עבור היוצרים. נערים וגברים צעירים מתבקשים לשאוף לאידיאלים של גבורה והיפר-גבריות, ובד בבד מוזהרים מההשלכות של מודלים כאלה המזוהים גם עם "גבריות רעילה". התוצאה? דור שאינו בטוח במקומו בעולם. תפקידים מגדריים מסורתיים לא תמיד עומדים בקנה אחד עם ערכים מודרניים, והוליווד מסתבכת עם זה בעצמה.
אצל הגברים: המודלים לחיקוי הם רק גיבורי על
שלל ארכיטיפים של גבורה מוצגים שוב ושוב בתרבות הפופולרית - ספיידרמן, ת'ור, קפטן אמריקה - ומתברר שעבור רוב מוחלט של הגברים הצעירים, הם ההיצע הזמין היחיד מול אתגרי העולם האמיתי. רוב מוחץ (84%) של ההורים מצהיר שחשוב להם שהמדיה שילדיהם צורכים תציג מודלים ראויים לחיקוי של גבריות, ושבעיניהם היא משפיעה על יחס הילדים לעצמם וכלפי נשים. אולם, רק 26% רואים בדמויות הפיקטיביות המוצגות במדיה מודלים משמעותיים לחיקוי. רק 21% מהם רואים בשחקנים או בדמויות ציבוריות מודלים כאלה. 52% מחפשים מודלים ראויים בחייהם הפרטיים (קרובי משפחה או חברים). בקבוצות אוכלוסייה שבהן קשה למצוא דמויות חיוביות בסביבה הקרובה, נוצרת בעיה.
ברשימת 20 הדמויות שהגברים הצעירים מציינים כמודל לחיקוי אפשר למצוא אך ורק דמויות של גיבורי על, דמויות פנטסטיות או היפר-ריאליסטיות: ספיידרמן, באטמן, סופרמן, קפטן אמריקה, הארי פוטר, בוב ספוג, מריו ונארוטו הם רק חלק מהרשימה הזו. אין בה אפילו דמות אחת שפועלת במציאות המוכרת או בכזו דומה לה. זאת בניגוד גמור לרשימה המקבילה של נשים, הכוללת לצד דמויות פנטסטיות כמו וונדר וומן, הרמיוני גריינג'ר, ברבי ונסיכות דיסני גם דמויות כמו מרדית' גריי ("האנטומיה של גריי"), אל וודס ("לא רק בלונדינית") ואוליביה בנסון ("חוק וסדר"), המעוגנות בגרסת פיקשן של העולם האמיתי.
בעשורים האחרונים הוליווד עשתה מאמץ מכוון לספק לנשים צעירות יותר מודלים לחיקוי, בעיקר כתוצאה מלחץ חברתי שהופעל עליה. בצד הגברי אומנם אין מחסור בתפקידים - המחקר מלמד שעדיין יש 77% יותר דמויות גבריות מנשיות בסרטים וסדרות, וסך תפקידי הדיבור של נשים לא עולה על 35% - אך מגוון הז'אנרים ומכאן אופי הדמויות המיועדים לגברים הולך ומצטמצם. אלה אבחנות חשובות, כיוון שברור מהנתונים שגברים צעירים נוטים יותר לחזון של גבריות שבהגדרה אינו קרוב להיות אפשרי.
המחקר מתמודד ביעילות עם הטענה ש"זה מה שגברים צעירים רוצים". בשאלות שבדקו למה גברים צעירים מצפים מדמויות בדיוניות עלו תכונות כמו: "התמחות ספציפית בתחום מסוים", "חברויות משמעותיות", "פגיעות רגשית". התכונה "גברים שיש להם מערכות יחסים משמעותיות עם גברים אחרים" עמדה בראש רשימת הדרישות, עם 52%, ומעט אחריה הדרישה ל"גברים המבקשים עזרה מאחרים" ו"גברים פגיעים המדברים בפתיחות על הרגשות שלהם". סרטים כמו "רוקי", "קריד", "להציל את טוראי ראיין" ו"שר הטבעות: אחוות הטבעת" - סיפורי "אנדרדוג" ואחווה גברית קלאסיים - אמנם צוינו לחיוב, אך לדמויות המככבות בהן אין כמעט משקל באקלים התרבותי היומיומי הנוכחי, ולכן הן נעדרות מרשימת המשפיעות ביותר.
