יותר מארבע שנים חלפו מאז נעלם אייל רוזן ועבר לחו"ל, זמן קצר לאחר התפוצצות פרשת גיבוי. רוזן נחשב לדמות מפתח באי־הסדרים הכספיים והמעילות לכאורה שהובילו לקריסתה המהדהדת של חברת האשראי החוץ־בנקאי. מקורבים לגיבוי העריכו כי הוא נמצא בדובאי, אך מטעמו נמסר אז לגלובס כי הוא נמצא בדנמרק ומטפל בעסקיו באירופה.
● לאחר שהוסגר מפורטוגל: אייל רוזן נאשם בגניבת 9 מיליון שקל מגיבוי אחזקות
● מאחורי הקלעים של ההונאה הגדולה ביותר מאז פרשת הבנק למסחר
מאז לא חזר רוזן לישראל, ורק לפני כשבועיים הוסגר אליה מפורטוגל בעקבות שיתוף פעולה של רשויות החוק: משטרת ישראל, חוליית האינטרפול (מת"מ), הרשות לניירות ערך, פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) והמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה.
חזרתו הכפויה של רוזן לישראל, מחזירה לכותרות את אחת הקריסות הגדולות ביותר שידע הסקטור הפיננסי. אירוע שכלל לכאורה מעורבות של גורמים פליליים, מעילות לכאורה של גורמים בחברה והתנהלות מעוררת שאלות מצד הנהלת גיבוי ושומרי הסף שלה, שלא התריעו על הנעשה בה.
כל אלה הובילו להיעלמות של מאות מיליוני שקלים מכספי החברה, וכעת בדיקת גלובס מגלה כי יותר מ־200 מיליון שקל מתוכם טרם הוחזרו וההערכות, בחלוף ארבע וחצי שנים מהתפוצצות הפרשה, שהכסף ירד לטמיון. גלובס בדק: מה קרה לפרשה שהסעירה את שוק ההון המקומי.
אחרי 4 שנים: הנאשם הראשון שיעמוד לדין
ראשית, נחזור לסיפורו של רוזן - הוא צפוי להיות הראשון שעומד לדין על חלקו בפרשת גיבוי. בשבוע שעבר הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אישומים חמורים, בהם גניבה של 9 מיליון שקל מקופת החברה, לצד עבירות רבות כולל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ועבירות ניירות ערך.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו, רוזן ניצל את מעמדו המרכזי והדומיננטי בגיבוי ואת יחסיו האישיים עם לקוחות החברה על מנת לגנוב מיליוני שקלים מקופתה, תוך הסוואת המעשים כפעילות אשראי שוטפת של הסניף הצפוני, הסמוך לעפולה.
כך, באחד המקרים, הוא הנחה את אביו, ניר רוזן, לבקש הלוואה של 1.1 מיליון שקל מהחברה, שהועברה על ידי האב מיד עם נטילתה לחשבונו של הבן. לאחר מכן, אותה ההלוואה, כך נטען, נרשמה בספרים כהלוואה שקוזזה, על אף שבפועל היא זרמה לחשבונותיהם של רוזן ויורם אליאב (מנהל האשראי בסניף הצפוני).
עוד נטען בכתב האישום כי בכספים שגנב רוזן, הוא רכש מניות של החברה ומימן פעילות עסקית של חברות שבבעלותו או בבעלות צדדים שלישיים שפעלו מטעמו. לפי הנטען, הוא הסתיר את התנהלותו מהחברה ומנע דיווח תקין.
בחקירתו הודה רוזן, כי היה מודע לכך שרשות ניירות ערך מבקשת לחקור אותו, וטען כי יש לו פעילות עסקית בחו"ל, הכוללת קשרים הדוקים עם אנשי עסקים וגורמים בכירים במספר מדינות וכן מעורבות ותיווך בעסקאות בינלאומיות בהיקפים של מיליוני דולרים, אותם אין לו אפשרות לנהל מישראל.
