אנחנו נספק לכם את הידע והכלים, ואתם כבר תחליטו לבד למי להצביע

האויב הגדול של כולנו הוא היעדר המודעות. היעדר המחשבה. היעדר. בזה בדיוק אנחנו מנסים להילחם ב"גלובס" • ניסינו ונמשיך לנסות להבחין יותר ויותר בין "דעה" לבין "מידע", להציג מגוון דעות שונות, לייצר לכם מידע מסודר ומתועדף, נקי ככל האפשר מדעה פוליטית כזו או אחרת

מצביעים בבחירות 2019 / צילום: שלומי יוסף
מצביעים בבחירות 2019 / צילום: שלומי יוסף

הטור הזה מתפרסם בעיצומו של יום הבחירות לכנסת ה-21, וזו הזדמנות לבאר ולסכם, סיכום ביניים, את מי שאנחנו ב"גלובס" מנסים להיות עבורכם: הקוראים שלנו והציבור.

חמישה ימים בשבוע אנחנו שולחים אליכם בערב עיתון, שהוא אוסף של בחירות שעושים העורכים, הכותבים והגרפיקאים. מדי יום הם בוחרים מה הם מסקרים ומה לא. מה מקבל עמוד ראשי ומה אחורי. מה הגודל. איזו תמונה. בוחרים כותרת. בוחרים מרואיינים. בוחרים מקורות מידע. בוחרים מלים.

לצערי, תהליך הבחירה המודעת הזה כמעט ולא מתקיים בתקשורת של ימינו, שכן חלק גדול, אולי אפילו הרוב המוחלט של הבחירות, לא נובע ממודעות ומבחירה מושכלת, אלא משיקולים אחרים. לאו דווקא מה שנהוג לכנות כ"שיקולים זרים", אלא מחוסר ידע, לו"ז צפוף או מהתמכרות ל"קליק בייט" ולסנסציוניות. מהיעדר משאבים מספקים, מהרגלים היסטוריים.

בסרט "הסיפור שאינו נגמר", שהדור שלי גדל על ברכיו, הילד אטריו מנסה להציל את ממלכת פנטזיה מפני ה"כלום" שהשתלט על הממלכה ומפורר אותה מבפנים. המסר ברור. האויב הגדול של כולנו הוא ה"כלום". היעדר המודעות. היעדר המחשבה. היעדר.

התהליך שאנחנו ב"גלובס" עושים הוא מלחמה עצמית ב"כלום", על-מנת להכניס יותר ויותר מודעות ואחריות לכל בחירה כזו שאנחנו עושים, במטרה ליצור עיתון שיעזור לכם, הקוראים שלנו, לקבל החלטות שמתאימות למי שאתם. אנחנו מתעמתים עם בחירת התמונות, עם בחירת הכותרות, עם בחירת המדורים. לא תמיד בהצלחה. תהליך יציקת המודעות לבחירות שאנחנו עושים הוא ארוך וקשה ומעורר הרבה התנגדויות מבית ומבחוץ, אבל אנחנו משתדלים לעשות אותו באומץ ובשקיפות כלפיכם.

בהמשך הסרט "הסיפור שאינו נגמר", כדי להציל את הממלכה מה"כלום" הילד אטריו נדרש להציל את הקיסרית ממחלתה. במה היא חולה? היא זקוקה לשם חדש. זה עוד מסר. הדרך להינצל מההתפוררות על-ידי ה"כלום", עוברת בבחירת המלים.

שפה ומלים הן אוסף סימנים בעלי משמעות שנועדו לאפשר לנו להבין איש את רעהו. לכך קוראים במכלול - תקשורת. היום אנחנו מתמודדים עם מציאות מורכבת מאי-פעם, כשהמלים איבדו את משמעותן הקולקטיבית, אחרי שהן נשחקו כתוצאה משימוש עודף ו/או הושאלו לדברים לא רלוונטיים. כך קרה, בין היתר, כשדונלד טראמפ קרא ל-CNN "פייק ניוז" ב-2016, וכך קרה כשגילת בנט קראה "שחיתות" להחלטת נתניהו לא לתקוף בעזה בחודש שעבר. שחיקת המלים ממשמעותן הגיעה גם מהעיתונות, תוצאת הרצון למכור עיתונים וכותרות. אבל למהלך הזה יש מחיר כבד עבור כולנו - אנחנו הולכים ומאבדים את בסיס התקשורת בינינו, את היכולת להבין איש את רעהו.

אז מה המשמעות של "שחיתות"? של "ממלכתיות"? של "פייק ניוז"? ושל "שקיפות"? על כל אחת מהמלים האלה כמעט כל אדם יגיד שהמילה ברורה לו עד כדי כך שהשאלה עצמה מיותרת, אך יופתע לגלות כי לרוב מכריו ברורה כשמש משמעות שונה בתכלית.

ואיך כל זה קשור לבחירות לכנסת? בכך שניסינו שלא לומר לכם, דרך בחירות מודעות ולא מודעות, למי עליכם להצביע. שניסינו ונמשיך לנסות להבחין יותר ויותר בין "דעה" לבין "מידע", להציג מגוון דעות שונות, לייצר לכם מידע מסודר ומתועדף, נקי ככל האפשר מדעה פוליטית כזו או אחרת.

האם זה אומר ש"אין לנו אג'נדה"? התשובה היא שיש לנו אג'נדה. היא לא ימין או שמאל, והיא לא סוציאליזם או ניאו-ליברליזם. האג'נדה שלנו היא מדינת ישראל, היא מגילת העצמאות, היא המוסדות הלאומיים, היא לשלם מס הכנסה, היא לתרום בחזרה למדינה שלנו, והיא להצביע. למי להצביע? זו החלטה שלכם. אנחנו רק שואפים לתת לכם ידע וכלים מספיק איכותיים כדי לעשות את זה.