הרב דרוקמן בפנים, הנשיא נבון בחוץ: פופוליזם ההנצחות יצא משליטה

מי אמר משבר בנייה? הנה, לא עובר פה חודש מבלי שהכנסת מתאספת לפחות פעם אחת לישיבה מיוחדת לאישור הקמה של בית. עוד בית הנצחה למישהו שהיא חפצה ביקרו. שם של רחוב, אנדרטה או תחנת רכבת זה פאסה. אין כמו ימים של מלחמה, סיפורי גבורה ומורשת קרב - ובעיקר כסף שממילא נשפך כמים - כדי לקדם עוד ועוד אתרי מורשת וזיכרון.

● "החלטה ממניעים פסולים": גל עתירות לבג"ץ נגד פיטורי רונן בר
● פיטורי היועמ"שית: ממה מורכב תיק הראיות של יריב לוין?

רשימה חלקית: בשבוע שעבר אישרה ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק להנצחת מורשתו של הרבי מלובביץ' - "בית מורשת לדמותו של הרבי מלובביץ', אחד מהמנהיגים הדגולים ביותר של עמנו". כי 6,500 בתי חב"ד ב-110 מדינות זה לא מספיק. מוקדם יותר החודש נערך דיון בוועדת החינוך, שקידמה את החוק להקמת מרכז להנצחת השר לשעבר דוד לוי. באותו יום נערך דיון שיזמה האופוזיציה על חוק להנצחת גולדה מאיר. ב-27 בינואר עבר בקריאה שלישית החוק להנצחת הרב עובדיה יוסף. שבועיים קודם עבר החוק להנצחת הרב חיים דרוקמן. בדצמבר הממשלה גם הודיעה על תמיכתה בהצעת חוק פרטית להנצחת הרב אברהם יצחק קוק. על האש מתבשלים חוקים גם להנצחת הרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו.

רוצים להנציח? תלוי מאיזה צד של המפה

כולם ראויים, כולם צדיקים (בלי ציניות), אבל הגחמנות חייבת להטריד את כולנו. לא בכדי, נציגת משרד המשפטים נעמה רוט אמרה באחד הדיונים כי "מבלי לפגוע באישיות אחת או אחרת, יש טעם לחשיבה רוחבית, על מנת שהקצאת כספי ציבור תיעשה באופן שוויוני". לוי אמנם ציינה שיש עבודת מטה בכיוון, אבל היא "עדיין בשיח פנימי". או כמו שאמר מיקי לוי (יש עתיד) בדיון על החוק להנצחת הרב דרוקמן: "כבר 6 שנים אני ואחרים מנסים לקדם חוק להנצחת הנשיא יצחק נבון - שר תרבות, דיפלומט, כותב מחזות, איש ספר, הנשיא הספרדי הראשון במדינת ישראל, איש אשכולות. אני לא מצליח, כי הוא מהצד הזה של המפה".

ומה בנוגע לכסף שכל שפע הבתים החשובים הללו יעלו לנו? זו כבר בעיה של האוצר. מה לשרים האחרים או לחברי הכנסת ולזה. ורק שיהיה ברור, זו לא רק עלות ההקמה והתחזוקה השוטפת, אלא גם האלטרנטיבה. קרקע בייעוד ציבורי אמנם ניתנת "חינם", אבל מותר בהחלט לתהות מה ניתן וצריך היה לבנות עליה כחלופה.

ולא כל ההצעות זהות. הנצחת הרב דרוקמן, למשל, כולל סעיף תקציבי קבוע בסך 5 מיליון שקל בשנה, ועוד כמה מיליונים כעלות הקמה, מלבד "תרומות והכנסות שיהיו למרכז". מדובר, כפי שהסבירה היועצת המשפטית של הוועדה תמי סלע, "במודל חריג, שהוא רחב יותר, שבו מוקם תאגיד על פי חוק שכולל מכון, ארכיון ומוזיאון". עד כה, לדבריה, הנצחה באמצעות הקמת תאגיד סטטוטורי קיימת רק לגבי חמישה אישים שהיו נשיאים וראשי ממשלה. סלע הדגישה כי גם הוספת הסכום התקציבי בחוק הוא חריג, "שמקבע את משרד האוצר אחר כך במשא ומתן".

"אפשר לשכור מבנה באיזה מושב"

אבל הח"כים שלנו ראו כי טוב, ומודל הרב דרוקמן הועתק שוב, הפעם לחוק הטרי עוד יותר להנצחה של דוד לוי (ששוב כולל אתר הנצחה בירושלים, מכון מחקר וארכיון). כמה זה עולה בפועל? נציגת משרד האוצר איילת הלר נקבה בעלות מוערכת שוטפת של 12 מיליון שקל, כל שנה.

