קובה ושמש: הכירו את שני הישראלים שהקימו אימפריה נדל"נית בארה"ב ועכשיו יוצאים להרפתקה חדשה

אי שם בשנות השמונים, אחרי שירות צבאי בנח"ל, החליטו אבי שמש ושאול קובה לצאת לטיול בארה"ב. בשלושת החודשים הראשונים הם ביקרו בפארקים והתפרנסו בעיקר מעבודות כיסוח דשא. אך בתוך זמן קצר התברר שהשהות שלהם בלוס אנג'לס היא הרבה מעבר לזמנית. למעשה, הטיול הזה הפך למגורי הקבע שלהם מאז ועד היום.

● כמה קל יהיה לכם לסיים את החיים בשווייץ?
● "וושינגטון היא האויב": האמריקאי שהפך למרגל עבור הקרמלין

השניים החלו לעסוק בתחום הנדל"ן המקומי - תחילה רכשו בניינים ושיפצו אותם, ובהמשך הקימו חברה לפיתוח נוף ולעבודות חשמל שצמחה בקצב מהיר. גולת הכותרת הגיעה ב־1994, כאשר הם הקימו את חברת CIM לפיתוח נדל"ן, עם ריצ'רד רסלר, לשעבר בנקאי בכיר בפירמת דרקסל ברנהם למברט.

 ריצ'רד רסלר. השותף השלישי בחברה / צילום: באדיבות CIM Group

לאורך השנים בנתה החברה מתחמי מגורים ועסקים בערים רבות בארה"ב, רכשה והפעילה מלונות בהוליווד ובמיקומים אסטרטגיים אחרים, ובנתה מגדלים שחלקם שינו את קו הרקיע בערים מרכזיות, בהם גורד השחקים האיקוני הסמוך לסנטרל פארק, 432 פארק אבניו. בהמשך התרחבה CIM לתחומי התשתיות, המים והחשמל, והפכה לשחקן מרכזי בתחום אספקת המים והחשמל הירוק בקליפורניה. אל החברה, המעסיקה כיום כ־1,100 עובדים בארה"ב, אמריקה הלטינית ואירופה, הצטרף גם המפקח על הביטוח לשעבר, ד"ר משה ברקת, המשמש כיועץ בכיר לחברה בתחום הפתרונות האסטרטגיים בתפקיד סגן יו"ר EMEA.

 משה ברקת, סגן יו''ר EMEA בחברה. המפקח על הביטוח לשעבר / צילום: באדיבות CIM Group

החודש נרשמה קפיצת מדרגה נוספת, כשחתמה על עסקת ענק - הסכם המימון השני בגודלו בין בנק לחברת ייזום חוות שרתים. באמצעות החברה־הבת נובה דאטה סנטרס (Novva Data Centers) שבבעלותה, חתמה CIM על הסכם להבטחת מימון בהיקף של 2 מיליארד דולר מהבנקים ג'יי.פי מורגן וקרן ההון סיכון סטארווד, לצורך השלמת בניית חוות שרתים גדולה בסולט לייק סיטי שביוטה.

ולמרות שזה נראה סיפור הצלחה של צמד ישראלים בעולם הגדול, השניים מתעקשים שהם לא הסיפור. "זה לא הסיפור שלנו", אומר שמש בראיון לגלובס. "זה סיפור על חברה שהוקמה על יסודות של שותפות מצוינת בינינו וכבוד לשותפים שלנו לדרך - המשקיעים, העובדים, הרשויות והתושבים במקומות שאנחנו פועלים בהם".

"זה היה אזור שכולם התרחקו ממנו, החזרנו את החיים"

שמש וקובה גדלו יחד בהרצליה, למדו באותו בית ספר ובילו את שעות אחר הצהריים והחופשות ב"עסקים" של נערים - מגינון לשכנים ועד מכירת פרחים. "היזמות תמיד הייתה חלק מהחיים שלנו", אומר שמש. "תמיד חיפשנו מה אפשר למכור, לעשות, לתת שירות לאנשים. הפוקוס שלנו אף פעם לא היה על כסף, פשוט רצינו להועיל, לעזור ולהיות שמחים".

