ערכים ואתיקה

"מערכת גלובס שואפת להיות בסיס להשבת אמון הציבור, ללא אג'נדה פוליטית וכלכלית מובהקת ועל סמך מידע אמין", כך סיפרה יו"ר דירקטוריון גלובס, אלונה בר און, על התפיסה שהובילה את העיתון לצרף אליו את המיזם העצמאי לבדיקת עובדות, "המשרוקית". בחודשים שלפני בחירות אפריל 2019, כחלק מהמחויבות לעובדות והרצון להנגיש לקוראינו מידע אמין, השקנו מדור יומי לבדיקת התבטאויות מהשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. גם אלו שנדמה שהן ודאיות, גם אלו שנאמרות בנחישות.

במסגרת הטמעתה בגלובס, נקבע כי ״המשרוקית״ לא תהיה נתונה לתכתיבי המערכת, וכי עליה לשמור על ייחודה וחופש פעולתה, ולדבוק במטרותיה, כללי האתיקה שלה ובשיטות העבודה שלה, שנותרו כשהיו.

בעידן המתאפיין בהפצת מידע כוזב, נוצר צורך קריטי לבדוק היטב את מה שמעט נזנח בשנים האחרונות: איכות ומהימנות מקורות המידע. "המשרוקית" מאפשרת לקוראי העיתון לעקוב אחר אמירות של אישי ציבור מכל הקשת הפוליטית ולדעת עד כמה הן מדויקות. הצוות שהקים את "המשרוקית" עושה זאת כבר למעלה משנתיים. מדובר בגוף היחיד בארץ בעל הסמכה של ארגון בדיקת העובדות הבינלאומי, IFCN. מה שמכווין את הצוות בעבודתו הן אמירותיהם של הדוברים, ולא זהותם, וכך יכול פוליטיקאי ״להיתפס״ באמירה שגויה ובאמירה נכונה - שתיהן באותו הראיון.

בשנה החולפת, וביתר שאת במערכת הבחירות האחרונה, התמקדו הבדיקות באמירות העוסקות במדיניות כלכלית, במערכת המשפט, ביחסי החוץ של ישראל וכמובן במציאות הביטחונית בדרום. עם הטמעת פעילות המשרוקית במערכת, לצד השמירה על עצמאותה, הצטרף גלובס למערכות העיתונות הגדולות והאיכותיות בעולם, המחזיקות מנגנון בדיקת־עובדות מקצועי ועצמאי.

מנהל ה"משרוקית", בעז רקוץ’, מספר על מהפכה - שהיא בעצם התעקשות על היסודות: "רלוונטיות ואמינות הם שניים מעמודי התווך החשובים ביותר של כל אמצעי תקשורת, ובלבד שהוא מעוניין באמון הצרכנים. הצורך בכך גובר עוד יותר כשאנו מוצפים במידע לא מסונן ולא בדוק מכל עבר. ״המשרוקית״ נוסדה כדי להחזיר את העובדות ללב השיח הציבורי. לבדוק כל איש ציבור ולבחון כל אמירה, ובתנאי שהיא עובדתית. להוסיף לסיקור העיתונאי ״פילטר״ שנועד להפריד עובדות נכונות ממידע שגוי.

״חשוב להבין שפעילות היחידה קשורה באופן ישיר למאפייני השיח התקשורתי, והיא במידה רבה תלויה בו. כלומר, מרבית האמירות שנבדקות מגיעות מ״הברז״ של התקשורת הממוסדת.

השילוב של הפעולה היומיומית הזו עם תקופת בחירות - יצר צורך גבוה עוד יותר לספק לקוראים עיתונות חוקרת, אמינה ומעמיקה, ולצד כל אלו כמובן לשמור על רלוונטיות. "לכן, בכל יום אנו בודקים נושאים העומדים על סדר היום הציבורי, בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, ובוחנים עד כמה מדייקים אישי ציבור בהתבטאויותיהם - חברי כנסת, שרים, בכירים בשירות המדינה. תנאי הסף לבדיקה: הדובר חייב לקבל את שכרו מהציבור. עד כה גילינו שלפעילות שלנו אפקט כפול: הקוראים זוכים למחקר מעמיק ומידע אמין ונגיש, וגם - דוברים שנתפסים בטעות או באי דיוק - מתקנים את אמירותיהם לאחר שהם רואים את הבדיקה שלנו (להוציא כמה סוררים). יש בכך שני מסרים חשובים שמקופלים בפעולה אחת: הראשון הוא מסר לכלל הציבור לפיו "כולם חוטפים" - בדיקת העובדות שלנו נעשית לגופן של אמירות, לא לגופם של דוברים, וזו גם אחת הסיבות שלעולם לא נכנה דובר ‘שקרן’ או אמירה כ’שקר’, אלא נדרג את האמירה על ציר שנע בין ‘נכון’ ל–’לא נכון’. המסר השני הוא שאפשר לתקן, וראוי לתקן. מנהיגים חייבים להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה, לכן עליהם לקחת חלק פעיל בנקיונו של השיח הציבורי, בשיפורו, ובביסוסו על עובדות".

מתי נדווח על אמירה נכונה?

רק כשהעובדות במרכזה מפתיעות ואינן מובנות מאליהן, כשישנה מחלוקת לגביהן, או כשהן סותרות תפיסות מקובלות (אך שגויות). הציון "נכון" לא נועד לתת צל"ש לדוברים שדייקו בעובדות, אלא להבליט עובדות ונתונים רלוונטיים שאינם ידועים לכל.

