בין הדרום לצפון: הנתונים שחושפים את פערי השיקום בין שני חבלי הארץ שנפגעו במלחמה

3 שנים ל־7 באוקטובר 2023 ולטבח בעוטף עזה שהכניס אותנו למלחמה שבמובנים רבים לא הסתיימה עד היום.

בעוד שרובם הגדול של התושבים כבר חזרו לביתם, ב־4 מיישובי עוטף עזה מהם החזרה חלקית בלבד או שטרם התחילה. ההרס והטראומה נצרבו, אך ניתן לראות בזמן האחרון התחלה של שיקום משמעותי: האוכלוסייה גדלה, הכלכלה מתרחבת ואנשים חוזרים לקבוע שם את ביתם.

● הכלכלה הישראלית צלחה את המלחמה. המבחן הגדול יגיע בהמשך
● שלוש שנים לטבח ה־7 באוקטובר: מעל 38.6 מיליארד שקל פיצויים
● איך הופכים שיקום לצמיחה: האתגר העכשווי של יישובי העוטף

גם בצפון הארץ, בגבול הלבנון המכונה "קו העימות", יישובי הצפון פונו ורק לאחרונה מתחילים לחזור. אך שם המצב קשה בהרבה, החזרה חלקית בלבד והכלכלה טרם התאוששה.

ההבדל בין הצפון לדרום

יש כמובן הבדלים אובייקטיביים בין האזורים: המרחק הפיזי והתחבורתי בין עוטף עזה למרכז הכלכלי של ישראל בגוש דן קצר יותר מאשר מהצפון, וגם המלחמה נמשכה בעצימות גבוהה זמן רב יותר בצפון, לרבות התערבות של חיזבאללה במערכה מול איראן.

אך זה לא ההבדל היחיד: בעוד שמינהלת תקומה, שהוקמה כבר באוקטובר 2023 כדי לסייע בשיקום עוטף עזה, החלה לפעול במלוא המרץ וקיבלה את מלוא הכלים הנדרשים כדי לקצר את התהליכים הבירוקרטיים והרגולטוריים הנדרשים, מטה היישום לשיקום הצפון לא צויד בכלים המתאימים וראש המטה שמונה (האלוף במיל' אליעזר "צ'ייני" מרום) לא הצליח בתפקידו ועלתה מולו ביקורת נרחבת.

לקראת סוף 2024, חצי שנה בלבד לאחר מינויו, הוא התפטר מהתפקיד. אך הסחבת הממשלתית המשיכה, ורק בסוף 2025 הוקמה המינהלת החדשה "תנופה" לצפון, ואוחדה בפועל עם מינהלת "תקומה" לדרום תחת מנהל אחד: מנכ"ל משרד השיכון לשעבר אביעד פרידמן. התוכנית העדכנית לשיקום וצמיחה ליישובי הצפון אושרה רק ביוני 2026.

עיכובי השיקום

זה מוביל לא רק לעיכוב משמעותי בשיקום עצמו, אלא גם באיסוף המידע שנדרש כדי לשקם את הצפון. במקרים רבים, מידע מפורט ועדכני שהיה ניתן להשיג בקלות לגבי יישובי הדרום - פשוט לא קיים עבור הצפון. בעזרת הנתונים שניתן להשיג, אנחנו מציגים את המצב העדכני של שיקום הדרום והצפון - מה הייתה הפגיעה, מה הצליח בתהליך השיקום - ומה עוד נשאר לעשות.

רשות המסים: נזקים ישירים של מעל 8 מיליארד שקל

נתונים חדשים שפרסה רשות המסים מראים את גודל הפיצויים על הנזק הישיר והעקיף מהמלחמה.

למרות שהמלחמה בצפון נמשכה זמן רב יותר, ההרס בדרום היה חריף בהרבה: במלחמת "חרבות ברזל", כולל המערכות מול איראן ("עם כלביא" ו"שאגת הארי") התקבלו במוקדי רשות המסים בטבריה, בעכו ובקריית שמונה יחד 42,663 תביעות, לעומת 61,085 תביעות במוקד אשקלון בלבד. מבחינת הנזק הישיר מהמלחמה, שאינו מחולק לפי מוקדים, רשות המסים פיצתה את תושבי הארץ בכמעט 8.3 מיליארד שקל.

מבחינת נזק עקיף, החלוקה של רשות המסים פשוטה בהרבה: סך הפיצויים על נזק עקיף שהגיעו ליישובי עוטף עזה הגיע ל־2.3 מיליארד שקל, והנזק העקיף ששולם ליישובי הצפון גבוה בהרבה: כמעט 4.1 מיליארד שקל. עם זאת, המלחמה בצפון נמשכת זמן רב בהרבה, מה שמעכב משמעותית את השיקום וגורם לנזק ארוך־טווח לסביבה העסקית.

לשיקום הדרום הוקצבו 17 מיליארד שקל, בצפון 13 מיליארד

עשרות מיליארדי שקלים אושרו לשיקום של הצפון ושל הדרום. אך הקצב בו הם אושרו, כמו גם גובה הסכומים שכבר יצאו בפועל - מאוד שונה.

בעוד שלשיקום הדרום אושרו 17.2 מיליארד שקל, ולצפון 13.4 מיליארד, בצפון מומשו תקציבים על סך 6.1 מיליארד שקל, שהם משמעותיים אך פחות מחצי ממה שאושר, לעומת 11.6 מיליארד שקל שאושרו לשיקום הדרום, שהם כשני שליש מכלל התקציב. המשמעות של מימוש תקציב היא שיקום בפועל: בניית תשתיות, תוכניות חינוך, בריאות, תיירות, דיור ורווחה.