 פרויקט של CIM בניו יורק / צילום: באדיבות CIM Group

לאחר הלימודים יצאו השניים יחד לגרעין נח"ל וחיו כחקלאים בקיבוץ סופה, על גבול רצועת עזה. משם המשיכו לשירות צבאי בנח"ל. עם השחרור, כאמור, הגיעו לארה"ב והקימו את CIM עם רסלר. השלושה החלו מעסקים מקומיים בלוס אנג'לס ב־1994. תחילה רכשו את קניון Hollywood & Highland בהוליווד ופיתחו את מתחם טיילת הרחוב השלישי בסנטה מוניקה, אך מאוחר יותר יצאו לפרויקטי נדל"ן בכל רחבי ארה"ב: הם רכשו את מלון מאריוט ווארדמן בוושינגטון הבירה, בנו את גורד השחקים האיקוני הסמוך לסנטרל פארק 432 פארק אבניו, וקנו ופיתחו את בנייני המטה של החברות אובר ובנק צ'ארלס שוואב.

"בניין 432 היה ההשקעה הראשונה שלנו בניו יורק. קנינו את השטח אז ב־315 מיליון דולר והיינו צריכים לעבוד מול 27 בנקים שונים שהיו קשורים כמלווים לשטחים שונים ולנסות להגיע איתם להסכמים. מאחר שלא ידענו באיזה קצב נמכור לווינו רק כ־25% מהעלות הכוללת של הבנייה, שזה מאוד נדיר - בניינים כאלה בניו יורק בדרך כלל ממונפים יותר. זה פרויקט שהצליח מאוד גם מבחינה אדריכלית וגם מבחינה כלכלית".

בניין נוסף שרשום על שמם הוא מגדל עדי יהוה בברוקלין, אותו רכשו ופיתחו שמש, קובה ורסלר ב־2016 בהשקעה של 340 מיליון דולר, עם חברת הנדל"ן של משפחת קושנר. "הקשר שלנו עם ג'ארד קושנר ומשפחתו מצוין ומתמשך", מספר שמש. "הוא היה טוב מאוד לפני שטראמפ היה בפוליטיקה בכלל. לג'ארד היה פרויקט שבו הוא ניסה להביא משקיעים מוסדיים לשותפות ברכישה וזה לא עבד לו, אבל כשנפגשנו איתו השתכנענו שיש פה פרויקט מצוין. זה היה בתקופה לא קלה של המשפחה. הבנו שהתוכנית שלו הייתה טובה וגם הבנו שיש פה אדם נפלא".

 קושנר, איוונקה והילדים. עם כהונת טראמפ הקשר שווה זהב / צילום: ap, Lynne Sladky

היום, כשטראמפ בכיסא הנשיא, הקשרים של מייסדי CIM עם קושנר שווים זהב. אבל ההצלחה שלהם לא מבוססת עליהם. את האימפריה הנדל"נית שלהם הם בנו במו ידיהם, לבנה אחר לבנה. "הקמנו את CIM עם פוקוס עיקרי לפתח אזורים שהיו במצב קשה, והתמקדנו בלהחזיר לשם את החיים. הפרויקט הגדול הראשון שלנו היה ב־Third Street Promenade בסנטה מוניקה, שהפך להיות נטוש, עם הומלסים וחנויות ברמה נמוכה מאוד. זה היה אזור שכולם התרחקו ממנו".

כשהעירייה ניסתה לשקם את הרחוב נכנסו שמש, קובה ורסלר לאזור. "ראינו בזה הזדמנות מצוינת. קנינו בניין, הרסנו אותו והבאנו את הדייר הגדול הראשון שעבר לרחוב Disney Store. הבטחנו להם שאנחנו נבנה גם משרדים מעליהם ונמשיך לפתח, לקנות ולהביא עוד חנויות לשם. זה היה תהליך ארוך מאוד. באותה התקופה בארה"ב רוב היזמים עשו או חנויות או מגורים או משרדים, והשילוב של כל סוגי הנדל"ן יחד לא הייתה נפוצה במיוחד. בזכות השילוב הזה החיינו את האזור".

למעשה, CIM הייתה מחלוצי ויוזמי טרנד הפיתוח האורבני בקליפורניה כולה, ואת אותו התהליך היא עשתה באזורים נוספים בארה"ב, בהם District Gaslamp בסן דייגו. "בנו שם קניון, שהיה מפורסם מאוד באותה התקופה, וזה הוציא את כל החיים מהרחוב. בתי הקולנוע שם הפכו לפורנוגרפיים. כשקנינו אותם הפכנו אותם לחנויות מאוד טרנדיות. גם בפסדינה בדרום קליפורניה עשינו תהליך דומה".