פרס למיזם המשרוקית - חזרה ליסודות העיתונות

בי"ס סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה וחברת Google העניקו את פרס DIGIT לשנת 2019 למיזם "המשרוקית". חברי ועדת הפרס, פרופ’ נעם למלשטריך לטר, דיקן בית הספר; פול סולומון, סמנכ"ל תקשורת Google ישראל, מזרח תיכון, טורקיה, אפריקה ורוסיה; ורועי כ"ץ, יו"ר ומייסד כנס DIGIT ציינו כי "בעידן של פייק–ניוז ואובדן אמון במוצר העיתונאי, הצליח מיזם המשרוקית לחזור ליסודות העבודה העיתונאית ולייצר מוצר עיתונאי רלוונטי, משפיע ואמין שבודק ללא משוא פנים את העובדות ומטיל אחריות על נבחרי ציבור ומובילי דעה שמפיצים מידע לא מבוסס, מניפולטיבי ומטעה".

*Misinfo

כדי להוביל שינוי מהותי עוד יותר של השיח הציבורי, הטמיעו לאחרונה גלובס ופייסבוק ישראל פרויקט לניטור "פייק ניוז" (Misinformation) ברשת החברתית בעברית. על–פי מודל, בתשלום, שמיושם בעולם, צוות "המשרוקית" נחשף בזמן–אמת לתוכן שסומן כ’פייק ניוז’ פוטנציאלי ואמינותו נבחנת. מה קורה כאשר תוכן מוגדר כ"שגוי"? הוא לא מוסר מהרשת, אך חשיפתו מצטמצמת וגולשים שינסו לשתף אותו יוזהרו מראש.

נאו–ליברלים? סוציאל דמוקרטים? קפיטליסטים? יכול להיות שקורא המחזיק בידו גיליון של עיתון יומי כלכלי, מחפש תשובה לשאלה: מה העמדה הפוליטית–כלכלית של העיתון - ובאילו דרכים הוא מנסה לשכנע אותי לתמוך בה?

בשנת בחירות, השאלה הזו מהותית יותר מתמיד. מה אומרים לקוראים ולקוראות בתוך השורות - ומה נאמר ביניהן. האם לעורכים יש אג'נדה, האם הם רוצים לכוון את הקורא לבחור במישהו, במשהו.

את השאלה הזו פתרנו בגלובס כבר בתחילת דרכו של העיתון המתחדש. האג'נדה שלנו היא אתם: הקוראים. האג'נדה שלנו היא מחזיקי העניין שלנו, והמשימה שלנו היא להביא לכם את המידע, כדי שתוכלו לבחור לבד. לכן, גם בתוך מערכת בחירות, לא אמרנו ולא נאמר לכם למי להצביע. נסקר ונכתוב, נשאל שאלות ונחפש תשובות. אבל נעשה זאת מבלי לכוון לצד זה או אחר, בלי להפלות או להעדיף.

מתוקף היותנו עיתון כלכלי, מצאנו חשיבות במערכת הבחירות לכנסת ה–21 בהבלטת הסוגיות הכלכליות שעומדות על הפרק, ומיפינו למען קוראינו את המפה הפוליטית בדגש על הקשריה הכלכליים.

נקודת המבט הרחבה שלנו על הכלכלה איפשרה לנו לייצר את החיבורים הנדרשים ואת הניתוחים המתבקשים של מצעי המפלגות בהיבטים הרחבים ביותר שלהם: הקשר לבריאות ולחינוך, לרווחה ולצמיחה, למדיניות ולביטחון. הצגנו נתונים ומידע, וגם ניתוחים ופרשנויות שיש בהם כדי לאפשר עוד זווית ראייה. הכל כדי שאתם, קוראינו, תוכלו להגיע אל הקלפי עם מלוא המידע שיאפשר לכם לבחור את מי ואת מה שנכון בשבילכם.

לפעילות התוכן המקיפה שקיימנו סביב הבחירות, שכללה בנוסף לסיקור רחב גם משחק אינטראקטיבי מיוחד, פאנלים בהשתתפות מתמודדים מכל המפלגות ואירועים בפריסה ארצית - קראנו "מצביעים כלכלה". גם זה, מתוך ההבנה והאמונה שעלינו לתת את הכלים הטובים ביותר, כדי שכל קוראת וקורא יחליטו בעצמם לאיזה סוג של כלכלה הם מצביעים. אנחנו ניתן את הכלים, אתם תקבלו את ההחלטה.

מתוך התפיסה הזו, הקפדנו לא רק על הכתבות אלא גם על המודעות. במהלך השנה החולפת, יש אולי מי שזוכרים, שני עיתונים איפשרו לשר האוצר משה כחלון ולמפלגת כולנו לקנות מודעה שבלשון הדפוס נקראת "חצי עיטוף קדמי", ובלשון פשוטה יותר: השתלטות על שער העיתון. מראית העין הזו, כאילו העיתון בחר לשים את שר האוצר על השער, היא לתפיסתנו הטעיית הקוראים, וכשהגיעה אלינו ההצעה - סירבנו לה ולתמורה הכספית הנלווית אליה. סירבנו, כי אנחנו לא רוצים להטעות את הקוראים שלנו, ואנחנו לא רוצים שעל השער שלנו יופיע משהו שהוא לא החלטת העורכים.