עו"ד ארגוב ארצי, המייצג את אייל רוזן, מסר לגלובס כי "חומרי החקירה טרם התקבלו אצל ההגנה. מרשי כופר במיוחס לו, אנו סומכים על בית המשפט שיידע להפריד בין רעשי הרקע לבין האמת העובדתית".
"קיים חשש כבד כי הכספים לא ישובו"
במבט רחב יותר על הפרשה, מבדיקת גלובס עולה כי בשנים האחרונות כמעט ולא חל שינוי בהיקף הגבייה מול חייבי החברה. עד כה הצליחו הנאמנים שמונו לה לשים את ידיהם על כמעט 90 מיליון שקל, מתוך תיק אשראי שעמד על כ־300 מיליון שקל, בעת שקיבלו אותו לידיהם. באשר ליתרת התיק, יותר מ־200 מיליון שקל, "קיים חשש כבד כי הכספים שם לא ישובו", כך על פי גורמים הבקיאים בפרטים.
כדי להבין מדוע גם בחלוף יותר מארבע שנים מאז שהתפוצצה הפרשה מרחף סימן שאלה בנוגע ליכולת לגבות את הכספים, יש לבחון את פרופיל החייבים של גיבוי. אחד החייבים הגדולים של החברה, כך עולה מדוח הנאמנים שפורסם לפני כשלוש שנים, הוא אדם בשם ראמי מורה, שהחברות שבבעלותו חייבות לגיבוי סכום של מעל 20 מיליון שקל. אלא שמורה, שנחשד בעבר ברצח, נורה למוות לפני כשנתיים בנצרת, במה שהוגדר כ"סכסוך בין עבריינים".
"לווים נרצחו, ברחו או בחדלות פרעון"
"מורה הוא לא החייב היחיד של גיבוי שנרצח מאז שהפרשה התפוצצה", טוען אדם שבקיא בפרטי הפרשה בשיחה עם גלובס, וחושף את הקושי לדרוש חזרה את הכספים שחילקה גיבוי. "איך נתנו לאנשים כאלה כל כך הרבה כסף, זה באמת נשגב מבינתי", ממשיך אותו גורם.
לדבריו, "יש לגיבוי מספר דו־ספרתי של לקוחות שחייבים מעל 5 מיליון שקל, ביניהם כאלה שנרצחו, ברחו או בחדלות פירעון. שלא לדבר על כל הלקוחות הקטנים, שיש להם חובות של מאות אלפי שקלים ופחות, ולך תוציא על כל אחד את ההוצאות שזה דורש". ואם לא די בכך, הרי שהליך גביית הכספים כרוך בהוצאות כבדות, שהסתכמו עד כה בכ־25.5 מיליון שקל.
מהיכן בכל זאת עשוי להגיע הכסף חזרה לנושים - הבנקים (לאומי ודיסקונט) ומחזיקי האג"ח? לפני כשלוש שנים הגישו נאמני החברה תביעה על סך 360 מיליון שקל כנגד שורה ארוכה של גורמים שהיו מעורבים בפרשה. זאת, בתקווה שהללו, יישאו בהשלכות וישיבו את חובות החברה לנושים, "ביחד ולחוד".
לאחר שהתביעה הגיעה לפתחו של בית המשפט נשלחו הצדדים לגישור, שנמצא בימים אלו בעיצומו, כשהפגישה האחרונה בין נציגי הצדדים נערכה בעת האחרונה. מן הצד האחד ניצבים הנאמנים ומן הצד השני בעלי השליטה בעבר, אריאל פרדו ומי שקנו ממנו את השליטה בחברה, החתמים יהונתן כהן ויוסי לוי; אבי בזורה שכיהן כמנכ"ל ויו"ר גיבוי; משרד רואי החשבון (דלויט) ועוד שורה של נושאי משרה ודירקטורים בגיבוי.
