האם במתקן ההתפלה בשורק רימו את המדינה כדי להגדיל הכנסות בעשרות מיליוני שקלים?

ברשות המים ובאוצר בודקים חשד כי מפעילי מתקן ההתפלה בשורק הפרו באופן שיטתי ובמשך שנים את הסכם הזיכיון עם המדינה. החשד הוא שסופקו למקורות מי שתייה ששיעור המלחים בהם היה גבוה פי כמה מהמותר לפי הסכם הזיכיון. לפי החשד, בדרך זו הגדילו מפעילי המתקן את ההכנסות התפעוליות של המתקן בעשרות מיליוני שקלים.

אמנם רמות הכלורידים שנמצאו היו נמוכות משמעותית מהרמה המירבית המותרת בתקן ואינן מעוררות חשש לפגיעה בבריאות הציבור, אך גורם ממשלתי בכיר אמר ל"גלובס" כי בממשלה "רואים בחומרה רבה את האירוע". אותו גורם הוסיף כי הממשלה תפעל בכל הדרכים המשפטיות העומדות לרשותה על-מנת לברר את הסיבה לחריגות, כולל פנייה לפרקליטות לשקול פתיחה בחקירה פלילית.

 כך עבדה השיטה

מתקן ההתפלה בשורק נחשב לאחד הגדולים מסוגו בעולם. הוא מסוגל לספק כ-150 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה, כמות השקולה לצריכה השנתית של כ-1.5 מיליון בני אדם.

בזיכיון ה-BOT להקמת המתקן ולהפעלתו זכה קונסורציום משותף לחברת IDE שבבעלות קבוצת דלק וחברת האצ'יסון ווטר. ב-2010 חתם משרד התשתיות על הסכם הזיכיון להפעלת המתקן עם חברת ההפעלה SDL. המתקן החל לפעול בסוף 2013. באוקטובר 2018 מכרה IDE את חלקה לחברת דן קפיטל, במסגרת הסדר עם רשות התחרות שנועד לאפשר לה להתמודד על הקמת מתקן ההתפלה שורק 2. במכרז להקמת שורק 2, שיהיה בהיקף זהה לזה של שורק 1 מתמודדות בנפרד IDE, האצ'יסון ווטר וחברה ספרדית בשיתוף עם אלייד קפיטל.

במסגרת הסכם הזיכיון מ-2010 נקבע כי רמות הכלורידים (מלחים) במים לא יעלו על 20 מיליגרם לליטר, שיעור נמוך בהרבה מהתקן הבינלאומי העומד על 250 מיליגרם לליטר. יצויין כי במתקני התפלה ישנים יותר נקבע שיעור כלורידים גבוה יותר, ושיעורי כלורידים גבוהים מצויים גם במים שמסופקים על ידי מקורות מים אחרים כמו קידוחים.

בדיקת הנושא החלה בחודש שעבר בעקבות תלונות מצד תושבים בחולון על כך שמי השתייה צהובים ואף אדומים. בירור ראשוני העלה כי חל שינוי במקור אספקת מי השתייה לחולון - ואלה עברו לצרוך מים מותפלים שסופקו על ידי שני מתקנים: בפלמחים ובשורק.

בדיקת ריכוזי הכלורידים במים המותפלים בנקודת הכניסה למערכת המים הארצית העלתה כי במים המסופקים על ידי המתקן בשורק יש חריגה ברמת המלחים במשך מרבית שעות היממה למעט בשעה תשע בבוקר - השעה שבה נלקחת מהמים דגימה מעבדתית על-ידי נציגי הגורמים המפקחים.

דפוס הפעולה החשוד והשיעורים החריגים של כלורידים במים נמצאו ברישומים של מקורות החל משנת 2015, כלומר בסמוך יחסית למועד תחילת הפעלתו המסחרית של המתקן.

בסוף מרץ העבירה חברת מקורות את הממצאים לרשות המים בניהולו של גיורא שחם, וזו החלה לבדוק אותם באופן מיידי. מאז העברת הממצאים לרשות המים לא נרשמו חריגות בשיעור הכלורידים.

שיעורי הכלורידים החריגים שנמצאו במים המותפלים לפי רישומי מקורות הגיעו לסביבות 100 מיליגרם לליטר, רמה שאינה מהווה כאמור סכנה בריאותית. התקן הבינלאומי לרמת הכלורידים במים עומד על 250 מיליגרם לליטר. עם זאת, להערכת גורמים במשק המים, אי הורדת רמת הכלורידים לרמה החוזית (כלומר ל-20 מיליגרם לליטר) אפשרה למפעילי המתקן לחסוך עד עשרות מליוני שקלים בעלויות האנרגיה הנדרשות לצורך כך לאורך תקופת החריגות.

ממשרד האוצר ומרשות המים נמסר כי "המדינה בודקת ממצאים חורגים לכאורה בנוגע לערכי הכלורידים הנדרשים על פי ההסכם שנחתם בין המדינה לבין מתקן ההתפלה בשורק. יובהר כי לא סופקו מהמתקן מים שאינם עומדים בתקנות מי השתייה שכן, ממצאים אלו אמנם גבוהים לכאורה מהדרישות ההסכמיות אך נמצאים בערכים נמוכים מדרישות תקנות בריאות העם למי שתייה".

תגובת IDE: "מאז הפעלת המתקן שהוקם והופעל על ידי IDE והאצ'יסון, ועד למכירת אחזקות IDE במתקן לפני חודשיים, לא הגיעה כל תלונה על איכות המים שהמתקן מספק למדינה. אין בידינו מידע על טענות שהועלו אם בכלל, לאחר מכירת אחזקותינו ואנו מניחים שככל שיש טענות כאלה הן הופנו להתייחסות חברת ההפעלה של מתקן שורק המוחזקת על ידי האצ'יסון ודן". 

מנכ"ל SDL סרב להגיב. לא נתקבלה תגובה מהאצ'ינסון ומחברת דן קפיטל עד כה.