בטור מיוחד שפורסם ביום הבחירות לכנסת ה–21 פירטה אלונה בר און, יו"ר דירקטוריון גלובס, את התפיסה המנחה אותנו לאורך השנה, ובמיוחד במערכת בחירות: "האם זה אומר ש'אין לנו אג'נדה'? התשובה היא שיש לנו אג'נדה. היא לא ימין או שמאל, והיא לא סוציאליזם או ניאו–ליברליזם. האג'נדה שלנו היא מדינת ישראל, היא מגילת העצמאות, היא המוסדות הלאומיים, היא לשלם מס הכנסה, היא לתרום בחזרה למדינה שלנו, והיא להצביע. למי להצביע? זו החלטה שלכם״.

במסגרת "מצביעים כלכלה", הצגנו בפני קוראינו את המצע הכלכלי ותכניות העבודה של המפלגות השונות שהתמודדו בבחירות לכנסת ה-21. בחודש מרץ, רגע לפני הבחירות, טל שניידר, הפרשנית הפוליטית של גלובס, חשפה לראשונה את המצע הכלכלי של רשימת כחול-לבן.

בסעיף האנרגיה של המצע, בנוגע לאסדת קידוח הגז השנויה במחלוקת, נכתב כי המפלגה החליטה לבחון את נחיצות הצבת האסדה במרחק של 10 ק״מ מחופי ישראל.

כמה ימים לאחר מכן חשפה המפלגה את המצע שלה - אך אז התגלה כי אפשרות הרחקת אסדת הגז הוסרה ממנו.

בעקבות הפרסום בגלובס והסערה הפנימית שהתעוררה במפלגה, חזר הנושא להופיע במצע כחול-לבן.

לעתים נדמה כי התחושה שלנו לגבי אירוע נקבעת על ידי מספר האנשים שהיו בו: כמה אנשים היו בהופעה, כמה הגיעו למשחק כדורגל, כמה צפו בהצגה. הדבר נכון וחשוב שבעתיים כאשר מדובר באירועים פוליטיים שבהם השתתפות מעידה על עוצמה, ובוודאי בהפגנות, אז לצד המארגן יש אינטרס מובהק לתת הערכת חסד של המשתתפים, בעוד הצד השני ינסה להמעיט במספרם.

לאורך השנים קיבלו כלי התקשורת בישראל את הערכות מספר המשתתפים בהפגנות בעיקר ממשטרת ישראל, ונתון זה היווה נקודת מוצא לסיקור ולשיח על ההפגנה, וגם כשכל צד ניסה להטות את המספרים, עדיין היתה הערכת המשטרה העוגן עליו נשענו כולם.

בשנים האחרונות נמנעת המשטרה מלספק נתונים רשמיים על מספר המשתתפים, ואת הוואקום הזה ממלאות שאיפות הלב של המארגנים מחד, והלוחמה הפסיכולוגית של הצד השני מאידך.

בולטת בנוף האירועים בשנה החולפת היתה ההפגנה שארגנו מפלגות כחול–לבן, העבודה, מרצ וחד"ש, תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה", ברחבת מוזיאון תל אביב ב–25 במאי 2019. שתיקת המשטרה היתה נקודת הפתיחה לקרב על הנראטיב: ח"כ יאיר לפיד, ממארגני האירוע, צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי "100 אלף מפגינים הגיעו". "ידיעות אחרונות" בחרו מספר אחר, ובכתבה למחרת האירוע ציינו כי 15 אלף איש נכחו בהפגנה. במשך כמעט יממה המשיך הוויכוח.

אם כן, כמה מפגינים הגיעו לרחבת מוזיאון תל אביב באותו מוצאי שבת חם? כאן נכנסנו לפעולה: לנתונים יש כוח, והוא רב יותר ככל שמשתמשים בהם לצרכים פוליטיים. אנחנו מאמינים שקוראינו זכאים לתשובות אמיתיות, מבוססות נתונים, לשאלות אקטואליות העולות לכותרות.

אז מה עשינו? בדקנו. חיפשנו את השיטה האמינה ביותר לדעת כמה אנשים נכחו ברגע נתון בנקודה אחת. פנינו לחברות ניטור מידע סלולרי היודעות להוציא מתוכו את מספר הנוכחים. התשובה שקיבלו קוראי גלובס בערב שלמחרת ההפגנה, היתה ברורה ומבוססת: 51,127 אנשים הגיעו להפגנה. הבדיקה המדויקת שלנו סייעה גם לכלי תקשורת אחרים, שציטטו אותה לאורך הימים הבאים, וכך פתרנו את המחלוקת.

בסוף אפריל 2019 חשפו כתבינו עמירם ברקת ורון שטיין סיפור מטריד: מתקן ההתפלה שורק, המתקן הגדול והחדיש בישראל - המתפיל מים בכמות ששווה לצריכת מים של 1.5 מיליון איש - סיפק לאורך שנים, החל מ–2015 לפחות, מים שכמות המלחים בהם חרגה בעשרות ומאות אחוזים ממה שנקבע בהסכם הזיכיון. הסיפור התגלה בעקבות בדיקה שערכה חברת "מקורות" לאחר שהגיעו אליה תלונות מתושבים בחולון על מים בצבע חום–אדמדם.

הסיפור החשוב הזה, הקשור קשר הדוק לנושא כלכלי - העלה את השאלה אם הייתה זו הדרך להגדיל את רווחי המתקן, ובוודאי פתח דיון בסוגיה בעלת השלכות לאומיות דחופות. חשיפת גלובס צוטטה בכלי תקשורת רבים בישראל, הביאה לכינוס ישיבות מיוחדות במשרד האנרגיה - עד להחלטה למנות ועדת בדיקה מיוחדת לנושא, בראשות מנכ"ל המשרד, אודי אדירי.