"ניהלה מדיניות של 'בואו וקחו' והפכה לטרף קל"
גיבוי החלה את דרכה הציבורית בשנת 2019, אז יצקו בעלי השליטה בה, האחים אריאל ואביטל פרדו את פעילות האשראי החוץ־בנקאי שלהם לתוך השלד בורסאי (אולטרה אקוויטי השקעות).
עיקר פעילות החברה, אותה הקים גבי פרדו (אביהם של האחים) בשנות ה־80, הייתה במתן אשראי עסקי לתקופות קצרות באמצעות עסקאות ניכיון צ'קים. במסגרתם, הפקידו הלקוחות צ'קים דחויים בתמורה למזומן בניכוי ריבית ועמלות שגבתה גיבוי.
אלא שכפי שהתברר בהמשך, באופן מעט פרדוקסלי, החברה לקחה לאורך השנים צ'קים בהיקף של מאות מיליוני שקלים ללא גיבוי, מבלי שביצעה בדיקות נדרשות על הלקוחות ונמנעה מלטפל בכשלים שהלכו והצטברו. היקף המחדל החל להיחשף באמצע שנת 2022, כשנה לאחר מכירת השליטה בגיבוי לידי חברת אינפין ייעוץ, של החתמים יהונתן כהן ויוסי לוי (חברה פרטית נפרדת מחברת החיתום אינפין קפיטל).
בסוף חודש יוני 2022 דיווחה גיבוי על כך שהחליטה למנות בודק חיצוני לחברה, בעקבות חשד להתנהלות לקויה בסניף הצפוני, שנוהל בידי רוזן "לאור האטה בקצב פירעון הצ'קים שבסניף". מה שהביא להשעיית המסחר במניות החברה ובהמשך למחיקתן. אך יותר משמעותי מכך - זה הוביל להפסקת קווי האשראי שהוענקו לגיבוי מהבנקים, פעולה שלבסוף הביאה לקריסתה הסופית.
פרשת גיבוי
גיבוי החזקות הייתה חברת אשראי חוץ בנקאי וניכיון צ'קים ציבורית.
בשנת 2022, בעקבות אי סדרים ומעילה לכאורה שבוצעו בסניף הצפוני שלה, נקלעה החברה לסחרור, מה שחשף כי במשך שנים העמידה החברה אשראי בהיקף של מאות מיליוני שקלים, מבלי לעשות את הבדיקות המתאימות תוך שהיא מגלגלת את החוב הבעייתי. בסוף אותה השנה החברה קרסה.
הסניף הצפוני לא היה הבעיה היחידה
בדוח מקיף שפורסם כעבור שנה בידי הנאמנים שמונו לחברה, עו"ד רענן קליר ממשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ורו"ח יצחק עידן, נחשפו ממדי הסקנדל. הדוח גילה כי הסיבה לקריסה הייתה רחוקה מלהסתכם באירועים בסניף הצפוני, ונגעה בעיקר להתנהלות החברה, שתחילה העניקה ללקוחותיה אשראי מבלי לבצע בדיקות משמעותיות, ולאחר מכן הסתירה את הכשלים בגבייה שהלכו והצטברו תוך שהיא "מגלגלת" אותם.
על פי הנאמנים, העמדת האשראי בוצעה ללא "חיתום של ממש", ומבלי לבצע בדיקות בסיסיות נדרשות ומתחייבות (כגון בדיקת רקע על הלוקח או הוכחה לקיום עסקה). עד כדי כך "שקבוצת גיבוי כמו קראה בקול, לכל מי שירצה ליטול אשראי: 'בואו וקחו'". מה שהפך את החברה, לפי הנאמנים, "לטרף קל עבור מי שבא לקבל אשראי אבל לא חלם מתכוון או יוכל להחזירו".