לא פעם שמש וקובה, ושותפם האמריקאי רסלר, פשוט היו במקום הנכון בזמן הנכון. כך למשל קרה כש־CIM לקחה חלק חשוב בהתעוררות של הוליווד בראשית שנות האלפיים וחידוש אזור התיאטרון שבו נערך טקס האוסקר. "החברה שעבדה עם העירייה ועם ממשלת קליפורניה על שיקום האזור השקיעה שם 900-800 מיליון דולר. לקח להם כמה שנים להרים את הפרויקט, אבל הוא היה כישלון חרוץ. שנתיים לאחר מכן קנינו את הבניינים מהם ב־210 מיליון דולר כשהמצב היה בכי רע. התחלנו לרכוש בניינים מסביבם והעברנו לשם את המשרדים שלנו, הבאנו את TV Guide מאוקלהומה לשם וקנינו כל מה שיכולנו מסביב. שינינו את האופי של המקום, וזה הפך להצלחה גדולה מאוד".

"אמבטיה תת-קרקעית" בלב קליפורניה

בעשור האחרון נכנסה החברה לתחום נוסף - חוות השרתים. אך קודם לכן, נדרשה למחקר והשקעה מסיבית בתשתיות מים וחשמל, שני רכיבים חיוניים לפעילות של חווה מצליחה. אל ההשקעה בתשתיות הם הגיעו כשעבדו בסן דייגו ב־2005, והבינו את המחסור החמור של העיר במשאב החיוני. "חידשנו את הדאונטאון בסן דייגו, והעירייה רצתה לבנות שם שכונות נוספות, אך ברגע מסוים העיר לא יכלה להכיל את זה כי פשוט לא היה לה מספיק מים להציע.

"בארה"ב לא קיימת תשתית התפלה מתקדמת כמו בישראל, וברוב הזמן הם מסתמכים על סכרי נהרות ונחלים, שמשמשים גם לחקלאות. העניין הוא שבקליפורניה יכולות להיות שלוש שנות בצורת רצופות ואז רצף של שנתיים רטובות יותר כפי שהיה לאחרונה, כך שאקוויפרים תת־קרקעיים אוגרים מים בכמויות נאות שיכולות להספיק לחקלאות ולשימוש אורבני דרך מה שאנחנו מכנים המוביל הארצי (California Canal)".

שמש, קובה ורסלר הציגו בפני בכירים בממשל קליפורניה את הרעיון לאגור מים באקוויפר מתחת לאדמה, מעין בריכת מים ענקית מתחת לשטח עצום של חקלאות במרכז המדינה. "זה כמו אמבטיה תת־קרקעית", אומר שמש. בזכות האמון שיצרו שלושת המייסדים עם הרשויות המקומיות והפדרליות, ושיטת הפעולה עם עשרות בעלי עסקים, הם ניגשו לעשרות בעלי קרקעות חקלאיים באנטילופ וואלי, שעה נסיעה צפונה מלוס אנג'לס, שתחתיה נאגר האקוויפר כדי לקבל את הסכמתם למהלך שכרוך בקרקע החקלאית שלהם.

"זיהינו אקוויפר עצום שמשתרע על פני 35 אלף דונם מתחת לאדמות חקלאיות", אומר שמש. "קנינו את הקרקע כדי לבדוק אם האדמה מתאימה ובנינו מערכת גדולה של בארות, משאבות וצינורות שמזרימות את המים לתעלת ההובלה של קליפורניה. הממשלה הבינה שמדובר כאן בפתרון יצירתי והקצתה לנו 120 מיליון דולר כדי לפתח את התחום ולבנות עוד ועוד בארות. היום החקלאים נהנים מהמים האלה ובעתיד הם ייהנו גם מהשימוש האורבני".

שיטת העבודה הזאת מול כל סוגי הרשויות וליקוט בעלי קרקעות קטנים עבדה גם בתחנה הבאה, שכללה הקמת שדה חשמל סולארי עצום בגודלו במרכז קליפורניה. גם שם הרעיון הגיע מעבודה עם רשות מקומית. "בנינו הרבה בדאון טאון של אנהיים ליד לוס אנג'לס, בצמידות בין השאר לאחראית על תשתיות מים וחשמל בעיר. שמרנו איתה על קשר טוב, ובשיחה אחת היא העלתה בפנינו רעיון: השימוש הרווי בחקלאות הפך עשרות אלפי דונמים לשטחים מזוהמים שלא ניתן להשתמש בהם. הזיהום בקרקע וחוסר היכולת של החקלאים לעבד אותה הביאו לתביעות משפטיות ולסכסוכים - אז מינינו צוות, חתמנו עם החקלאים על חוזים ואופציות לטווח ארוך, שייתנו להם הרבה יותר כסף וחלק מהרווחים מהשדה הסולארי אם וכאשר הוא יקום, ויצאנו לדרך".