חן מענית, כתב המשפט שלנו, חשף את פסק הדין האבוד של השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בפרשת האונס בשמרת. חלקים מהפרשה שעוררה רעש גדול כל כך במדינה בסוף שנות ה–80 ותחילת ה–90, נשמרו דווקא בשקט לא אופייני: את פסק הדין של לינדנשטראוס, שזיכה את הנאשמים והטיל את האחריות על קורבן האונס, לא ניתן היה לאתר במשך שנים. המסמך שנותר פומבי היה החלטת בית המשפט העליון שהפכה את פסק הדין של לינדנשטראוס והטילה את האשמה על הנאשמים באונס. חן מענית יצא למסע ארוך בין תיקי ארכיון, משפטנים ופרקליטים, עד אשר רגע לפני הפרסום הכתבה - התקבל טלפון במערכת המודיע על איתור המסמך. בחודש מארס אחרי עבודת תחקיר מאומצת, יכולנו לפרסם בטקסט ובווידאו, את התגלגלות הסיפור ואת המסמך שנחשב לאבוד, עד שגלובס איתר וחשף אותו. הנה אחת התגובות מאז, על חשיבות החשיפה:

ד"ר אסף פורת, מרצה למשפטים, הקריה האקדמית אונו והבינת הרצליה: "עד פרסום פסק הדין בגלובס לימדתי את תלמידיי פסק דין מחוזי שמעולם לא קראתיו, ועשיתי כן על בסיס ציטוטים מפסק הדין שהופיעו בפסק דינו של העליון בערעור. בעקבות החשיפה בגלובס הפך לפתע פסק הדין לזמין לי ולתלמידים רבים, והחשיבות של זה לכולנו רבה ביותר״.

באמצע 2019 השקנו ב"גלובס" מדור שבועי לסיקור משבר האקלים, בהובלת העיתונאית שני אשכנזי, ומאז אנו מגבירים באופן עקבי את היקף הסיקור בנושא. כעיתון כלכלי ישראלי, אנו משתדלים לכסות את הנושא לא רק מהזווית הגלובלית, אלא גם - ואפילו בעיקר - מהזווית הישראלית, תוך הדגשת ההשלכות הכלכליות-עסקיות, כמו גם הצעות לפתרונות מעשיים.

השפעות משבר האקלים, שבעבר נראו רחוקות מישראל, וחסו תחת כותרות כמו "הקרחונים" או "עליית מפלס הימים", הפכו זה מכבר לבעיה מקומית בוערת. זו כוללת סוגיות כמו אסדות הגז, שמירה על ניקיון החופים והים התיכון, ניקיון האוויר, בנייה ירוקה, ציפוף ערים מול בנייה בשטחים פתוחים, היקפי צריכת הפלסטיק, מקורות, איכות ומחירי המזון, הטמפרטורות המשתנות ועוד. לכל אלה, ישנן גם השלכות עסקיות, כלכליות ופוליטיות.

ב"גלובס" אנו שואפים להעלות את המודעות של קוראינו לנושאים שלדעתנו הם צריכים לדעת ולהכיר, וזאת בהתבסס על עובדות מדעיות ונתונים קשיחים, מתוך ראייה פתרונית, ובאופן שמניע לפעולה חיובית גורמים במרחב העסקי והציבורי - שהרי ידע הוא המפתח לשינוי.

בהמשך לכך הצטרפנו ליוזמה של כ-300 עיתונים מהעולם שמתחייבים לסקר את נושא האקלים באופן אינטנסיבי תוך יצירת זירה להחלפת ידע ורעיונות. כחלק מהסיקור הנרחב, פורסם ב-10 באוקטובר גיליון 'ירוק' מיוחד של מגזין G שעסק במשבר האקלים משלל זוויות.   

חקירות אנשי ציבור, מנהלים ובעלי תפקידים אחרים במגזר הציבורי והעסקי הפכו לחלק לא מבוטל מנושאי הסיקור של העיתונות בכלל והעיתונות הכלכלית בפרט. הפרקטיקה מוכרת ופשוטה: הצלמים מחכים באולמות בתי המשפט או במסדרון המוביל לחדרי המעצר, החשוד - עייף, תשוש ומבוהל, נתפס בעדשה - והתמונה שלו, בעיניים טרוטות ובזקן של יום או יומיים מעצר - מופצת ומפורסמת לעין כל. זו עיתונות וכך לעיתים מתבטא מילוי תפקידם של אנשי המקצוע.

אבל משהו בהתנהלות הזו לא נראה לנו נכון: מדוע יש להמשיך ולהשתמש בתמונת המעצר גם כאשר מדובר באייטם שאין לו קשר ישיר אליו? למה אנחנו חוזרים אל התמונות האלו גם בהקשרים אחרים, ומה קורה כאשר החשדות מתבדים וההליך מסתיים? האם אנו מבליטים את סיום ההליך באותה מידה ובאותה אדיקות שבה פרסמנו על פתיחתו? בהובלת חן מענית, יוזם המהלך, כביטוי לערכי הפעולה שלנו - ומיד לאחריהם הקוד האתי - חשבנו כי נושא חזקת החפות וחובת העדכון צריכים לעמוד לנגד עינינו. הודענו על כך לקוראים - ומיד גם פעלנו בהתאם.

בפרשות השונות לאורך השנה החולפת, בהן הובלו אישי ציבור או מנהלים במשק אל חדרי המעצרים ואולמות המשפט, פרסמנו את תמונתם משם כאשר זה הנושא שסוקר, אך אם אוזכר אותו אדם בהקשר אחר - חל איסור במערכת על שימוש בתמונות משפילות המצויות בארכיון.

