הרכב הזה לא יזכה בתחרות יופי, אבל הוא זריז ומתומחר באופן נגיש יחסית

שיעור הילודה הממוצע בסין עומד על כ־1.2 ילדים, בעוד הכבישים שם הם מהצפופים בעולם. ולמרות זאת, בשנה החולפת נמכרו בסין כ־1.09 מיליון מיניוואנים (MPV) להובלת שישה עד שמונה נוסעים. רובם ענקיים, מפוארים ומוחצנים. הסיבה העיקרית היא חברתית: משפחה "גדולה", עם שלושה ילדים ומעלה, היא סטטוס חברתי נחשק בסין, שלרוב מזוהה עם הצלחה כלכלית. לכן מיניוואן משפחתי הוא סמל מובהק של המעמד הבינוני העולה.

● מלחמת המכס של טראמפ מתחילה, ושליש מהאירופאים עוזבים את הדת
● החל מ-150 אלף שקל: מבול דגמי הרכב הסיניים שבדרך לארץ
● הישראלים מורידים הילוך: מבצעים בשוק הרכב כבר לא מפתים צרכנים
● שאלות ותשובות | מכסי הרכבים של טראמפ: איך זה יעבוד, והאם ישראל תושפע?

בישראל לעומת זאת, שיעור הילודה הממוצע גבוה יותר מפי שניים אבל ריבוי הילדים בה משויך לקבוצות סוציו־אקונומיות נמוכות יחסית על פי הסטטיסטיקה. לפיכך מיניוואנים משפחתיים חדשים, ובוודאי חשמליים, הם נישה זעירה וייחודית. אבל את היבואנים הסינים זה לא מרתיע, והנציגות של כלי הרכב הללו בישראל מתרחבת בהדרגה. אחת המצטרפות האחרונות היא משפחת ה־MIFA של חברת MAXUS הסינית, שהיא שלוחה של ענקית הרכב הסיני SAIC.

עיצוב חיצוני

משפחת מיפה כוללת דגם גדול לנהג פלוס שישה נוסעים, עם אורך של כמעט 5 מ' (מיפה 7), ודגם עוד יותר גדול שמיועד, לנהג ושבעה נוסעים (מיפה 9).

בעיניים מערביות, שפת העיצוב של מיפה 7 מדברת בסינית, תרתי משמע. הפרופורציות ארוכות, גבוהות וצרות יחסית; החרטום מסיבי ושובר שגרה עם גריל אנכי עצום ממדים, פנסי חזית דקיקים, מערך תאורה משני מושחר ומכסה מנוע מוצק ואופקי כמעט לחלוטין; פרופיל הצד זקוף ורבוע למעט קשתות הגלגלים; וגם הזנב אנכי עם דלת אחורית נוסח כלי רכב מסחריים, למעט כמה זוויות קישוט עדינות מתחת לפנסים האחוריים (האנכיים). יש הקפדה על פרטים אווירודינמיים שאופייניים לרכב חשמלי, כמו ידיות דלתות שקועות ומרווחים מזעריים בין משטחי הגוף.

פנים הרכב

למבנה דמוי תיבה יש יתרון משמעותי בניצולת חלל הפנים, וכאן המיפה 7 מצטיינת. הכניסה למושב הנהג והנוסע הקדמי נוחה מאד בסיוע מפתן בגובה נוח, גג גבוה ודלתות קדמיות ענקיות שמאפשרים כניסה כמעט זקופה. גם הכניסה אל החלק האחורי נוחה בזכות שתי דלתות צד מחליקות על מסילה, ואפילו הגישה לשורת המושבים השלישית סבירה. בין שני המושבים הנפרדים בשורה השנייה יש מעבר לאחור, וזה סידור אידיאלי עבור ילדים פעילים. התא מואר וגם היושבים מאחור נהנים מחלונות גדולים.

עם בסיס גלגלים באורך כ־3 מ' ותקרה גבוהה, כל הנוסעים נהנים ממרחב לראש ולרגליים. עם זאת, שלושה מבוגרים במושב האחורי עלולים לחכך כתפיים והישיבה במושב האמצעי מאחור די דחוקה. המיקום המועדף ברכב, שעליו בוודאי יריבו הנוסעים, הם צמד המושבים הנפרדים שבאמצע. הם מתכווננים בכל זווית והיושבים בהם נהנים מתחושת "מחלקה ראשונה" עם שליטה עצמאית במערכת האקלים.

מולטימדיה ומצלמות

מערך הדיגיטלי הרוחבי כולל שני מסכים גדולים באורך כולל של כ־25 ס"מ, וסביבת נהג "סטרילית" עם מעט מתגים פיזיים. השליטה ברוב הפונקציות החיוניות מתבצעת דרך מסך המגע. למרות שמערך התפריטים גדול ומתורגם היטב לעברית, היינו שמחים לקבל שליטה ידנית מינימלית על מערכת הקול והאקלים ללא הסחת דעת. יש גם מערכת מצלמות היקפיות, שחיונית לתנועה עירונית עם רכב בממדים כאלה. בין שני המושבים הקדמיים ממוקם קונסול ענק שמאפשר אחסון חפצים גדולים.