ואכן, הנאמנים מציינים, כי תיק האשראי של החברה כולל לקוחות שהיו קיימים נגדם צווי פתיחת הליכים וכאלה בעלי עבר פלילי. עוד עולה מהדוח, כי בשורה של מקרים, מאחורי הצ'קים שניתנו לחברה לא עמדה כל עסקה. מה שהוביל לכך שבמקרים רבים, בעת שהגיעו הנאמנים לחייבים, מושכי צ'קים שנמסרו לגיבוי, התכחשו לכך שעליהם לפרוע אותם בטענה כי הצ'קים הללו נגנבו או הוצאו מהם "בדרך לא דרך" ונמסרו לקבוצת גיבוי ללא ידיעתם.
האשראי הבעייתי המשיך והתגלגל
אך התנהלות החברה לא הסתכמה בכך. אותו "אשראי רע", גרר שורה של כשלי פירעון, בדמות צ'קים חוזרים. אלא שבמקום "לטפל בכשלי פירעון, בחרה הקבוצה להדחיק ולהסוות אותם באמצעות פרקטיקה חוזרת של 'גלגול' האשראי". כך, נתנה החברה ללקוחותיה אפשרות לקבל חזרה את הצ'קים הבעייתיים, בתמורה למסירת צ'קים אחרים למועד פירעון מאוחר יותר, "תוך התעלמות מהבעייתיות, ותוך מחיקה מלאכותית של כשל הפירעון".
מהדוח עולה כי בשנת 2020, היו לחברה מעל 170 מיליון שקל של צ'קים שלא נפרעו והושבו ללקוחות. שנה לאחר מכן, ב־2021, הסכומים עלו למעל 280 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה של 2022 מדובר כבר במעל 250 מיליון שקל של צ'קים שלא נפרעו והושבו ללקוחות. זאת, לצד עשרות מיליוני שקלים נוספים של צ'קים שנדחו, והוחזרו גם הם בתמורה לצ'ק חדש.
ביוני 2022, כשהחברה דיווחה על החשד למעילה בסניף הצפון, הבנקים סירבו להמשיך ולהעמיד לה אשראי נוסף ו"עמדה למבחן איכות האשראי האמיתית", כותבים הנאמנים, "אלא שאז באה אחיזת העיניים אל קיצה. הקבוצה לא יכולה הייתה לגבות את האשראי הרע שהעמידה".
בנוסף, ציינו הנאמנים כי התבצעו שורה של כשלים בסניף בצפון, שחשיפת חלקם הביאה לתחילת הפרשה. לדבריהם, רן קאירי, מנכ"ל גיבוי לשעבר היה שותף עסקי של רוזן ועבד תחתיו בשתי חברות שעיסוקן בתחום הקנאביס, עובדה שלא הובאה לידי הציבור. בנוסף, סניף הצפון פעל לפי הנאמנים "כאוטונומיה נפרדת מהקבוצה ללא פיקוח", כשבמקביל ביצע רוזן לכאורה מעילה בכספי החברה.
המפסידים: בנקים, מחזיקי האג"ח והבעלים
בזמן שנראה שהפרשה רחוקה מלהסתיים, נדמה שהמפסידים הגדולים מממנה עד כה הם הבנקים ומחזיקי האג"ח. לאורך שנות פעילותה העמידו לחברה שני בנקים, לאומי ודיסקונט, מסגרות אשראי, לטובתם שועבד תיק האשראי של החברה, ממנו הצליחו לגבות בצורה מהירה (שלושה וחצי חודשים) מעל 100 מיליון שקל, לפני שנכנסה להקפאת הליכים.
כך, היקף החובות של החברה כלפי הבנקים עמד בעת הקפאת ההליכים על כ־80 מיליון שקל. בנוסף, גייסה גיבוי בתקופתה כחברה ציבורית סכום של כ־160 מיליון שקל מהמשקיעים בת"א באמצעות הנפקות אג"ח, מתוכם היא חייבת למחזיקים כמעט 140 מיליון שקל (ללא ריבית ופיגורים).
"על תיק האשראי עובדים עדיין שורה של משרדי עו"ד שמתמחים בנושא הזה. אני מקווה שיצליחו להוציא מזה משהו, אבל אני בספק אם יצליחו להוציא מהתיק הזה משהו משמעותי. זה תיק מאוד קשה", אומר גורם שמעורב בנעשה.