כי צריך לומר זאת: אנחנו לא חושבים שיש ערך בהשפלתו של אדם. חוויית החקירות או המעצר קשה גם בלי שנזכיר כל העת למשפחתו ולמקורביו איך הוא נראה באותם ימים.

לכן, אנו מזמינים את קוראינו לעדכן על סיומן של פרשיות והליכים. כי אם חשבנו שראוי לכתוב על חשד נגד מישהו - אנו גם חושבים שראוי לעדכן אם החשד הוסר. מבין השינויים שעשינו בשנה האחרונה, הטמעת ״חזקת החפות״ קיבלה תגובות רבות של מי שהרגישו שהצדק חזר אל עמודי העיתון. כפי שסיכמה כתבת המשפט, אלה לוי וינרב: לקחנו על עצמנו לדווח בלי להשפיל, למסור מידע בלי להרשיע.

"גלובס" רואה את עצמו כבעל מחויבות לצמיחה של המשק - אבל צמיחה שמתבטאת גם בנתונים כלכליים וגם ערכיים. ולכן, "גלובס" מעוניין לסייע להתפתחות עסקית ולא לדכא אותה. אנחנו מבינים שיש לגופים שונים אינטרסים שונים ופועלים מתוך כבוד וסובלנות למגוון הדעות. ואנחנו לא שוכחים שגם למגזר העסקי מגיע כבוד. זה לא במקום ביקורת, אבל כפי שכבר אמרנו, האמת לא נמצאת אצל צד אחד או אצל פרשן אחד, והסיקור שלנו לא יהיה רק על "ניגודי העניינים", אלא על העניינים עצמם. אנחנו Friendly Business ואנחנו גאים בזה.

מה זה אומר בפועל? זה אומר שלא נפעיל "מבחן בוזגלו" הפוך על בעלי הון. לא נחשוף אותם יותר רק כי יש להם ממון, ולא נקרא לדין חריף יותר - רק כי העזו להיות בעלי אמצעים. בלי המגזר העסקי - אין מדינה. אין עבודה. אין מסים. אין רווחה ואין ממשלה. זה גם אומר שאם יש עודף רגולציה
שחונק את העסקים - אנחנו נראה את הכשלים של השיטה, ואם צריך להקדיש יותר מקום בעיתון ובאתר לעסקים קטנים ובינוניים הנאבקים על קיומם - אנחנו נעשה זאת. ומה שלא עשינו מספיק בשנה שחלפה – נעשה בשנה הקרובה. 

תקשורת, מתוקף הצורך שלה לדווח מיידית, מתקשה לעתים להרים את הראש ממשימות יומיומיות בוערות, וכך הדחוף תמיד מקבל לעיתים תכופות עדיפות על פני החשוב. החלטנו בגלובס לגעת בנקודת התורפה הזו ועשינו מעשה - הקמנו מדור שבועי המתפרסם מדי יום ראשון תחת הכותרת "ישראל 2048".

כחלק מתפיסתנו את תפקיד העיתונות כמקדמת פתרונות, צללנו בשנה החולפת אל מבוכי התכנון הישראליים, בשלל תחומים המשפיעים על חיינו. מהיעדר תכנון ארוך–טווח בשלטון המקומי ועד למצוקת החינוך לגיל הרך, המדור נועד לבחון את האתגרים שאיתם יתמודדו בעתיד הכלכלה והחברה בישראל, ולשאול כיצד ניתן וצריך להיערך אליהם.

ביום העצמאות, אחד המועדים המובהקים בהם אנו נוהגים לבחון את עצמנו כעם או כמדינה, כחברה וכבודדים, נוהגת התקשורת הישראלית להכין כתבות סיכום ופאר על החברה והמדינה בישראל. לקראת יום העצמאות 2019, גם אנו בגלובס חיפשנו את הנושאים הלאומיים החשובים ביותר דרכם נוכל להתבונן במציאות, וגם להביט לעבר העתיד.

תחום מרכזי ורלוונטי לכולם הוא תחום הבריאות, שהשפעת הכלכלה עליו היא מובהקת - והשפעתו על החברה מכרעת. ישנן דרכים רבות לסקר את מערכת הבריאות, ואנו בחרנו לשלב בין הפניית זרקור אל הבעיות לבין הצעת פתרונות ארוכי־טווח והבלטת התמונה הרחבה, תמונת 360 מעלות של היבטי הבריאות במדינת ישראל.

במוסף המיוחד בעריכתן של מיכל אריאלי והילה ויסברג, ושהוקדש למערכת הבריאות בישראל, יצרנו תמונה מקיפה ומעמיקה שמשלבת את התפיסה חוצת המגזרים שלנו: הכתבות בגיליון היו גדושות בנתונים על המערכת ואתגריה, ונגעו בנקודות הליבה דרך פילוחים יצירתיים וזוויות ייחודיות, שלא תמיד מקבלות ביטוי בפרויקטים מן הסוג הזה. הדגשנו שלא ניתן לדבר על בריאות בישראל מבלי להביא בחשבון את הפערים בין פריפריה למרכז והצגנו בהרחבה את נושא הביטוחים הפרטיים, את השפעת המגדר, את מערכת הבריאות הפלסטינית שמתנהלת מעבר לגדר - וגם ממש בתוכה, את השפעות הטכנולוגיה, ובחנו גישות שונות מהעולם ביחס לשאלה: מהי בכלל מערכת בריאות טובה? נקודה חשובה נוספת בגיליון היתה ריבוי המרואיינים בו: מגזר ממשלתי ועסקי, מגזר ציבורי ואקדמיה - כל מי שיכול לתרום לקוראינו במידע ובפרשנות, בידע ובניתוח - הן מתוך מערכת הבריאות והן מחוצה לה.