חלק מהסיבה לעיכובים נובעת ממיעוט התקנים במינהלת המקורית, שכעת גדלה משמעותית. כדי לחסוך בכספי ציבור ולייעל את העבודה, המטות של מינהלת הצפון והדרום אוחדו. בנוסף, התוכנית לשיקום הדרום אמורה להסתיים ב־2028, בעוד שזו של הצפון צפויה להימשך עד 2030.

רמז נוסף לסוג ההתנהלות של המנהלות השונות עד כה נמצא בספר יעדי הממשלה. בעוד שהיעד שמינהלת תקומה (לדרום) קבעה יעדי תפוקות כמו שיעור גידול אוכלוסייה, חזרת תושבים, שיעור הצעירים ודיווח עצמי על תחושת קהילתיות חזקה. מינהלת תנופה (לצפון) קבעה לעצמה יעדי תשומות: הקמת מנגנון תמריצים, הגשת בקשות מצד הרשויות וניצול תקציבי חקלאות.

קצב גידול האוכלוסייה בדרום צמח ביותר מ־9%

דמוגרפית, יישובי עוטף עזה מתאוששים ואף צומחים: בזמן שערב ה־7 באוקטובר חיו ביישובי העוטף כ־60 אלף תושבים, שיעור שירד דרמטית בתחילת המלחמה עם הפינוי והעזיבה של רבים, הרי שנכון להיום (נתוני סוף יוני 2026) מספר זה כבר חצה את ה־65 אלף.

מדובר בקצב גידול אוכלוסייה של מעל 9%, גבוה יותר מהקצב של מדינת ישראל כולה. ספציפית, שדרות צמחה עוד יותר ואוכלוסייתה זינקה ב־16%, והיום חיים בה כמעט 40 אלף איש. דבר זה הופך אותה לעיר של ממש, אם כי עדיין קטנה יחסית. מדובר על הכפלה של גודלה ביחס ללפני 20 שנה. לגבי הצפון, אין נתונים באותה רמת עדכניות ודיוק. בעוד שישנם נתונים עדכניים יחסית (אוגוסט 2026) לפי יישוב, הרי שלא מדובר על נתוני מגורים בפועל אלא על רישום אוכלוסייה. מי שלמשל חי בפועל ביישוב אחר, אך לא ניתק את הרישום שלו בקריית שמונה משום שהוא מתכנן לחזור ולא מעוניין לוותר על ההטבות המגיעות לו, ימשיך להיחשב כתושב קריית שמונה.

הנתונים המדויקים יותר אינם מעודכנים, והם נכונים לספטמבר 2025. הם מראים שעדיין ישנה ירידה באוכלוסיית הצפון, עם שונות רבה בין היישובים השונים. ניתן לראות נתונים עדכניים יותר באמצעות רישומי הלמ"ס עבור יישובים ספציפיים, שמראים שלכל הפחות בקריית שמונה, האוכלוסייה טרם התאוששה: קריית שמונה הצטמצמה ב־4.5% ביחס לערב המלחמה, ונמצאים בה כ־23 אלף תושבים בלבד, נכון לאוגוסט 2026.

במחצית הראשונה של השנה עסקים בדרום הכניסו כ־9.7 מיליארד שקל

הפעילות העסקית בדרום התאוששה, ופדיונות העסקים מזנקים: בעוד שבמחצית הראשונה של 2023 עסקים בעוטף הכניסו כ־8 מיליארד שקל, הרי שבמחצית הראשונה של 2026 סכום זה כבר הגיע לכמעט 9.7 מיליארד שקל. מדובר בעלייה של מעל 20% תוך 3 שנים, קצב שנחשב משמעותי ביותר גם בהתחשב באינפלציה ובצמיחה הכלכלית בשאר הארץ. לגבי יישובי הצפון אין נתונים דומים.

מה מלמדים נתוני שב"א

עם זאת, ניתן לשער את הכיוון באמצעות בחינה של נתוני סליקת האשראי בשדרות ובקריית שמונה: על פי נתוני שב"א, ב־9 החודשים הראשונים של 2023, כלומר ערב המלחמה, עסקים בקריית שמונה סלקו יותר כסף מאשר בשדרות, אך ב־2026, היחס התחלף.

בקריית שמונה לא רק שלא היה גידול, למעשה היה קיטון אבסולוטי. בהתחשב באינפלציה שהתרחשה ב־3 השנים הללו, מדובר בנתון מאכזב במיוחד לק"ש. עם זאת, יש לציין שבמהלך התקופה האחרונה גם התרחשה מערכת "שאגת הארי", במהלכה חיזבאללה ירו על יישובי הצפון והסליקה באשראי פחתה בהתאם. מאז, קצב ההתאוששות ניכר, אך הוא עדיין לא הגיע לרמה של טרם המלחמה.

בכך מתבטא הפער הכלכלי בין הדרום לצפון: בעוד ששיקום הדרום מתקדם, הן דמוגרפית והן כלכלית, הצפון עדיין רחוק מכך. אך קשה להאשים רק את המלחמה והפער באמצעי השיקום: עוד לפני המלחמה, הצפון היה בסטגנציה כלכלית ודמוגרפית, בעוד שהדרום נהנה מצמיחה כלכלית גבוהה יחסית. כך שבמובן מסוים, אנחנו רואים חזרה למגמה שראינו לפני 3 שנים.