1
לפני כמה שבועות דיסני מחקה בשקט את המילים Diversity, Equity ו-Inclusion מהדוחות הכספיים שלה. בלי הודעה מהמנכ"ל, בלי סיבוב יח"צ, בלי נימוקים. רק הסרה אלגנטית של מה שהפך לחלק מהשפה התאגידית בהוליווד בשנים האחרונות. המהלך הזה מרגיש גדול בהרבה מהטקסט שהוסר. דיסני, אחד המוסדות התרבותיים החזקים בעולם, לא מוחקת מילים במקרה - אלא משקפת את הקריסה השקטה של מנגנון פיננסי שלם שהכניס את "שפת הייצוג" לתאגידים מלכתחילה.
לצופה המזדמן, DEI נראה כפרויקט אידיאולוגי שראשי האולפנים דחפו אליו, אבל בפועל, השפה והיוזמות היו במידה רבה ציות לתכתיבים של וול סטריט.
● "משל החמ"ל": אי אפשר להסיר את המבט
● בובות הפופ קרסו כי למעריצים נמאס לקבל עוד מאותו הדבר
2
כבר נתקלנו בעבר בראשי תיבות שסחפו את כל השוק, עם האידאולוגיה שמאחוריהם: ESG (מדד שבוחן התנהלות סביבתית, חברתית ושל ממשל תאגידי). מנהלי נכסים ענקיים כמו וונגארד ובלאקרוק השתמשו בכוחם כבעלי מניות כדי להפוך את המדדים האלה למצפן עבור התאגידים. ציון ESG גבוה הפך לתנאי, שבלעדיו משקיעים מוסדיים יברחו. הוליווד פשוט ספגה את הצו הזה ופעלה לפיו.
כעת, כשהלחץ החיצוני הזה קורס, פני השטח התרבותיים משתנים בהתאם. כך למשל הועלמה לחלוטין יוזמת הדגל של החברה "Reimagine Tomorrow" ("לדמיין מחדש את המחר"), שהגדירה יעדים ברורים לייצוג וכללה הנחיות לחינוך פנים-ארגוני בנושא. גם מדד "גיוון והכלה", שבעבר השפיע על בונוסים של מנהלים בכירים, הוחלף בדיווח במונח ניטרלי בהרבה: "אסטרטגיית כישרונות".
3
גורם משמעותי לשינוי הזה היא שהמדדים הללו הפכו בשנים האחרונות לשדה מוקשים משפטי. גל תביעות - שתודלק על ידי פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לאפליה מתקנת ובעלי מניות אקטיביסטים - מאשים תאגידים באפליה על רקע זהותי בכיוון ההפוך. לכן, חברות לא נוטשות את ההכלה; הן נוטשות את המילים שמזמינות תביעות. "שייכות" מחליף את "שוויון". "אסטרטגיית כישרונות" מחליף את "DEI". המטרות נשארות, אבל אוצר המילים מטוהר מסיכון משפטי. זוהי הפחתת סיכון תאגידית קלאסית, ולא בהכרח כניעה תרבותית.
לנסיגה הזו יש זרז נוסף: מותגי המונים לא יכולים לשרוד לאורך זמן כסמלים פוליטיים. האולפנים היו תחת אש צולבת בלתי אפשרית: הם זכו לרוח גבית מאקטיביסטים ליברליים אם היו גלויים לגבי הכלה וגיוון, אך במקביל ספגו נאצות וחרמות משמרנים. לחילופין, אם שמרו על שקט מול מחלוקת בנושא, עובדים מרדו בקולניות. כל בחירה הפכה רדיואקטיבית.
המיקרו-מחלוקת הקטנה האחרונה סביב דמות הבונה הלסבית בסרט המצויר "זוטרופוליס 2" מדגימה בדיוק את סוג ה"רעש" שדיסני לא רוצה יותר. האינטרנט מיתג מיד את הדמות כ"הבונה ההומוסקסואלית הראשונה של דיסני", בהתבסס על זהות הקומיקאית שדיבבה אותה. הסערה הקטנה לא תמנע ככל הנראה מהסרט להפוך ללהיט ענק, אבל היא מוכיחה עד כמה הנוף התרבותי הפך רגיש, אבסורדי ובלתי ניתן לניהול. פרט מעורפל אחד יכול להתלקח ברשת ולהפוך סרט משפחתי לשדה קרב תרבותי. עבור מותגים גלובליים, זהו מצב בלתי נסבל. מנהלים מבינים כעת שהישרדותם תלויה בחזרה לניטרליות מותגית: סיפורים המשקפים את העולם, כן, אבל ללא איתות פוליטי גלוי. זו לא אידאולוגיה, זו הישרדות.
4
כעת , כש"הצו הפיננסי" שעמד מאחורי DEI התפורר, הוליווד יכולה לסגת בשקט. מנגנון ה-ESG היה נתון תחת מתקפה מכל עבר: מדינות כמו טקסס ופלורידה הוציאו או איימו להוציא כספי פנסיה וניהול נכסים מקרנות שנתפסו כאוכפות מדיניות כזו, בטענה שהן מונעות מפוליטיקה ולא מרווח. בעלי מניות הגישו תביעות בדרישה לחזור לאסטרטגיה של רווח טהור בלבד. אנליסטים טענו שציוני ESG אינם עקביים ושחברות עשויות לקבל ציון גבוה בלי להוכיח השפעה חברתית או סביבתית משמעותית. התוצאה? מנהלי נכסים כתבו מחדש את המדיניות שלהם, ונסוגו ממדדים חברתיים מפורשים. כלומר, DEI לא היה "ערך" עבורן אף פעם, הוא היה "מחיר ההון". כעת, כשהמחיר נעלם, ההתנהגות משתנה.
כאן טמונה בעיה רגישה אחרת עבור הוליווד: הנסיגה הזו מאיימת ליצור קרע פנימי שיעמיק בין היוצרים לבין המנהלים. עבור יוצרים, במאים ומנהלי תוכניות צעירים רבים, DEI היא הקרקע היצירתית שלהם, חלק מתפיסת עולמם ומזהותם. הלחץ החדש יכול להוביל לבלימת פרויקטים ב"סיכון חברתי" גבוה, להלבנה שקטה של מסרים, ולהימנעות של יוצרים מתיגר על קונצנזוס, מחשש שההנהלה לא תעמוד מאחוריהם נוכח לחץ. הוליווד יכולה להרשות לעצמה תביעות משפטיות. היא לא יכולה להרשות לעצמה מעמד יצירתי חסר השראה.
5
אבל הנסיגה הזו לא חייבת להיות סופם של ההכלה, הגיוון והשיתופיות. אולי מה שיגיע כעת הוא הכלה ללא פרפורמנס: פחות מסרים ציבוריים, פחות תיאטרון פוליטי - ויותר עבודה בפועל מאחורי הקלעים. האולפנים מגלים כעת מה שיוצרים רבים ידעו תמיד: אם אתה רוצה לספר סיפור גלובלי ומגוון, כל מה שצריך זה רק יוצרים טובים, תסריטים טובים ואינסטינקטים בריאים. המספרים במצגות יכולים להעיד על ריביות, שורת רווח והשקעות. סיפורים בעלי השפעה תרבותית אמיתית ימשיכו להתקיים כי הקהל רוצה בהם, וכי הכישרונות יתעקשו ליצור אותם. מה שייעלם הן כנראה גרסאות הציות הגנריות. באופן אירוני, השלב השקט הזה עשוי אולי ליצור ייצוג טוב יותר, אמיתי יותר ומתגונן פחות ממה שהשלב הרועש השיג אי פעם.