בשנתיים האחרונות הוביל גלובס מהלך להעלאת הנושא על סדר היום הציבורי בקרב מקבלי ההחלטות. פרסמנו שורת כתבות ובדיקות שהציעו פתרונות מעשיים שיסייעו לעצור את המגמה החמורה, מהכשרה ייעודית לעובדים בענף הבנייה, דרך פתרונות טכנולוגיים, הרתעה ואכיפה מוגברת ועד הצורך המיידי בהקמת רשות לאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית. לצידן, זו השנה השלישית שאנו מקפידים לפרסם פינה קבועה ובה שמות הנפגעים, דיונים בוועידות, שאילתות לחברות הבנייה, לגורמי הפיקוח והאכיפה, למשרדי הממשלה ובעיקר: ניהול מעקב שיטתי יומיומי אחר הפעילות והמחדלים.

עורכת המוסף, הלית ינאי־לויזון: "בשבועות טובים - אין הרוגים ואין שמות. אך ברוב השבועות - יש. המעקב השוטף נועד לתת שם לכל פועל. בירור השמות של הפועלים הוא לפעמים משימה מסובכת שדורשת זמן, בעיקר כשמדובר בפועלים מחו"ל. אנחנו מאמינים שהמוסף, בו נפגשים מחזיקי העניין בתחום, הוא הבמה הראוייה ביותר לקידום טיפול אמיתי בתופעה".

בתאריך 14 במארס 2019 החליטה פרקליטות מחוז ת"א לסגור את אחד מתיקי האונס בפרשת קסטיאל מחוסר ראיות. הידיעה שעלתה לאתר זכתה תחילה לכותרת "נסגר תיק האונס נגד אלון קסטיאל". כותרת זו היתה מטעה, שכן קסטיאל כבר מרצה עונש מאסר בפועל בעקבות הרשעתו בתיקים אחרים של עבירות מין. לאחר שהפנו את תשומת ליבנו לטעות, נוסחה מחדש כותרת הידיעה ונכתב - "נסגר אחד מתיקי האונס של אלון קסטיאל".

במקביל, נערך בירור של האירוע שממנו עלה כי מדובר בשילוב של טעות אנוש ביחד עם בעיית תקשורת נקודתית בין עורך לכתב ועם נסיבות חיצוניות אחרות. לפיכך, חודדו נהלים והגדרנו לעצמנו כללים שמטרתם להוביל לאיזון טוב יותר בין מהירות לדיוק.

במארס 2019 פורסם בליידי גלובס פרויקט "האקטיביסטיות" שגרר ביקורת רבה בעקבות הבחירה להכניס אליו את הפעילה החברתית המזוהה בעיקר עם מחאת תושבי דרום תל אביב - שפי פז. בעקבות הפרסום התעורר שיח ער סביב שאלת גבולות הלגיטימיות של אקטיביזם. לקראת פרסום הגיליון הבא של ליידי גלובס קיימנו דיון מערכתי בשאלות אלו והבאנו אותו ואת הדילמות שנלוו אליו לפרסום נרחב. בנוסף חודדו נהלים נוספים הקשורים למתודולוגיה ושקיפות בדירוגים.

החלטנו:

• לפרסם מעתה באופן נרחב יותר את השיקולים העומדים בבסיס הבחירות הנלוות לרשימות או דירוגים.
• לשתף כמה שיותר גורמים בתוך המערכת ומחוצה לה באופן שיביא בחשבון מגוון רחב יותר של דעות, מגוון שהוא לתפיסתנו קריטי להרכבת פרויקטים מהסוג הזה.
• לפרסם בצורה רחבה את נימוקי המערכת לכל בחירה ואת הדילמות שנלוו אליה.
• כמו כן, חודדו נהלים הקשורים לממשק שבין חלקים במערכת למחלקת הדיגיטל על מנת שאותם הפרסומים בפלטפורמות שונות של גלובס יקודמו כולם לפי אותו סט של ערכים.

בחודשים האחרונים נפרדה מערכת גלובס מהפרשן מתי גולן אשר בחר מצידו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, נגד גלובס. אנו מקפידים לסקר בשקיפות אירועים הנוגעים לעיתון עצמו, למנהליו או לבעליו, כל עוד קיים עניין לציבור, גם אם במבט ראשון נדמה כי הדבר נוגד את האינטרס הבסיסי שלנו. מדובר במדיניות מסודרת שעליה הצהרנו בעבר ולפיה אנחנו פועלים, בניגוד לקו המנחה בחלק מכלי התקשורת האחרים בישראל.

אנחנו רגילים לחפש את אי השוויון אצל אחרים, לבדוק מי מפלה עובדים על רקע מגדר או לאום, מי לא נותן מספיק ייצוג לכל הקולות והזהויות בחברה הישראלית. בשנתיים האחרונות המשכנו לבדוק אחרים, ובמקביל הובלנו תיקון אצלנו בבית.

בשנה החולפת השקענו מאמצים כדי להביא אל דפי העיתון, אל ערוצי הדיגיטל ואל הוועידות שלנו יותר נשים, יותר ערבים, יותר חרדים. פעלנו לצמצם את פערי הייצוג של חלק מאזרחי המדינה בתחומים שונים בעיתונות הכלכלית. 