הקמת שדה החשמל הסולארי היה פרויקט שהלך על הכול, ובגדול. החברה בונה סך הכול 3.4 ג'יגה־ואט בשלבים (כשליש מזה כבר פועל או בשלבי הקמה כיום), שווה ערך לתצרוכת חשמל של מיליון וחצי בתים בקליפורניה, מרשתת את השדות הסולאריים בסוללות אגירה ענקיות, ובונה בעצמה קווי חשמל להובלתו ממרכז קליפורניה לדרומה - אזור לוס אנג'לס וסן דייגו. "מדובר כאן בבנייה של עסק מן היסוד, בהסתכלות ארוכת טווח וביצור פתרונות לטווח ארוך", אומר שמש.

השיטה שקסמה למדינות מערב ארה"ב

השלב הבא בהתפתחות האימפריה של שמש, קובה ורסלר, היה טבעי: דריסת רגל במהפכה שמתרגשת על העולם, המערבת נדל"ן, תשתיות חשמל ואנרגיה ירוקה וטכנולוגיה - שוק חוות השרתים שבו משקיעות ענקיות ענן, דוגמת אמזון, מיקרוסופט, גוגל ואורקל, עשרות מיליארדי דולרים כל אחת בכל שנה. גם לתחום הזה נכנסו השלושה בהדרגה ובזהירות, תחילה באמצעות שותפויות, ולאחר מכן כשחברו לחברה מובילה בתחום, בשם נובה (Novaa), שהקים היזם ווס סוונסון. הוא פיתח שיטה לקירור מעבדים ורכיבים אלקטרוניים שמתחממים במהירות ודורשים קירור מיידי בהזרמה מסיבית של מים צוננים.

השיטה שלו הייתה דלה במים וקסמה למדינות המערב התיכון ומערב ארה"ב שסובלות ממשבר בתחום הזה. סוונסון רכש שטח של 100 אקר ויצא למסע גיוס של 150 מיליון דולר מעשרות משקיעים. "הוא העדיף עשרה משקיעים לפחות כדי שלא יהיה מאחוריו גוף אחד שיכתיב לו מה לעשות. אבל הסברנו לו שבתחום הזה התוכנית המקורית בדרך כלל לא עובדת ותמיד יש שינויים, ולכן הוא צריך משקיע גדול שיהיה לו קל לזוז כשהמצב משתנה. אז ביקשנו להשקיע לבדנו. אחרי כמה ימים הוא חזר אלינו, אמר 'אני עובד רק אתכם' ונתן לנו 90% מהחברה".

עם סוונסון, ובהתבססות על הפיתוח המתקדם ביותר של אנבידיה, יישמו בנובה שיטה חדשנית לבניית חוות שרתים עם מערכות קירור דלות מים וקירור "אל תוך השבב". הם למדו את הניואנסים החשובים ויישמו את הלקחים. באחת מחוות השרתים הסמוכות, למשל, התברר כי עובדים נשענים על ארונות השרתים בהפסקות קפה ומעלים את הטמפרטורה הכוללת בכלל החווה, מה שפגע מאוד בתפקוד שלה.

"היינו צריכים להוכיח שזה עובד", אומר שמש. "דיברנו עם המון חברות ענן כדי לעניין אותן. מטא ואחרות אמרו לנו: אנחנו מבינים שזו השיטה שלכם, אבל לנו יש שיטה אחרת, תבנו את זה לפי הסטנדרטים שלנו או שאנחנו לא באים. אנחנו אמרנו להם: לכמות המים שאתם דורשים, תצטרכו לרוקן את סולט לייק. אז הם לא באו. אם שיטות הקירור הסטנדרטיות שמבוססות על נידוף מים צורכות 100 מיליון גלונים של מים בשנה, הרי שהמערכת של נובה יודעת לצרוך 25 אלף גלונים בלבד".

