"תכסיסנות כתובה": האישה הסכימה לוותר על מיליון שקל - ואז חזרה בה

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

לפני כ-45 שנה, גבר מבאר שבע נישא לבחירת ליבו, ובכתובה התחייב לשלם לה סך של מיליון שקל במקרה שיתגרשו. מדוע כתב סכום כה מופקע? יש לשער שכמו רבים אחרים, הוא חשב שמדובר בפולקלור דתי בלבד, ולא הבין שהוא חותם על חוזה מחייב משפטית.

● המחוזי קבע: האישה תקבל 7 מיליון דולר ממכירת מניות בסטארט-אפ של הגרוש
● האישה דרשה את דמי הכתובה כי הבעל הומו. מדוע קיבלה פחות מחצי?

בשנת 2020 פרץ משבר בין בני הזוג, והם החליטו להתגרש. הם פנו להליך גישור, שירד לפרטי-פרטים ונמשך זמן רב, עד שלבסוף חתמו על הסכם גירושים, במסגרתו הוסכם כי האישה תרכוש את חלקו של האיש בבית המגורים, וכן נקבעו הסדרי רכוש נוספים. במסגרת הסכמות אלה, האישה הצהירה כי היא מוותרת על הכתובה.

מפאת חשיבותם וסופיותם, החוק קובע כי הסכמי גירושים יש לאשר בפני בית המשפט או בפני בית הדין הרבני. שני הצדדים נדרשים להתייצב בפני השופט או הדיין, שקורא את ההסכם, בודק שאין בו חריגות מהחוק, משוחח עם כל אחד מבני הזוג ומוודא שהוא הבין את עיקרי ההסכם וחתם עליו מרצון חופשי. רק בתום דיון זה, הסכם הגירושים מקבל תוקף של פסק דין.

כאשר ההסכם מאושר בבית המשפט לענייני משפחה, פסק הדין מציין כי שני נושאים הכלולים בהסכם הגירושים אינם בסמכותו: סידור הגט וההסכמות בנושא הכתובה.

האישה החליטה לדרוש את סכום הכתובה

לאחר אישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה, הצדדים הגישו בהסכמה בקשה לסידור הגט בבית הדין הרבני, אולם במועד שנקבע לדיון, חיכתה לאיש הפתעה: האישה הודיעה כי היא דורשת שהוא ישלם לה את סכום הכתובה. האיש נענה להצעת דיין בית הדין הרבני, שילם "תחת מחאה" 10% מסכום הכתובה, כלומר 100 אלף שקל, כדי להסדיר את הגט, ואז הגיש תביעת פיצויים בסך של 100 אלף שקל בבית המשפט לענייני משפחה, בטענה כי האישה הפרה את הסכם הגירושים.

האישה הציגה מספר גרסאות סותרות באשר למניעיה לתביעת הכתובה, בניגוד להסכמתה הקודמת לוותר עליה. בין היתר טענה האישה כי היא הבינה שמאחר שסעיף הויתור על הכתובה אינו בסמכותו של בית המשפט, אז הוא משולל תוקף, וכן שהסכמתה לוויתור על הכתובה במסגרת הסכם הגירושים נעשתה ללא גמירות דעת.

עוד טענה האישה כי במסגרת האיזונים שנעשו בהסכם הגירושים, היא כבר ויתרה על מאות אלפי שקלים לטובת האיש, וכי 100 אלף השקלים ששילם האיש היו חלק מהסכם פשרה בבית הדין הרבני, שאין זה מקומו של בית המשפט לענייני משפחה להתערב בו.

בית המשפט דחה את טענות האישה וציין כי הוא אינו נותן אמון בעדותה, הן מאחר ששינתה את גרסותיה מספר פעמים לאורך ההליך, והן לאור הודאתה שגילתה בדיעבד כי רכישת חלקו של האיש בבית המגורים במסגרת ההסכם אינה משתלמת כלכלית עבורה.

ההלכה המשפטית רואה בהסכם הגירושים מקשה אחת

החלק החשוב בפסק הדין נוגע לדחיית הטענה העקרונית, לפיה אין תוקף לסעיפים בהסכם הגירושים אשר מתייחסים להסכמת הצדדים להתגרש ולוותר על כתובה. בית המשפט הבהיר כי גם כאשר חוזה אינו מקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, הוא עדיין בעל מעמד של חוזה מחייב בין הצדדים. ההלכה המשפטית רואה בהסכם הגירושים מקשה אחת, ואת תנאיו כשלובים זה בזה.

ברור שהאיש הסתמך על ויתורה של האישה על כתובה בסך של מיליון שקל כאשר ערך את הוויתורים מצידו במסגרת ההסכם הכולל, וחזרה מחלק יחיד מתוך ההסכם היא התנהלות חסרת תום-לב מצד האישה.

בית המשפט כינה התנהגות זאת "תכסיסנות כתובה", כפראפרזה על המונח "תכסיסנות גט", הנוגע למקרים שבהם אנשים מתכחשים להסכמתם בהסכם הגירושים להסדיר את הגט.

לאור זאת, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את האישה להשיב לאיש סך של 100 אלף שקל, ובנוסף חייב אותה ב-25 אלף שקל הוצאות משפט.