*** הכתבה בשיתוף לשכת יועצי המס בישראל
כמי שמייצגים את העסקים הקטנים והבינוניים, שסובלים הן מאפליה והיעדר ביטחון או זכויות סוציאליות בסיסיות, והן מחסמים ועלויות המושתות עליהם שפוגעים בפעילותם, נדהמנו לראות את הצעת החוק שקוראת להגדיל את מספר ימי החופשה במשק בצורה קיצונית, ואנו מתנגדים לה בחריפות.
דווקא בזמן שכל המפלגות בכנסת חרתו על דיגלן את שיפור התנאים וקידום העסקים הקטנים והבינוניים, מתוך הבנת חשיבותם למשק הישראלי, שוב באה הצעת חוק שפוגעת בהם ומכבידה עליהם קשות, מקטינה את הרווחיות ואת התפוקה שלהם, ומכאן - את התפוקה והפריון של המשק הישראלי כולו. הרי כולם מבינים שכאשר העסקים הקטנים נפגעים - הכלכלה, הרווחה והצמיחה של כלל אזרחי ישראל נפגעת.
למדנו מהנתונים החדשים שפרסם הכלכלן הראשי באוצר שפריון העבודה של העובד הישראלי הממוצע ירד בשנה האחרונה וגרם לגידול הפער בין רמת החיים בין ישראל למערב וכן הביא להגדלת הסיכוי לקיפאון בשכר ותרם באופן שלילי לצמיחה במשק. בלשון האוצר: "בשנים האחרונות תהליכי היצור בישראל נעשו פחות יעילים ולכך היתה השפעה שלילית על התוצר והרווחה הכלכלית" סקירה זו של האוצר מגיעה אחרי שלאחרונה הזהירה נגידת בנק ישראל מפני האטה במשק הישראלי אם לא יגדל הפריון לעובד. והנה הונחה בכנסת הצעת חוק שמכוונת את המשק שלנו בדיוק למקום ההפוך אליו הוא צריך לפנות ושתפחית עוד יותר את הפריון.
בישראל מועסקים כ-1,300,000 עובדים אצל עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים. על פי החוק המוצע יתווספו בממוצע כ-8 ימי חופשה לעובד (לפי ותק של 1-7 שנים), לעובד שעובד 6 ימים בשבוע. בחישוב של 500 שקל עלות ממוצעת ליום עבודה. התוצאה היא עלות של למעלה מ-5 מיליארד שקל בשנה, קרי יוקר המחיה בישראל יעלה ב-5 מיליארד שקל וזאת מבלי שהתחשבנו בכלל המועסקים במשק! מבלי שלקחנו בחשבון את העובדים בחברות הענק, בשותפויות הגדולות, במגזר הציבורי וכו'. זוהי תוצאה המתייחסת רק לעסקים הקטנים.
מכיוון שאין ואקום - העסקים יאלצו להעלות את מחירי השירותים והמוצרים, על מנת לשאת בעלות הקיצונית והלא מוצדקת של החוק השערורייתי הזה ולכן יעלה בהתאם יוקר המחיה . הרי מי צפוי לממן את החוק? האם המדינה תפצה את העסקים הקטנים או את המעבידים על אובדן התפוקה של העובדים? האם העובדים עצמם יישאו בהוצאות הכספיות של החוק? שכן לא יעלה על הדעת שהנטל ייפול שוב על כתפיהן הקורסות של העצמאיים ובעלי העסקים הקטנים, הנאבקים על קיומם. גם ככה מדינת ישראל עושה הכל כדי להציב בדרכם חסמים מיותרים, ובמקום לעודד יזמות, חדשנות ודחיפה להקמת עסקים שיגרמו לכך שהכלכלה שלנו תהייה יציבה יותר, כנסת ישראל בשנים האחרונות עושה בדיוק את ההיפך.
קשה לי להאמין ששר האוצר ייתן יד למהלך שיפגע בצורה כה קשה בעסקים הקטנים והבינוניים בפרט, ובמשק הישראלי בכלל, במיוחד שמהלך כזה יהיה רשום על שם מפלגתו.
40% ימי חופשה בתשלום
בואו נפרוט את המשמעויות ונתרגם אותם למציאות בשטח , בשנה יש 365 ימים, 104 מתוכם שישי -שבת, בהם רוב המשק לא עובד. תורידו 9 ימי חג נטו (בלי ערבי חג וגשרים שבהם גם לא עובדים) . בעלי וותק של 4 שנים שעובדים 5 ימים בשבוע יקבלו 20 ימי חופש (נטו ללא שישי שבת), תפחיתו בממוצע 12 ימי מחלה שנתיים לפחות (וגם על היעדרות זאת מקבלים העובדים את רוב השכר במלואו על חשבון המעסיק). מה שמשאיר אותנו עם 220 ימי עבודה אל מול 145 ימים, שבהם לא עובדים אך מקבלים משכורת כרגיל. מדובר על 40% היעדרות בתשלום על חשבון המעסיקים מהעבודה. 40% מינוס בתפוקה ובפריון, 40% מימות השנה שהעובד השכיר אינו עובד כך שהטיעון על שחיקת העובד הוא מוטעה מיסודו, וזאת מבלי להתייחס לימי חופשת לידה, ימי מילואים, ימי אבלות וכו'. האם יוון היא המודל שלנו? לשם כנסת ישראל רוצה לשלוח אותנו?
אני קורא לחברי הכנסת לגלות אחריות לאומית ולהתעלות מעל רווחים פוליטיים צרים, שחקיקה כזאת כביכול תייצר לזמן קצר בלבד, עד שכולנו ניווכח בתוצאות הקשות שלה.
*** הכותב הוא נשיא לשכת יועצי המס