הדרך הזאת הפכה לשיטה: נובה, עם סוונסון ושלושת השותפים של CIM, רוכשת שטח גדול של אדמה, דואגת לאספקת חשמל ורוכשת את כל הציוד ההיקפי הדרוש ללקוח. כיום יש לנובה שטח לבניית חוות בנות 600 מגה־ואט ביוטה, שטח לבניית 2 ג'יגה־ואט במרכז קליפורניה ועוד כמה חוות שרתים קטנות יותר בקולורדו ספרינגס ובלאס וגאס. כמו כן, היא בתהליכי בנייה של מרכזים נוספים ברינו, מסה וסן פרנסיסקו.

 חוות השרתים בסולט לייק סיטי שביוטה. שטח המשתרע על 405 אלף מ''ר / צילום: באדיבות CIM Group

העובדה שלחברה יש 20 אלף אקר של שדות סולאריים בקליפורניה, רק סייעה לה. הקשר הקרוב עם מדינות המערב התיכון והחוף המערבי, הישיבה על צומת תקשורת אופטית חשוב והטבות המס שהיא מקבלת מהמדינות והרשויות הפדרליות - סייעו לה להפוך לאחד הגופים הגדולים במערב ארה"ב בתחום תשתיות הענן.

"הצורך גדל בשנה-שנתיים האחרונות, נהיה הייפ"

החודש, כאמור, הודיעה CIM על אחת מעסקאות המימון הגדולות שנעשו בארה"ב אי פעם להקמת חוות שרתים. החווה של השלושה תשרת כמה מחברות הענן המוכרות שאת שמן הם מסרבים למסור. עסקת המימון תאפשר להם להשלים את השלבים הבאים בבניית קמפוס חוות השרתים, המשתרע על 405 אלף מ"ר בפרבר ווסט ג'ורדן של סולט לייק סיטי. ההספק המשולב מכל המתחם עשוי להגיע בתום הבנייה ל־175 מגה־ואט, צריכה שמתאימה לעיר ממוצעת בארה"ב.

מדובר בהסכם המימון השני בגודלו בין בנק לבין חברת ייזום חוות שרתים בארה"ב. העסקה הגדולה ביותר, בת 2.3 מיליארד דולר, הייתה לבניית חוות שרתים לבינה מלאכותית באבילין, טקסס, וגם היא ניתנה בידי בנק ג'יי.פי מורגן. העסקאות אמורות למשוך, בסופו של דבר, את ענקיות הטכנולוגיה שמשקיעות עשרות מיליארדי דולרים בשנה, כל אחת, ברכישת חוות שרתים ומעבדים גרפיים כחלק ממרוץ החימוש שלהן סביב מתן שירותי ענן ועיבוד בינה מלאכותית.

מניות אנבידיה וענקיות הענן והבינה המלאכותית מדשדשות מאז תחילת השנה. נראה שבועת ה־AI מתפוצצת וחברות מבינות שההכנסות מהתחום עוד רחוקות.
"בגלל זה אנחנו לא הולכים על טרנד, אלא פעילים בתחום ה־AI כבר כמה שנים. כשיהיה ביקוש, אנחנו נהיה באזור. לפני שהקמנו את נובה, כבר בנינו שבעה דאטה סנטרים והבנו מה שקורה כשהצרכים של הלקוח משתנים. כשהקמנו את נובה הלכנו לכיוון אחסון הענן וראינו שקיימת אפשרות לבנות את זה בצורה גדולה יותר. הצורך גדל בשנה־שנתיים האחרונות ונהיה הייפ עצום סביב זה, אבל יש גם סיכון בבניית דאטה סנטרים: אתה בונה, ומחר אחד הדיירים שלך, כמו חברות הטכנולוגיה הגדולות, יוצא, ואתה נשאר עם בניין ריק".

אנחנו שומעים על חברות כמו מיקרוסופט, שמתחילות לבטל הסכמים של שכירת שטחים בחוות שרתים, אולי כי השקיעו בכך יתר על המידה.
"ראשית, חברות טכנולוגיה גדולות לא חושפות בכמה מים הן משתמשות לצורך עיבוד המידע, אבל כאשר הנתון הזה ייחשף, כולם ייווכחו לראות את הכמות המטורפת. שנית, יש הבדל בין האופן שבו בדרך כלל עובדים ספקי חוות שרתים עם חברה גדולה כמו מיקרוסופט לבין המודל העסקי של נובה - השחקנים הגדולים באים למנהל חוות השרתים ומכתיבים לו תנאים: נעבוד איתך על חוזה למשך שבע שנים, אבל נגיד לך כיצד לבנות את המתקן. החוזה שהם מחתימים אותו עליו מגדיר רווח מינימלי כך שבסופו של דבר הוא בונה בזול כדי לעמוד בדרישות. אלא שאז חולפות חמש שנים ואותם שוכרים טכנולוגיים ניגשים אליו בדרישה: תשדרג את המבנה בשיפוץ יקר ערך או שנעזוב. זה לא המודל העסקי של נובה".