גלובס מאמין ביצירת הדדיות בין מגזרים שונים ומגוונים. ביצירת ערך משותף לכל מחזיקי העניין. שאיפתנו איננה מתמצה ב״סיקור האחר״, אלא פועלת לוודא שהדעות והקולות אכן נשמעים ומדברים בקולם: משתתפים פעילים בדיונים בוועידות, כותבים טורי דעה, מתראיינים.

מיהם אותם אנשים ותחומים שסובלים מפער ייצוג? תושבי הפריפריה, בעלי עסקים קטנים, החברה החרדית והחברה הערבית בישראל, ועוד. כל אלו במשך שנים לא היו חלק אינטגרלי מ״נושאי הליבה״, הכותבים או המסוקרים של העיתונות הכלכלית. מאז פרסום דו"ח האמון הקודם התחלנו לפעול לתיקון העוול, לפחות בדפי העיתון שלנו, וכדי לוודא שאנחנו ממשיכים לצעוד בכיוון הנכון אנחנו מודדים כיום את נפח הסיקור של התחומים והמגזרים שבעבר לא זכו למקום הולם.

קבוצה זו נקראת בגלובס ״הכלכלה החדשה״ וניסיוננו מהשנה החולפת לימד אותנו שאפשר להבליט את הייצוג שלה בעיתון. צריך רק לשאוף לכך.

אך הדרך לתיקון העוול איננה חלקה. יונתן כיתאין, סגן עורך מוסף "G", על אתגר מהשנה החולפת: ״במהלך העבודה על גיליון 40 הצעירים המבטיחים, ניתן דגש על גיוון וייצוג ראוי לאוכלוסיות שונות, אבל בתהליך עצמו גילינו שגם כשיש מודעות לנושא זה לא תמיד מספיק. יש אוכלוסיות שהיה קל יותר לבחור נציגים ראויים מתוכן - 55% מהנבחרים בגיליון היו נשים, מספר שיא בתולדות הפרויקט, ובאוכלוסיות אחרות התקשינו יותר באיתור. האוכלוסייה הערבית למשל לא זכתה לייצוג מספק בגיליון למרות שהייתה לנו מודעות לנושא, ואני מאמין שבגיליון הבא ניערך מוקדם יותר, ונמצא מענה טוב יותר".

בדרך לשוויון מגדרי

גלובס כיום הוא עיתון שמובל בידי נשים. כולן הגיעו למעמד הזה עם אפס סובלנות לאי שיוויון מכל סוג שהוא, ודאי שיוויון מגדרי. בשנתיים האחרונות ביצענו עבודה משמעותית להעלאת שיעור הנשים בכל הבמות של גלובס, בזכות ולא בחסד.

ועידת ישראל, שהיא הוועידה הכלכלית המרכזית של העיתון, היתה בשנה שעברה יריית הפתיחה, כאשר כבר אז, זמן קצר לאחר שינויי הבעלות וההנהלה בעיתון, הגדלנו בימים ספורים את שיעור המשתתפות על הבמה מ–19% ל–40%. זה הרף המינימלי להשתתפות נשים שהצבנו לעצמנו ומאז אנחנו מקפידים עליו בכל ועידה ואירוע של העיתון.

במקביל נעשתה עבודה משמעותית להעלאת שיעור הנשים גם בטורי דעה ופרשנות בעיתון וגדל באופן ניכר היקף הסיקור הנוגע לאפליית נשים במקומות עבודה, לרבות בשכר, לתקרת הזכוכית, לעצמאות פיננסית ולתופעות פסולות כמו הטרדות מיניות ואלימות נגד נשים.

מצביעים כלכלה, מסע חוצה ישראל

כלכלה אינה מועדון סגור. לצמיחה או למיתון, ליוקר המחיה ולאקזיט - לכל אלו יש השפעה על כל פלח אוכלוסייה בישראל, אך בשנים האחרונות נדמה שלא כל אלו שהם חלק מהסטטיסטיקות גם לוקחים חלק בשיח החשוב על החיים עצמם.

לאור חזון גלובס והערכים המנחים אותנו, השקנו בימי הבחירות ניידת שנסעה ברחבי הארץ והביאה את קול השטח אל ערוצי העיתון וגם את העיתון אל השטח. כשניסחנו לעצמנו לפני שנתיים שאנו רוצים לאפשר לכולם להיות חלק מ"מועדון הסיקור" של העיתונות הכלכלית, החלטנו למעשה שעלינו לסייע לקידום מגוון של דעות שלא תמיד מגיעות לעמודי העיתונים.

החלטה זו באה לידי ביטוי בצעד פרואקטיבי במערכת הבחירות של אפריל 2019, ומטרתו היתה מפגש בלתי–אמצעי עם אנשים ודעות שלרוב איננו פוגשים. במסגרת קמפיין "מצביעים כלכלה" יצא רכב ייעודי ממערכת גלובס, ובו כתבים וצוות צילום, שהגיעו לשמוע תושבים מכל רחבי הארץ. מדרום עד צפון נסענו לשמוע ולהשמיע, לראות, לחוות, לשאול וגם להשיב.

רצינו להבין לעומק את הבעיות ואת ההתמודדויות של ישראל, רצינו לשמוע על מה הבחירות הללו - ועל מה תושבי ישראל היו רוצים שהן תוכרענה.