בתגובה, בדיון החודש על הנצחת לוי, אמר ח"כ שלום דנינו מהליכוד, מיוזמי החוק, שמדובר בהערכות מופרזות, ו"אפשר לשכור מבנה באיזה מושב בלא יותר מ-20 אלף שקל וכוח אדם מצומצם". זו רמת הדיון כאן.

מי מחליט איך מנציחים את הנפטר

ובשולי הדיון, מוכרחים גם לשאול מי בכלל מחליט איך מנציחים את הנפטר. מי שהפתיעה באחד הדיונים האחרונים בחוק להנצחת הרב עובדיה יוסף היתה בתו, עדינה בר שלום. "אני מעלה את שאלת ההקמה לבית מורשת מרן ואני שואלת כמה שאלות", היא אמרה לח"כים, "האם ש"ס מקיימת במעשיה את מורשתו, את המורשת של אבי מורי, המרן עובדיה יוסף זצ"ל?".

בר שלום דיברה בעיקר על היחס לסוגיית החטופים, אבל לא רק. "לאיזו מטרה מוקם מרכז המורשת? האם כדי להוציא ארבעה מיליון שקלים ביום הזיכרון, על מופע לילדות שכלל רק שירים וריקודים של ילדות קטנות? אחיותיי שהיו שם יצאו מזועזעות. מי יקבע את האופי של המרכז? האם חשבתם שחלק ממורשתו של הרב זו האקדמיה, ולאסוף כספים למלגות או בכלל להקים אקדמיה לזכרו? את השאלות האלה אתם צריכים לקחת בחשבון".

הבעיה היא שאת החשבון, אלה אנחנו שמשלמים.

כוכבי השבוע

מצוין: כמה דירות אפשר לקנות ב-32 מיליארד

רק לשם הקוריוז, עם 32 מיליארד דולר - הסכום במזומן שבו קונה גוגל את וויז הישראלית - אפשר לקנות את כל הדירות, כ-16,000, שאמורות לקום ברובע שדה דב בתל אביב. והנה קיבלנו עוד דרך לענות על השאלה הכי שכיחה בשיחות הסלון הישראליות - מאיפה יש קונים לדירות הללו בתל אביב, שנמכרות במחירים של כ־80 אלף שקל למ"ר (עם כל הכבוד להלוואות הבלון ומבצעי המימון).

בשולי הגאווה הישראלית המוצדקת, זו גם תזכורת לכוח של שכבה מאוד מצומצמת למשוך את המשק למעלה. הממוצע הענפי מטעה, אבל גם ככה, לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2024 השכר הממוצע לשכיר בתחום ההייטק - כ־10% מהעובדים במדינה - היה 31,858 שקל, עלייה של 7% לעומת 2023. ובקצה העליון שלהם, שהוא לא קטן בכלל, יש לא מעט אנשים שיכולים לאסוף דירה ועוד דירה ולהניע כמעט לבדם את גלגל הנדל"ן.

בלתי־מספיק: במקום כללים, פסיקות של בתי משפט

בפברואר 2018 פרסמה רשות המיסים "טיוטת עמדה" לשאלה מתי השכרת דירות נחשבת לעסק, וכבר לא זוכה למסלולים מוזלים (תקרת פטור, מסלול של 10% ועוד). לפי הטיוטה ההיא, השכרת 24 דירות חצתה את הרף, עד חמש דירות מזכות בהטבות המס, השכרה של 10 דירות ומעלה מהווה עסק, והשכרת 5-10 דירות "תיבחן בהתאם למבחנים שונים", כמו טיב הנכס, המימון, תקופת ההחזקה, תדירות העסקאות, היזמות (השבחה ושיווק) והנסיבות.

סדר בבלגן? לכאורה, אבל הטיוטה מעולם לא הפכה למשהו מחייב. מי רוצה להתעסק עם האנשים החזקים והמקושרים, שמשכירים מלאי דירות ונהנים ממס מופחת. בלית ברירה, תפוח האדמה מתגלגל לבתי משפט. והשבוע, המחוזי נדרש ללכת עוד צעד אמיץ קדימה, וקבע ש-6 דירות בתל אביב נחשבות הפעם לעסק, לאחר שבעליהן "פעל באופן יזום, מתוכנן ושיטתי להשבחת הנכס".