פתרון הממשלה ליוקר המחיה: פגיעה בפנסיונרים העתידיים

בממשלה גוברים הקולות לצמצום הפרשות החובה לפנסיה, לאחר שבגלובס נחשף כי באוצר מגבשים רפורמה בתחום. היום (ב') פרסמה המועצה הלאומית לכלכלה מחקר הקורא לבטל את חובת ההפקדה לפנסיה של עובדים עד גיל 40. החשש שעולה הוא שעובדים צעירים יפסידו את אפקט הריבית דריבית, והחיסכון הפנסיוני שהמדינה הצליחה לבסס שנים, יישחק במציאות של משבר בביטוח הלאומי והקצבאות המשולמות ממנו.

● הכלכלן הראשי באוצר קורא לקצץ בהטבות מס: נקבל יותר מסים מצריכה מאשר מחיסכון
● חגיגת המתווכים: כל סוכן ביטוח שלישי מכניס מעל חצי מיליון שקל בשנה

במסגרת ההצעה עובדים צעירים יוכלו להפריש 500 שקל פחות מדי חודש כדי להתמודד עם יוקר המחיה, אך קצבת הפנסיה שלהם תצנח ב-2,000 שקל בחודש לפחות בגיל הפרישה.

בשנת 2008 החילה הממשלה את הרפורמה לחובת הפרשות לפנסיה, הכוללת כיום כ-18.5% מהשכר ועד לגובה השכר הממוצע במשק. 6% על חשבון העובד, 6.5% על חשבון המעסיק ו-6% נוספים על חשבון המעסיק המיועדים לפיצויים. הרפורמה נחשבה למוצלחת, שכן היא ביססה בהליך הדרגתי חיסכון פנסיוני שלמועסקים רבים במשק לא היה.

מערכת הפנסיה מורכבת משלושה רבדים: הראשון הוא קצבת אזרח ותיק המשולמת על-ידי הביטוח הלאומי. הקצבה היא בסך 1,736 כשבמחקר של המועצה הלאומית לכלכלה נטען כי בעקבות תוספות ותק היא מגיעה לכ-2,600 שקל בחודש. הרובד השני הוא הפנסיה, והרובד השלישי כולל חסכונות פרטיים.

במועצה הלאומית לכלכלה נטען כי מצבם הכלכלי של הקשישים טוב יחסית, כי הכנסתם עומדת על 105% מההכנסה הממוצעת, וכי זהו השיעור הגבוה ביותר במדינות ה-OECD, שבהן הממוצע עומד על 88% בלבד.

מהמחקר עולה כי הפנסיה החודשית הממוצעת, כולל קצבת ותיק נטו, היא 16,600 שקל, ואולם בחמישון הנמוך היא צונחת ל-6,300 שקל. נטען כי הקצבה הצפויה בגיל הפרישה גבוהה משכרו של העובד לאורך מרבית שנות עבודתו, ובפרט עד גיל 40 - "התקופה שבה ניצבים בפני העובד אתגרים משמעותיים כגון רכישת דירה וגידול ילדים". לכן ממליצים שם לבטל את חובת ההפרשה עד גיל 40.

ואולם הדבר יעלה ביוקר בגיל הפרישה: הפנסיה החודשית (נטו), כולל קצבת אזרח ותיק, תצנח מ-16.6 אלף שקל בממוצע ל-14.8 אלף שקל. לעמדת הכותבים, הקיצוץ בדמי הפנסיה החודשיים יהיה נמוך יותר בקרב החלשים בחברה, משום שקצבת הזקנה תופסת שיעור משמעותי יותר מכלל ההכנסה, אך שם יירשם קיצוץ של 600 שקל, וההכנסות יסתכמו ב-6,000 שקל בלבד.

מדובר רק בחלק מהתמונה: בישראל שלושת רבדי החיסכון הפנסיוני נתונים תחת מתקפה של רפורמות מוצעות: רפורמת הארביטראז' מציעה להפחית בפועל את הטבות המס על החיסכון הפרטי, הרפורמה המוצעת תפחית את הפנסיה, ולבסוף: כבר בתחילת שנות ה-2000 החלה המדינה בתהליך של שחיקת קצבאות הזיקנה באמצעות הצמדתם לשכר הממוצע במשק במקום למדד המחירים שעלה בחדות מאז. קופת הביטוח הלאומי גרעונית והממשלה הבאה תדרש לרפורמה גם שם באופן שעלול לשחוק ולפגוע עוד יותר בקצבאות.

צעד שעלול לזכות בפופולריות

הרפורמה המוצעת בפנסיה נועדה להתמודד עם יוקר המחיה, אולם התמודדות אמיתית מחייבת צעדים כואבים, אמיצים וקשים פוליטית, בעוד שקיצוץ הפנסיה כדי להגדיל את ההכנסה עלולה ליהנות בטעות מפופולריות בעקבות מה שמכונה בספרות "הטיית ההווה" - ההטיה הטבעית שלנו להעדיף עכשיו 500 שקל בחודש מאשר 2,000 שקל בעתיד, ועוד לפני בחירות.

גם השוואת החיסכון הגבוה בישראל ל-OECD מעלה תהיות, משום שהיא משקפת רק היבט אחד וצר של החיים - ומתעלמת מרמות יוקר מחיה, קצבאות, שכר מינימום, שירותים חברתיים וסוגיות נוספות שמשפיעות על חייו של אדם זקן.

המחקר גם מתעלם מהעובדה שאנחנו מצויים בפתחו של עידן ה-AI שצפוי לשנות את שוק העבודה מהיסוד וקבלת החלטות כאלו עלולה להיות חסרת אחריות. הפנסיות מטפסות בעקבות העלייה בשווקים והטיית המוסדיים להשקעה בישראל - אבל האם מישהו יכול להבטיח שהן יעלו תמיד? ההצעה לשחוק את היקף הכספים הפנסיונים עוד עלולה לחזור לממשלה כבומרנג במקרה של ירידות שווקים וצורך דווקא להגדיל את הוצאות המדינה באמצעות קצבאות נוספות.

באוצר סבורים כבר זמן רב כי רמות החיסכון מונעות מהישראלים לצרוך יותר. הצריכה עדיפה לקופת המדינה משום שהיא חייבת במסים, בעוד שהחיסכון הפנסיוני הוא הטבת המס הגדולה ביותר שנותנת המדינה - כ-40 מיליארד שקל בשנה. חגיגת הצרכנות שהמדינה בונה עליה היא רק פלסטר לבעיה עמוקה יותר, שאיתה עד כה ממשלות ישראל כשלו בהתמודדותן - יוקר המחיה שחונק את משקי הבית.