לראשונה בישראל, "גלובס" ובית החולים איכילוב בתל אביב החלו לתעד ולפרסם את מספר הנפגעים היומי בתאונות כלים חשמליים בנובמבר 2019. הדיווח מפורסם מדי יום באתר "גלובס" וברשתות החברתיות, והוא כולל רוכבים והולכי רגל או נהגי כלים אחרים שהיו מעורבים בתאונות. מובן שישנן תאונות רבות שנפגעיהן מגיעים לבתי חולים אחרים, אך מאחר שרוב הכלים הללו, שיתופיים ופרטיים, נוסעים ברחובות תל אביב, בית החולים איכילוב מקבל את רובם. 

בעקבות הפרסום הודיעה עיריית תל אביב כי תחמיר את האכיפה ותחייב את חברות הקורקינטים להצמיד לכלים מספרי רישוי וקסדות, וכמו כן תאסור נסיעה באזורים שבהם יש הולכי רגל רבים, למשל על דק העץ שבנמל תל אביב. העירייה אף ציטטה בהודעתה את נתוני "גלובס" ואיכילוב. 

דיווח לדוגמה:

יו"רית גלובס אלונה בר און והעורכת הראשית נעמה סיקולר הודיעו במאי 2019 על הצטרפות העיתון למועצת העיתונות, גוף וולונטרי המאגד מו"לים, עורכים ועיתונאים במטרה לשמור על חופש ואתיקה בתקשורת הישראלית:

"ההצטרפות של 'גלובס' היא רכיב נוסף במהלך האסטרטגי שאנו מובילים זה כשנתיים להגדרה מחודשת של התפקיד שלנו ושל האחריות המוטלת עלינו כעיתון העסקים של ישראל. אנו מאמינים כי ההצטרפות למועצת העיתונות תאפשר הפריה הדדית להעמקת והרחבת המהלך. בהזדמנות זו נזכיר כי בימים הקרובים ייכנס לתוקפו הקוד האתי של 'גלובס', שגובש בהלימה לערכי מועצת העיתונות ונכתב בשיתוף ד"ר תהילה אלטשולר-שוורץ ופרופ' יחיאל לימור ממועצת העיתונות".

בנובמבר 2019 שלחה בר און מכתב פתוח ליו"ר מועצת העיתונות השופטת בדימוס דליה דורנר, ובו דנה בתפקיד המועצה בשיקום העיתונות בישראל ואמון הציבור בה, ומנתה כמה סיבות לאובדן האמון, בהן מערכות יחסים בעייתיות בין מו"לים לפוליטיקאים, היעדר שקיפות, הצפה של תוכן שיווקי ועוד. 

"כשאלה פני העיתונות הנגלים לציבור, אין מה לתמוה שהקהל מצביע ברגליו ובידיו ופונה לקבל את המזון לתודעה שלו מהרשתות החברתיות. כך אנחנו למעשה מאפשרים לפייק ניוז להשתלט על המציאות הישראלית. זאת ועוד, משבר האמון של הציבור בעיתונות מזין גם את משבר האמון במערכות היסוד המעצבות את חיינו ובינן לבין עצמן, לרבות מערכות המשפט, הבריאות, החינוך, הממשלה, העסקים ועוד", כתבה בר און.

מעבר לעיסוק היומיומי בדיווחים חדשותיים, שמטבעם הם רבים ומתחלפים תדיר, "גלובס" לוקח על עצמו מדי פעם טיפול עומק בנושא ספציפי, על כל היבטיו וזוויותיו. בפרויקטים אלה מגייס העיתון את מיטב כותביו ועורכיו, לצד כותבים אורחים מתחומים רבים וממגזרים שונים, כדי לבנות תמונה כמה שיותר גדולה, עגולה ומלאה, שתאפשר לקוראים לצייר תמונת מצב מורכבת ולגבש את דעתם בהתאם אליה.

אנו מבינים היום את החשיבות העצומה שיש לנקודת מבט ולפוזיציה בעולם לאופן שבו אנו רואים ומבינים את ההתרחשויות סביבנו, ועל כן חשוב לנו לאפשר לכמה שיותר קולות להישמע ולבחון לעומק את ההשפעות של מהלכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים על בני אדם מכל מגזר, מעמד, מוצא, דת, עדה או כל חלוקה אפשרית אחרת. 

דוגמאות: 

● האמון במוסדות שלטון החוק - גיליון שלם שהוקדש לתחושות הציבור כלפי מערכת המשפט והחוק, כולל סקר מקיף שגילה ששליש מהציבור לא מאמין לפרקליטות, לבתי המשפט או למשטרה; שרטוט ההידרדרות של אמון הציבור בעקבות תיקים כמו זה של רות דוד ומשפט רומן זדורוב; בחינת המיתוסים סביב מערכת המשפט; ועשרות מאמרים שנועדו לשפוך אור על המצב מזוויות רבות ככל האפשר, בין היתר מטעם שרי משפטים בהווה ובעבר, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, נשיא המדינה ראובן ריבלין ונציגי מגזרים שונים.

● ישראל 2030 - על רקע סיכומי העשור הרבים והלגיטימיים, בחרנו ב"גלובס" להפנות את המבט דווקא קדימה, לעשור הבא, ולנסות לדמיין איך ייראו החיים שלנו בסופו. עסקנו בסוגיות כמו איך נתמודד עם השלכות השסעים בחברה הישראלית, איך ייראו היחסים בין ענקיות הטכנולוגיה למדינות ואיך יתנהלו המלחמות הבאות, לצד שאלות כמו מה נאכל, איך נשלם ומה נראה בטלוויזיה.