מחפשות גיבורים בטיקטוק ועל המגרש
חוסר היכולת של הוליווד לגשר על הפערים האלה אפשר את צמיחתן של פלטפורמות בידור אלטרנטיביות כמו יו-טיוב וטיק טוק, שהפכו למשפיעות ביותר, בעיקר על דור האלפא. אלה התחילו לעצב מודלים של גבריות המבוססים ברובן על אחווה גברית, כנות ותחומי עניין ספציפיים. היו-טיובר מיסטר ביסט נבחר לדמות לחיקוי הפופולרית ביותר בקרב דור אלפא בפער גדול. התוכן שלו, המשלב פילנתרופיה, בידור, אקסטרים וחברותיות, מתקשר היטב עם צעירים הרואים בהתלהבות הבלתי מתנצלת שלו משב רוח רענן.
שאר הרשימה מורכבת בעיקר מספורטאים (מסי, לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדן וסטף קרי). הדמויות ההוליוודיות היחידות הן דה רוק ג'ונסון, ג'ון סנה וריאן ריינולדס - שלושה שחקנים בעלי אפיל המתקשר לספורט, בעלי סוג של פגיעות המתבטאת בעיקר בהומור עצמי בשילוב חזות גברית במיוחד. לעומת דור אלפא, אצל המילניאלז ודור ה-Z יש כמה דמויות ציבוריות (אובמה, טראמפ) וכן קיאנו ריבס, שגם הוא משלב קשיחות ורגישות על המסך, ותדמית של "בחור טוב" מחוץ לו.
"הר ברוקבק" לליברלים, "מועדון קרב" לשמרנים
המחקר מאיר גם את הקיטוב בין הקצוות הפוליטיים, המסבך את משבר הזהות הגברית עוד יותר. סרטים כמו "הר ברוקבק", "ברבי" (קן בגילומו של ריאן גוסלינג) ו"ללכת שבי אחריו" אהודים בקרב ליברלים, מול "מועדון קרב", "ג'ון וויק" ו"הסנדק" שחביבים על שמרנים. סרטים כמו "טופ גאן: מאווריק" וגם סרטי מארוול הצליחו לגשר על הפערים, ושני הצדדים ראו בהם מודל חיובי לחיקוי, לא מפתיע כשבליבם התפתחות אישית, עבודת צוות והקרבה אישית כתמות מרכזיות, נרטיבים שמתגלים כפופולריים בשני הצדדים של המתרס הפוליטי.
הוליווד, כך נראה, תקועה בעבר. יוצריה העכשוויים מהססים להתמודד עם תרבות ה"און-ליין" של הדור החדש, ונוטים להיאחז באלמנטים נוסטלגיים וסיפורים מעולמות הפנטזיה, שלא מצליחים לספק את הסחורה שהדור הזה מבקש. לניתוק הזה יש השלכות ממשיות: ללא דמויות המשקפות אלמנטים מהחיים עצמם, גברים צעירים נוטים יותר ויותר לפלטפורמות בידור אלטרנטיביות, ומותירים את הוליווד ללא ההשפעה התרבותית מרחיקת הלכת שהייתה לה בעשורים קודמים.
מה הוליווד יכולה ללמוד מזה? ראשית, עליה להכיר בפער שהיא בעצמה יצרה. שנית, עליה להתפתח אל מעבר לז'אנר גיבורי העל והפנטזיה, ולנסות לבנות דמויות המשקפות את מורכבות הגבר הצעיר המודרני. על הפרק עומדת לא רק שורת הרווח, אלא גם דור שלם שמחפש הדרכה, השראה וחיבור אמיתיים.