רמת האבזור והגימור בגרסת המאובזרת שבה נסענו יוצרת רושם מוקפד וכוללת דיפונים רכים ואיכותיים בתפירה יוקרתית, חלון גג פנורמי, דלתות צד ותא מטען חשמליות ועוד. כבונוס מקבלים גם סוללה גדולה יותר. מערך הבטיחות מקיף בכל הגרסאות והרכב מתהדר בציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק של NCAP, אבל מערכת הסיוע לשמירה על נתיב מתערבת בהיגוי בצורה גסה ויש צורך לנבור בתפריט כדי לבטל אותה עם כל יציאה לדרך.

תא מטען

כשכל המושבים מאוישים תא המטען מסתפק בנפח די סמלי של 280 ליטר, אך הדלת האחורית ענקית ומאפשרת הטענת מטענים כבדים ורחבים ללא מאמץ. קיפול המושב האחורי הוא משימה לא פשוטה.

מנוע וסוללה

יחידת ההנעה כוללת מנוע קדמי בודד עם הספק 245 כ"ס ומומנט של 35.7 קג"מ. למרות המשקל העצמי הנכבד, התאוצות חלקות ונמרצות אפשר להגיע מאפס ל־100 קמ"ש בכ־8.7 שניות. במצב התכנות החסכוני תגובת הדוושה די עצלה, אבל במצבי תכנות נמרצים יותר צבירת המהירות מפתיעה לטובה. היינו שמחים לקבל מערכת חזקה יותר למיחזור אנרגיית הבלימה.

הדגם הבכיר בו נסענו מצויד בסוללה בקיבולת של 90 קילוואט־שעה, שמתהדרת בטווח רשמי של עד 480 ק"מ ב־WLTP. בנסיעת המבחן, שנערכה במזג אוויר קריר, התרשמנו שצריכת החשמל די גבוהה. בקיץ הישראלי, עם מזגן שפועל במלוא העוצמה כדי לקרר את התא הגדול, הטווח הריאלי יהיה נמוך משמעותית.

על הכביש

באגף הדינמי צריך להנמיך ציפיות. נטיית הגוף בפניות מוגבלת יחסית לכלי כה גבוה והיציבות הכיוונית על הכביש המהיר סבירה, אבל ההיגוי מרגיש קליל ומעורפל, דוושת הבלם דורשת לחיצה ארוכה והשילוב בין מומנט מסיבי להנעה קדמית דורש נהיגה עם רגל עדינה מאד על כבישים רטובים כדי למנוע סחרור גלגלים והפעלה מוקדמת של בקרת האחיזה. מבחינת נוחות נסיעה, המתלים מנטרלים מהמורות ביעילות כל עוד הם לא פוגשים בפסי הרעדה ישראליים טיפוסיים או מהמורות עמוקות, שמטלטלים את הרכב כהוגן.

מחיר

פלח המיניוואנים בישראל דליל ורובו נמצא בתחומי התמחור של רכבי יוקרה, 300 אלף שקל ומעבר לכך כשההנעה חשמלית. מנגד, מיפה 7 נהנית ממחיר "סיני", שלא נוסק בין השאר בשל תחרות צמודה של שני יבואנים שמשווקים את אותה סדרה ומתחרים זה בזה. רכב ההדגמה שלנו הגיע מקבוצת "בליליוס" ומחירו 215 אלף שקל לדגם הבסיס (כולל אגרת רישוי) ו־250 אלף שקל לדגם המבחן המפואר.

אלו מחירים שאולי לא יתאימו לרוב המשפחות מרובות הילדים, אבל בוודאי יכולים למלא את הייעוד עבור מקבלי רכב צמוד עם משפחות גדולות, חברות שזקוקות לרכבי VIP ואולי אפילו מוניות. מאפס ל־100 קמ"ש

חלק מהמתחרות

קיה EV9 RWD

399 אלף ש' לגרסת הבסיס של המיניוואן החשמלי של קיה. תא נוסעים מרווח לשבעה נוסעים ומנוע אחורי בהספק 203 כ"ס. סוללה של 100 קילוואט עם טווח של עד 563 ק"מ.

 קיה EV9 RWD / צילום: יח''צ

VOYAH DREAM

430 אלף ש' למיניוואן החשמלי של מותג הפרמיום של דונגפנג. שבעה מקומות, בהם שני מושבים שהופכים למיטה. שני מנועים וסוללה של 113 קילוואט עם טווח של עד 480 ק"מ.

 VOYAH DREAM / צילום: יח''צ