הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו"ל
כמו השניצל שמגיע מאוסטריה או הפלאפל שנולד במצרים והפכו להכי ישראליים, גם ההיפ הופ, שעשה עלייה מארה"ב, הפך לז'אנר מקומי וחי ובועט. סדרת הדוקו החדשה שעלתה השבוע בכאן 11 ובכאן BOX, "זהב שחור- סיפורו של ההיפ הופ הישראלי", באה להסביר לדור הנוכחי כמה מזל שיש לנו את יוסי פיין ואיך, כמו הרבה סיפורים טובים, גם הז'אנר הזה התחיל כבדיחה מוצלחת של יאיר ניצני לפני כ-30 שנה.
● מדונה התפוצצה ברשתות כי היה לה אומץ ללכת נגד טיקטוק
● הפוטנציאל של אמנים ישראליים למכור קטלוגים ולעשות כסף גדול
הסדרה, שיצרו רום אטיק ואמרי דקל קדוש, מצליחה להנגיש את סצנת ההיפ הופ בעטיפה של ממתק ממכר. אחד המשתתפים ומי שהיה דומיננטי בשב"ק ס', הרכב ההיפ הופ הראשון, הוא מוקי (דני ניב). "אף פעם לא ממש עניין אותנו או העסיקה אותנו 'הסצנה'. לא התעסקנו באיך צריכים להתלבש ולדבר ולאילו מועדונים לצאת. עשינו את שלנו כמו שרצינו וזהו", הוא אומר. "ואנחנו המצאנו את ההיפ הופ בישראל, לא באמת היה כזה, אז גם לא היה באמת עם מי להתערבב. לפנינו היה נייג'ל האדמור (שהקדים את זמנו עם 'חומוס מטמטם' והשיר שנתן את שמה של תוכנית הרדיו המיתולוגית של ההיפ הופ המקומי ששודרה 11 שנה בגלג״צ, 'עסק שחור' - ד"ת). אחר כך הגיעו הדג נחש וסאבלימינל והצל וכל אחד היה די בשלו. ריספקט והכול, אבל לא היינו מסתובבים יחד".
דור חדש שקיסריה זו לא מילה גסה עבורו
בדיוק כמו שמוקי מציג את זה, סצינת ההיפ הופ התחילה מכל מיני אאוטסיידרים, והפכה למפלצת שממלאת אצטדיונים, כמו סדרה של 6 מופעים רצופים של רביד פלוטניק וטונה באמפי פארק ראשל"צ ב-2023, עם 90 אלף כרטיסים שנמכרו מראש. אבל הדרך הייתה ארוכה ומפותלת, וכדי שאומנים כמו טונה יכבשו כל פלייליסט של תחנת רדיו, חייבים לדעת מאיפה הכל התחיל ומתי הגיע הדור החדש שקיסריה זו לא מילה גסה עבורו.
"עברתי לפרונט", אומר דודא, כוכב עולה בז'אנר שקיבל הכרה גם מרביד פלוטניק, שבחר בו לחמם את סיבוב ההופעות שלו. "אני מפיק לאחרים ושואב השראה מהרבה ז'אנרים - מוזיקה בוכרית, אמהרית, טראנס. אני אוהב מאוד את החיבור בין היפ הופ לאלקטרוני, אבל לא מתעסק בהגדרות. 'פופ' זה מלשון 'פופולרי' ומי שגורם לזה - זה הקהל. אז שיר שמתפוצץ בסוף הופך למה שנקרא פופ, ואין לי בעיה עם זה. ואם האמת והכאב והצחוק והפאנצ'ים שלי מגיעים לבמות הכי גדולות - אז אחלה".
"היום הכול זה ההוק, המוזיקה מתקצרת"
סאבלימינל נחשב לאדריכל ראשי בהפיכת ההיפ הופ הישראלי לתעשייה מסחרית. יחד עם "הצל" ומשפחת "תאקט" הוא אחראי למפץ הגדול, אבל יש שיגידו גם על הכחדה כמעט של הז'אנר - הכול בגלל פרסומת אחת לשוקו ב-2003. "זו ביקורת שהטיחו בי אבל אני לא מסכים איתה, נראה לי שפשוט הקדמתי את זמני בשני עשורים", אומר קובי שמעוני (סאבלימינל). "בסך הכול רציתי להראות לאבא שלי שאני יכול להתפרנס. ואני אוהב שוקו. זה לא סמים. גם ראפרים שגדלתי עליהם פרסמו את 'מקדונלד'ס' או 'ספרייט' (Run Dmc ונאס בהתאמה, ד"ת)".
"אומנים צריכים להיות אמיצים - תמיד יהיה מי שיגיד משהו, אם כן תעשה או לא", מוסיף שמעוני. "אני כבר 30 שנה בביזנס וברור לי שכל כמה שנים אני צריך להמציא את עצמי מחדש. יש לי מה להגיד ולכן נכנסתי למוזיקה, אז אם צריך פזמון עם הגבעטרון או דנה אינטרנשיונל כדי שיקשיבו לנו עושים ראפ - זה מה שנעשה". גם טונה בארץ ספג ביקורות על כך שהתמסחר לאחר שפרסם קפה שחור.
"כל ילד עם לפטופ חושב שהוא יכבוש את העולם"
סאבלימינל סבור שהפלטפורמות המוזיקליות ותרבות הקליקבייט הופכות את המוזיקה לנוסחתית וחסרת עומק - ואת המאזינים לחסרי סבלנות. "היום הכול זה ההוק, המוזיקה מתקצרת וזה לא כיף. פעם כשיצא אלבום היית נשאב לתוכו, מתחבר אליו ולאמן. אני חושב שזה משהו שיחזור. לא רק שיר של 2 דקות כמו שהאלגוריתם של הפלטפורמה דורש, אלא אלבום שאמנים יוכלו להתבטא בו".
לגבי המוזיקה החדשה אומר שמעוני: "יש פה שני צדדים למטבע. מצד אחד יש הצפה. כל ילד לוקח לפטופ וחושב שהוא עומד לכבוש את העולם אבל הכול נשמע מאוד דומה ומאוד צפוי, כי זה מה שתוכנת סונו עושה - משטיחה את הקצוות. גם אני משתמש בה, אבל כדי להבין מה כולם עושים, ואני מנסה להביא משהו אחר. זה הצד החיובי שבעניין - יגיעו אומנים שהם יוצאי דופן גם במוזיקה, וגם בפלטפורמה. אני לא אתפלא אם פתאום ייצא אומן חייזר שמאוד יתפוס, שעושה מוזיקה שלא נכנסת במדף של ספוטיפיי או בז'אנר, שיהיה אחר".
כשאני שואל את מוקי על הדור הצעיר הוא מגלה שהחיבור שלו אליו הוא דרך הבן שלו, שמאוד אוהב את מאור אשכנזי לדוגמה (חפשו את "רוצה להיות חבר שלי?", ד"ת). "אני נהנה לראות ולשמוע פלואו או ספיק מקורי. אבל אין משהו שכרגע אני אומר, 'זה ממש הופך לי ת'לב, זה מעיף אותי'", הוא מעיד. "כשפגשתי את היוצרים של התוכנית 'זהב שחור' ראיתי שהם מגיעים עם אהבה אמיתית לדבר. ההיפ הופ, קצת כמו המדינה האהובה שלנו, רק מקדש את 'הכאן והעכשיו' - אין תהליכים. אבל אי אפשר להתקדם לשום מקום אם לא מבינים מאיפה באנו, ואז מנסים לחשוב לאן רוצים ללכת מכאן".
