השבת הצבים בשבוע שעבר לפלוריאנה. עדות לכוחו של המדע המודרני / צילום: Reuters, Latin America News Agency
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים.
ישנם רגעים בהם ההיסטוריה המודרנית, זו המאופיינת בהרס סביבתי ובהכחדה המונית, עוצרת מלכת ומאפשרת לטבע לתקן את עצמו. הרגע בשבוע שעבר שבו 158 צבי ענק צעירים פסעו על אדמת האי פלוריאנה שבארכיפלג גלאפגוס, הוא בדיוק רגע כזה. לאחר כמעט 200 שנות היעדרות, שבהן נחשבו הצבים הללו לזיכרון עמום ביומני מסע ישנים, הם שבו הביתה. אך הסיפור הזה הוא הרבה יותר מסגירת מעגל נוסטלגית. הוא עדות לכוחו של המדע המודרני, לחשיבותו המכרעת של המגוון הגנטי ולתפקידם של בעלי החיים כ"מהנדסי מערכת אקולוגית".
● יותר מתוחכם ויותר אכזרי: הצפרדע שחיסלה את נבלני הייתה פעם תקוותו של עולם המדע
● הוא שרד את עידן הקרח ואת הדינוזאורים, ועכשיו הוא יפתור לנו את שאלות היקום
לכל אי יש אוכלוסייה עם מטען גנטי ייחודי ושונה
קפיצה קטנה אל העבר, אל המאה ה-19. פלוריאנה, אי קטן ומבודד, היה פעם ביתם של אלפי צבי ענק ייחודיים.
אלא שהאדם, בדרכו חסרת המחשבה, ראה בהם מקור מזון נוח. מלחים וציידי לווייתנים נהגו להעמיס את הצבים על ספינותיהם ולשנע אותם כמזון זמין שלא דורש טיפול רב וכל עוד הוא נושם, הוא גם טרי.
עד שנת 1835, כאשר צ'ארלס דרווין ביקר באיים, האוכלוסייה כבר הייתה על סף קריסה. שנים ספורות לאחר מכן, צב הענק של פלוריאנה הוכרז כמין שנכחד.
אלא שהטבע, מתברר, שומר הפתעות במקומות הלא צפויים ביותר.
בשנת 2008, במהלך מסע מחקר באי איזבלה הסמוך, גילו מדענים צבים בעלי מאפיינים פיזיים מוזרים. בדיקות גנטיות חשפו את הבלתי ייאמן: אותם צבים שנמצאו באי איזבלה היו צאצאים של צבי פלוריאנה "המקוריים", שככל הנראה נזרקו לים מספינות חולפות או שהובאו כאספקה למלחים שנעו בין האיים.
אותם צבים, שהובאו במאה ה-19, הצליחו לשרוד ולהתרבות עם מינים מקומיים.
חשוב לזכור שהאיים מבודדים, ואין לצבים כל דרך לנוע בין אי לאי ללא עזרה אנושית. לכן לכל אי יש אוכלוסייה עם מטען גנטי ייחודי ושונה מזה שניתן למצוא באיים האחרים. המטען הגנטי הייחודי הזה, שנחשב לאבוד, שרד כ"רוח רפאים" בגופם של צבים אחרים.
צבי הענק מעצבים את הסביבה שבה הם חיים
התגלית הזו הציתה פרויקט שאפתני שהחל ב-2017 - ברירה גנטית ורבייה בשבי כדי "לזקק" מחדש את הזן המקורי, צבי פלוריאנה.
המגוון הגנטי כאן אינו מושג תיאורטי בלבד, הוא המפתח להישרדות. ככל שמאגר הגנים מגוון יותר, כך האוכלוסייה עמידה יותר למחלות, לשינויי אקלים ולאיומים סביבתיים. השבת הצבים לפלוריאנה היא למעשה החזרת "הקוד המקורי" של האי למקומו.
ומדוע זה כל כך חשוב? כאן נכנס המושג "מהנדסי מערכת אקולוגית".
צבי הענק אינם רק דיירים פסיביים. הם מעצבים את הסביבה שבה הם חיים. הם אוכלים צמחייה סבוכה, מפנים מקום למינים אחרים ומפיצים זרעים דרך מערכת העיכול שלהם למרחקים גדולים. בהיעדרם, המאזן האקולוגי בפלוריאנה רחוק מלהיות מאוזן. צמחים פולשים השתלטו על שטחים נרחבים ובעלי חיים קטנים איבדו את מקומות המסתור שלהם. חזרתם של הצבים היא למעשה תחילתו של תהליך ריפוי עצמי של הטבע.
המקרה הזה מייצג שינוי פרדיגמה בתנועה לשימור הטבע. אם בעבר התמקדנו בהגנה על מה שנשאר, היום אנחנו מדברים על Rewilding - השבה אקטיבית לטבע. אנחנו לא רק מנסים לעצור את השעון, אלא מנסים להחזיר את המחוגים שלו לאחור. זהו ניסיון לתקן עוולות היסטוריות באמצעות טכנולוגיה מתקדמת וחזון אקולוגי מרחיק לכת.
הצעד הראשון בתהליך שיימשך עשורים
עם זאת, השיבה לטבע אינה חפה מאתגרים. האי פלוריאנה עבר שינויים רבים ב-200 השנים האחרונות. מינים פולשים כמו חולדות וחתולים, שהובאו על ידי האדם, מהווים איום מתמיד על הצבים הצעירים. השבתם של 158 הצבים היא רק הצעד הראשון בתוך תהליך שיימשך עשורים. היות והצבים הללו חיים מעל 100 שנה, האנשים ששחררו אותם לטבע כעת לא יזכו לראות את האוכלוסייה מגיעה לשיא פריחתה.
זהו פרויקט של דורות ומחויבות ארוכת טווח, ההפך המוחלט מתרבות ה"כאן ועכשיו" המודרנית.
הסיפור של צבי פלוריאנה הוא זריקת עידוד של תקווה, בעולם שבו כותרות על היעלמות מיני בעלי חיים הן עניין יומיומי. הוא מזכיר לנו שהטבע גמיש להפליא, ושגם מתוך הריסות של הכחדה, אפשר לחלץ חיים חדשים.