1 "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה". שורה פשוטה שכמעט כל ילד בישראל מכיר המבוססת על פיוט עתיק ומבטאת עיקרון שחז"ל קבעו: כשמסיימים ללמוד את היצירה אז צריך לשמוח.
אלא ששמחת תורה כפי שאנחנו מכירים אותה - עם הקפות, דגלים וריקודים ברחוב - היא לא הלכה שנקבעה מלמעלה בבת אחת, אלא מנהג שצמח מלמטה, מתוך העם, במשך מאות שנים. כשהוא צמח, הוא לא צמח באופן אחיד: כל עדה ותפוצה יהודית יצרה סביבו פולקלור משלה: ניגון אחר, טקס אחר ולעיתים אפילו שעה אחרת לגמרי ביממה לחגוג בה.
● לשבת לארוחת ערב בסוכה, בדיוק כמו שנולאן התכוון
● מלאונרד כהן ועד ילדי הגן: על סוד הקסם של תהילים
2 לפני שנצלול להבדלים בין העדות, נתייחס למקור המנהג, כפי שמתועד בספר "תולדות חג שמחת תורה" של חוקר הספר העברי אברהם יערי: מתקופת הגאונים ועד ימי האר"י בצפת (1570־1572), לא התקיים כלל מנהג "שבע הקפות" עם שירה וריקודים, אלא הוציאו את כל ספרי התורה מהארון, אמרו "אנא ה' הושיעה נא, אלוהי הרוחות" תוך הליכה איטית ולבסוף, הניחו שלושה ספרי תורה בלבד על הבימה לקריאה.
את שבע ההקפות המוכרות לנו היום החל האר"י בצפת, כפי שמתעד תלמידו ר' חיים ויטאל. מהאר"י התפשט המנהג הלאה: לחברון, לישיבת המקובלים בית אל בירושלים ומשם לאיטליה, טורקיה, בגדד, פרס, כורדיסטן והודו.
3 במנהג האשכנזי הקלאסי, בכל הקפה צועד החזן או מתפלל אחר בראש התהלוכה וקורא פסוקים הבנויים לפי סדר האלף־בית ולאחריהם את הפיוט "אלוהי הרוחות הושיעה נא". רק לאחר מכן, יוצא הציבור לריקוד. בנוסף, ביום עצמו נהוג בבתי כנסת אשכנזיים לקרוא את אותה הפרשה שוב ושוב כדי שכל המתפללים ־ ולעיתים גם הילדים ־ יזכו לעלות לתורה, מנהג שאין לו מקבילה כה מפותחת בעדות אחרות.
במנהג הספרדי, בסיום כל הקפה אומרים פסוקים נבחרים הקשורים למספרה של אותה הקפה. כלומר, פסוקים אחרים לכל אחת משבע ההקפות. יוצאי מרוקו הוסיפו מנהג משלהם: לומר במהלך ההקפות פסוקים מ"הודו לה' קראו בשמו" וכן פיוטים ייחודיים כמו "לכבוד התורה ההדורה" ו"יפה ותמה תורה תמימה", האחרון מפרי עטו של ר' שלמה אביטבול ממרקש, מתחילת המאה ה־20.
ליהודי לוב היה מנהג אחר: לערוך את ההקפות ב־04:00, עוד לפני תפילת שחרית, ולשיר לאורכן כמעט ללא הפסקה, כולל פיוט ייחודי לבני לוב בשם "אבי חנני". גם יהודי בבל (עיראק) פיתחו פיוט מיוחד המושר בהקפות, המסודר על פי סדר קבוע משלו.
4 הפיוטים והשירים לכבוד החג רבים ומגוונים ולצידם, ניגונים חסידיים רבים שנוצרו למטרות אחרות, אך אומצו להקפות, כך שבפועל, הרפרטואר המושר בליל שמחת תורה הוא תערובת של פיוטים עתיקים יותר וניגונים "מאומצים" מכל קצוות העולם החסידי.
בתקופה המודרנית קיבל החג גם משמעות פוליטית וזהותית נוספת. אלי ויזל, שביקר במוסקבה בשנים 1965 ו־1966, ותיעד זאת בספרו "יהודי הדממה", מספר כיצד אלפי יהודים צעירים, שכמעט ולא ידעו דבר על יהדותם, התכנסו ליד בית הכנסת הגדול כדי לרקוד ולשיר כביטוי פומבי נדיר לזהות יהודית תחת המשטר הסובייטי המדכא. שנים לאחר מכן סיפר ויזל כי כאשר יישאל בעולם הבא מה עשה בחייו, יזכיר שראה במו עיניו את הריקודים ההם במוסקבה.
5 בישראל של היום, שמחת תורה נושא גם צל כבד בשל טבח 7 באוקטובר 2023 שהתרחש באותו יום, וההתייחסות לחג משתנה ומורכבת מאז עבור רבים. זוהי תזכורת לכך שחגים, כמו התרבות עצמה, אינם קפואים בזמן אלא ממשיכים להתעצב מתוך ההיסטוריה החיה של העם.
בסופו של דבר, שמחת תורה הוא חג שמלמד אותנו משהו יסודי: שהשמחה יכולה לנבוע לא רק מהישג חד־פעמי, אלא מתוך מעגל מתמשך של חזרה ולמידה ־ "תורה" שאין לה סוף ואין לה התחלה, אלא רק המשכיות אינסופית של רקידה סביבה.