לדברים האלה מצטרף אדם נוסף שקשור לנעשה בחברה: "הסיכוי שהם יצליחו לגבות סכומים גדולים שהם לא הצליחו עד כה, הוא נמוך מאוד". על כן, הם תולים תקווה בעיקר בתביעה שהוגשה נגד המעורבים בפרשה, ונמצאת כאמור בימים אלו בהליך גישור, שקשה להעריך את תוצאותיו.
"חלק ממי שהיו מעורבים בפרשה ממשיכים בעסקים שלהם כרגיל, וגרוע מכך נראה שהלקחים מהפרשה לא נלמדו. למרות העונשים והשינויים שנעשו מאז, הלקחים לא הופקו והפיקוח על תחום האשראי החוץ־בנקאי עדיין רופף, ואם להעריך בזהירות כנראה שאירועים מהסוג הזה עוד יחזרו על עצמם", מסכם בתסכול אדם שמלווה את הפרשה בשנים האחרונות.
החתמים שאיבדו 50 מיליון שקל
לצד נושי גיבוי, נפגעים גדולים נוספים מקריסת החברה היו בעלי השליטה בה, החתמים יהונתן כהן ויוסי לוי, בעלי חברת החיתום אינפין קפיטל. השניים רכשו את השליטה בגיבוי ביוני 2021, באמצעות חברה בבעלותם בשם "אינפין ייעוץ" (נפרדת מחברת החיתום), כשנה בלבד לפני שהתפוצצה הפרשה.
בעקבות קריסתה של גיבוי איבדה אינפין מעל 50 מיליון שקל שהשקיעה בה. בנוסף, השניים ניצבים מול התביעה שהגישו כנגדם נושי גיבוי.
בתחילת שנת 2024 הגישה אינפין תביעה נגד האחים אריאל ואביטל פרדו, שמכרו לה את השליטה בגיבוי, על סכום של 75.5 מיליון שקל.
בכתב התביעה העריכו באינפין את הנזק הישיר שלהם בכ־58 מיליון שקל, לצד פגיע במוניטין של החברה, "הפגיעה בפעילותם של כהן ולוי בתחום החיתום באה לביטוי ממשי מדי יום", פגיעה שאותה הם אמדו בכ־10 מיליון שקל.
לטענת אינפין, "במהלך המשא ומתן הסתירו פרדו מפני אינפין את מצבה האמיתי של החברה ויצרו מצגי שווא כוזבים ביחס להתנהלותה השוטפת ולתיק האשראי שלה" ומסרו להם "נתונים שגויים או חלקיים ביחס לתיק האשראי".
לדבריהם, התברר להם בדיעבד כי "החברה נהגה לעשות שימוש תדיר בגלגול עסקאות באופן שהביא לדחייה מלאכותית במועדי הפירעון של הצ'קים המסוכנים למועדים נדחים, פעם אחר פעם, שליפות של צ'קים מהבנק טרם מועד פירעונם כך שלא יסווגו כצ'קים חוזרים...", כל אלה לטענתם, "נעשו בחברה באופן שוטף בתקופת שליטתם של פרדו ובידיעתם".
עם זאת, ביהמ"ש המחוזי בת"א פסק אשתקד כי התביעה של אינפין תעוכב עד לקבלת הכרעה בהליך המשפטי שמתנהל במקביל מול הנאמנים.
האחים פרדו, אגב, שמו את גיבוי מאחוריהם. בשנת 2022 השלימה חברת הפינטק פאגאיה, שאביטל פרדו הוא אחד ממייסדיה, מיזוג עם ל-SPAC בוול סטריט, וכיום היא נסחרת בשווי של 1.5 מיליארד דולר.
מטעמם של יהונתן כהן והאחים פרדו לא נמסרה תגובה.
כתבות
ני"ע