שמש בטוח כי המודל שהגו הוא ושותפיו לנובה מבטיח יציבות עסקית גדולה יותר וחסינות מפני מהפכים טכנולוגיים בזכות יתרון הגודל והעיצוב שנעשה לפי הצרכים שלו, ולא כאלה שמוכתבים בידי הלקוחות. לשיטה הזאת הוא קורא Built for purpose או Pre lease. "כדי להצליח בתחום הזה אתה חייב להשקיע סכומים גדולים ולמשוך את השחקנים הכי גדולים עם חוות שרתים שתחזיק להם זמן רב. אנחנו אלה שמכתיבים את תוכניות הבנייה וההצטיידות, אנחנו מתכננים, קונים את האדמה ומספקים את החשמל. אז אולי לא נרוויח כמו מי שקונה מניה של מיקרוסופט, ונסתפק בהחזרים נמוכים יותר בטווח הקצר, אבל אם חברת ענן או בינה מלאכותית תרצה לבנות מתקן כמו שאנחנו בונים בסולט לייק סיטי, ייקח לה חמש־שש שנים רק לקבל אישורים, והחשמל יגיע בעוד עשור. אם הם יגיעו אלינו הם יגלו שהרבה מהשטחים כבר מושכרים ושהם יכולים להרוויח בתוך שנתיים־שלוש".

"אין לנו יתרון יחסי בישראל, יש כאן המון אנשים חכמים"

לאורך שנות פעילות החברה ידעה ארה"ב גם משברים נדל"ניים חריפים. "רואים עלינו את הצלקות", אומר שמש. "בכל המשברים החזקנו את הנכסים ושילמנו את כל ההלוואות בזמן. לא הייתה בכלל מחשבה לא לשלם או להחזיר את הנכסים. המשברים חזרו על עצמם עם השנים, אבל היינו במצב שבו לא לווינו יותר ממה שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להחזיר. ההשקעות שלנו אף פעם לא ממונפות מאוד".

זה נכון גם לגבי ההשקעה בחברה־הבת שלכם נובה?
"כל ההשקעה שלנו בנובה, לפני ההלוואה מג'יי.פי מורגן, הייתה במזומן. חברות אחרות, כשהן מגיעות לשלב הזה בחיים, הן כבר ממונפות מאוד. זו אחת הבעיות בחברות גדולות מאוד של דאטה סנטרים היום, שהרבה מהן רוצות לצאת לבורסה ולא יכולות כי המינוף שלהן גבוה מאוד. את נובה לא מינפנו עד שלא היו לנו חוזים רציניים".

האם אחרי ההצלחה בארה"ב, CIM מתכננת פעילות בישראל? נראה שלא. שמש רואה את ישראל כטריטוריה רוויה במשקיעים, כזו שלא מותירה לו יתרון יחסי. "יש בארץ המון אנשים מאוד טובים, מאוד חכמים ועם כסף. אז אנחנו נכנסים למקום שבו יש לנו יתרון יחסי. היום אין לנו יתרון יחסי בארץ, אבל אנחנו עובדים עם משקיעים מישראל ומאמינים שעוד נשקיע בישראל".

מה עם האנטישמיות הגואה בארה"ב? אתם מרגישים את הגל הזה בעסקים או בחיים הפרטיים שלכם?
"בתקופה האחרונה רואים את האנטישמיות בכל מקום. הילדים שלי תלו שלטים של חטופים ומישהו הוריד אותם. זה בעיקר עצוב כשמגיע מאנשים שלא מבינים כלום. אנחנו עושים הכול כדי להילחם בזה. זה עדיין לא ברמה שאנחנו צריכים להחביא את הזהות שלנו, אבל צריך לשים לב לזה. אי אפשר להתעלם.

"מה שכן, בעסקים זה לא בא לידי ביטוי. מבחינת היחסים עם השותפים שלנו הכול בסדר גמור. כל מי שאנחנו עובדים איתו היו איתנו בקשר אחרי 7 באוקטובר, וכל הזמן שואלים אותנו איך אפשר לעזור. זה באמת חשוב".