החצבים כבר כאן: איפה אפשר לראות ריכוזים גדולים של מבשרי הסתיו

יחד עם סוף הקיץ הארוך והמתיש מגיע ספטמבר. במקביל להתחדשות הלימודים, ובמקביל לתלמידים שמפלסים את דרכם במסגרות החדשות, גם החצבים מפלסים את דרכם מחיק הבצלים שבקרקע אל פני השטח. יכולתם להבקיע ולחצוב את דרכם היא זו שהעניקה להם את שמם.

אחד האזורים שמתהדר בריכוזי חצבים הוא הגולן. את החצבים ניתן לפגוש בין שרידי הכפר העתיק דבורה, הסמוך למפל ג’ילבון. הגעה מצומת בית המכס: נוסעים לעבר עין זיוון בכביש מס’ 91. כקילומטר אחרי צומת נשוט פונים שמאלה לנחל ג’ילבון ועוקבים אחר סימון השבילים האדום עד לחניון. מכאן ממשיך שביל רגלי מסומן אדום אל ערוץ הנחל. מעברו האחר פונה שביל מסומן כחול שמאלה, לחורבת דבורה. אורך המסלול כ-2 קילומטרים.

בשולי העיירה קצרין נסללה טיילת נעימה ונוחה הצופה אל הנוף. בעונה זו מתהדרת הטיילת בפריחת החצבים. ראשיתה של הטיילת בשביל המתחיל מאחורי בית ספר שדה גולן. סופו בסמוך לכפר הסטודנטים (לפרטים נוספים: תיירות גולן www.tour.golan.org.il, 04-6962885).

ריכוז נאה של חצבים אפשר לראות גם לאורך גדותיו של נחל זוויתן העליון. כשיוצאים מקצרין דרומה, בכביש מס’ 9088 חולפים עד מהרה על פני ערוץ הזוויתן. מכאן ניתן לצאת רגלית, לאורכו של שביל מסומן אדום החולף בינות לשרביטים הלבנים. כמה הולכים? כמה שרוצים.

ריכוזי חצבים פורחים גם בשולי רכס בשנית, במצוקי האון ולאורך נחל אל על. חצבים מקשטים בלובנם גם את סביבות הכינרת. אפשר להתרשם מפריחתם במרומי תל רקת, שמשקיף על האגם. נוסעים מטבריה צפונה בכביש מס’ 90 עד לחוף גרין. פונים מכביש 90 ימינה ל"גרין ביץ’" וחונים. מהחניה חוצים את כביש 90 מערבה (כביש ראשי, ללא מעבר מסודר, ולכן חצייתו מצריכה זהירות רבה!). מעבר לכביש מתחיל שביל המעפיל אל עבר ראש הגבעה המערבית לו - תל רקת.

 חצבים 2019 / צילום: יותם יעקבסון

אפשר להעפיל אל עץ החרוב שבראש התל ולחזור, ואפשר גם להמשיך מראש התל צפונה. שביל ברור יורד ממנו אל נחל רקת ועמו ממשיכים אל עבר הכינרת. שוב חוצים בזהירות את כביש 90, חולפים בעד שער ברזל ובין עצי הדר ומגיעים אל גדת הכינרת והבריכות. הליכה דרומה לאורך המים תוביל לרכבים (סך הכול כ-2 קילומטרים).

מצבור אדיר של חצבים מעטר מדי שנה את רומו של תל יודפת שבגליל התחתון. אגדה עממית מספרת כי כל חצב שצומח כאן הוא זכר ללוחם שנפל במערכה על הגנת העיר. לא פלא שהגבעה החשופה עטורה כולה ביער של שרביטי פריחה. ממגרש החניה שבשולי התל מעפיל שביל אל פסגתו. בנוסף לחצבים, מציע המקום תצפיות יפות על הסביבה, שרידים ארכיאולוגיים והזדמנות להתחקות אחר דמותו של יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון החשוב מימי בית שני שהיה מפקד המרד הגדול בגליל, שכאן היה מבצרו עד לנפילתו בשבי הרומאים. השביל, שיש בו כמה הסתעפויות, הוא מעגלי ושב אל מגרש החניה.

אבל לא רק בגולן פורחים החצבים. בירושלים מעטרים מאות מהם גם את המורדות הדרומיים של הר ציון, בואכה גיא בן הינום. המראה מרשים במיוחד משום שהם צומחים במאונך מתוך המדרון התלול. מומלץ לחנות בחניון הר ציון, גן הפעמון או באחד החניונים בהר ציון. משם - לרדת לעבר מצוקי הטיפוס שמתחת לסינמטק בגיא בן הינום. על הגדה הנגדית, ממול, צומחים החצבים. כדאי לשלב את הביקור במקום עם ביקור במנזר חקל דמא, בתצפית על בריכת הסולטן, בגיחה אל משכנות שאננים - השכונה העברית הראשונה מחוץ לחומות, או באתרי הר ציון - כנסיית הדורמיציון, שער ציון, קבר דוד והתצפית היפה שעל גגו.

חצבים מעטרים גם את מישור החוף. למשל בשמורת פולג ובבית הקברות הערבי הישן בסמוך לבית ספר שדה מעגן מיכאל. כדי להגיע אליו יש לפנות שמאלה ממש לפני שער הקיבוץ, ולהקיף אותו. את החצבים מוצאים מימין לעלייה לבית ספר שדה, מול החממות. בסתיו, שהיא גם עונת נדידת הציפורים, מומלץ לבקר בבריכות מעגן מיכאל ובגן הלאומי נחל תנינים הסמוך וליהנות גם מהנדידה. כדאי להצטייד במשקפת.

חצבים צומחים גם צפונה משם, על רכס הכורכר בעתלית. אפשר לראותם במסלול מעגלי קצר ונחמד המוביל אל שרידיו של מבצר צלבני קטן, לה-דטרוא שמו (שבטעות נקרא במפות רבות חורבת קרתה), שנבנה במרומי רכס הכורכר בשנת 1103. שמו של המבצר, שפירושו "המעבר הצר", נובע ממיקומו. מזרחית לרכסי הכורכר שעליהם הוקם, יצרו המים הזורמים בנחל אורן ביצות אשר הפכו את המעבר לבלתי אפשרי.

כדי להגיע אליו, נוסעים אל עבר חוף עתלית. מיד לאחר שחוצים בגשר את ערוץ נחל אורן, פונים שמאלה אל מגרש עפר וחונים. השביל שסימונו שחור מטפס במעלה הרכס הנמוך ומתחבר ברומו אל שביל מעגלי מסומן כחול. מול המבצר, בקצה לשון יבשה הבולטת אל הים, נראים שרידיו של מבצר עתלית, המעוז הצלבני האחרון שנפל בשנת 1291.