סוף עונה בדיור הציבורי

לא לילד הזה פיללו הארגונים החברתיים, אלה שלחצו, הובילו ושכנעו את הממסד הפוליטי של סוף שנות ה-90 לאשר את חוק הדיור הציבורי. לנגד עיניהם הם רואים כיצד החוק, שנחשב לאחד ההישגים הסוציאליים הגדולים ביותר של התנועה החברתית בארץ, הופך לשרשרת מבצעי סוף עונה למכירת הדירות, מבלי לדאוג לנזקקי המחר שמספרם רק הולך וגדל.

חוק הדיור הציבורי נחקק באוקטובר 1998, כחוק חברתי שמטרתו לתת לדיירי הדיור הציבורי, השכבה החלשה ביותר בחברה הישראלית, אפשרות לרכוש את דירתם בהנחה ניכרת של עד 75% ממחיר הדירה, ולהפוך לראשונה לבעלי רכוש משל עצמם שניתן להורישו לילדיהם. סעיף נוסף בחוק קבע שתקבולי מכירת הדירות ישמשו לרכישת דירות חדשות עבור נזקקי העתיד. חוק תמר גוז'נסקי, שחוקק בסמוך, קבע שעל המדינה לדאוג לסל תיקונים לדיירים שאינם מוכרים את דירותיהם. אולם בפועל, מה שמתרחש הוא שרשרת מבצעי מכירה הקרויים על שמות של פוליטיקאים. תקבולי מכירת דירות עמיגור מועברים לסוכנות, בעקבות הבטחה שנתן רה"מ דאז, בנימין נתניהו, ויתרת הכסף נבלעת אי שם בתקציב המדינה. גם חוק גוז'נסקי מבוצע בקושי. ב-2004 השקיע משרד השיכון מיליונים בודדים בשיפוץ 90 אלף דירות.

חוק הדיור הציבורי אמנם נחקק באוקטובר 1998, אך הוקפא מיד. במקומו הכריז שר האוצר דאז מאיר שיטרית על מבצע ראשון, הנותן הטבות לתושבי הפריפריה. כשנתיים לאחר מכן הצליח ח"כ רן כהן, מיוזמי החוק, לארגן מבצע נוסף, שאף הוא קרוי על שמו, אשר נתן עדיפות לתושבים הוותיקים בדיור הציבורי.

בשבוע שעבר הכריז שר השיכון, יצחק הרצוג, על מבצע נוסף המעניק עדיפות למשפחות ברוכות ילדים, משפחות חד-הוריות, עולים חדשים, נפגעי פעולות איבה ועוד. עד כה נמכרו כ-11 אלף דירות בשני המבצעים. במבצע הנוכחי, מעריך משרד השיכון, ימכרו כ-4,000 יחידות דיור. בסך הכל כ-15 אלף יחידות דיור, מבלי שנבנתה אף דירה חדשה. ובתור ממתינות 2,500 משפחות.

למבצע האחרון הוסיף הרצוג פיתרון חדש, שאמור לספק פיתרון לתור הממתינים: פיילוט שבמסגרתו 400 משפחות יהיו מוכנות לוותר על תורן לדירה, יקבלו סיוע בשכר דירה בסכום שנע בין 1,700 שקל ל-1,800 שקל למשך 10 שנים, במקום 500 שקל עד 1,000 שקל כיום. לדעת הרצוג והאוצר, סיוע כזה יאפשר למשפחות למצוא דירה לא רק בשכונות הדיור הציבורי, אלא לפרוץ החוצה לשכונות מבוססות יותר. בתום 10 שנים יערך למשפחה מבחן חדש, שבו יתברר המשך זכאותה לדיור. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה היא שהסיוע הזה מתחיל בפיילוט, ואין לדעת כמה משפחות הוא יקיף אחר כך. מ-2001 ועד היום קיצץ האוצר את מספר הזכאים לסיוע בשכר דירה ב-21%, באמצעות הקשחת קריטריונים. מי ערב לכך שהוא לא יעשה זאת גם לדיירי הדיור הציבורי, שיישארו קרחים מכאן ומכאן?

"בימים אלה אנחנו עורכים מחקר בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב, השואל האם הזכאות היא לקורת גג או לרכוש", אומר רן מלמד מעמותת ידיד. "מה שאנחנו יודעים הוא שהמדינה מכרה דירות, העבירה כסף לסוכנות, אך אינה דואגת לדירות חדשות. החשש שלנו הוא שהסוף יהיה שהדיירים יתחילו לספסר בדירות ציבוריות. הם יקנו את הדירות, ישכירו אותן לחלשים וישכרו לעצמם דירות טובות יותר. אם זה המצב, מדוע המדינה לא נותנת לאנשים כסף לקנות דירה ומשכירה את הדירות הציבוריות למי שבאמת זקוק להן באמת?".

"אם הכסף אינו חוזר בצורה מדויקת לבניית דיור ציבורי חדש, זוהי חצי עבודה ולעג לרש", אומר משה קריף, ממייסדי הקשת המזרחית. "אנו עדים לשעטנז ציבורי יחצ"ני של פוליטיקאים שרוכבים על הגל החברתי, המשתמשים במבצע למען מטרותיהם הפוליטיות, אך לא דואגים לבניית דירות חדשות. במקום להמציא פטנטים של שכירות לטווח ארוך והטבות למגזרים שונים, שיחזרו לחוק הדיור הציבורי המקורי ויפסיקו לשנות אותו כל הזמן".

הכי משונה היא עמדת האוצר. למחרת חקיקת החוק, אמר משה לאון, מנכ"ל משרדו של ראש הממשלה דאז נתניהו, שנודע כמי שמתנגד לחוק, שזהו אחד החוקים הגרועים ביותר שהתקבלו אי פעם בכנסת, וכי לא יהיה מנוס מלהטיל מסים חדשים כדי לממנו, שכן הוא עתיד לעלות למדינה מיליארדים רבים.

מאז השתנו היוצרות והאוצר הפך לאחד מתומכיו החשובים ביותר, עד שהוא מוכן אפילו לממן קמפיין בעלות של כמה מיליונים כדי לשכנע את הציבור לרכוש דירות. אולי, כי האוצר מבין שהמבצעים האלה משתלמים לו בסופו של דבר. המדינה נפטרת לאט לאט מעול החזקת הדירות, היא מחזירה כסף לסוכנות ולא בונה דירות חדשות. פשוט מושלם. *