נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק הפועלים ב-37 מיליון שקל

התובעים טענו כי בחשבונות שניהלו בבנק היו מספר הוראות קבע שבוטלו מיוזמתם, ועל אף שאותן הוראות קבע בוטלו ולא מומשו, חייב הבנק את חשבונם בעמלת רישום פעולה של 1.21 שקלים. את העמלה גבה הבנק לאחר שמוטבי הוראת הקבע הציגו בפניו חיובים על חשבונות.

בית-המשפט החליט כי היועמ"ש יצורף להליך וייצג גם את עמדת המפקח. בתשובתם לבקשה טענו היועמ"ש והמפקח כי מעת שביטל לקוח את הוראת הקבע, אין הבנק רשאי לחייבו בגין חיובים על-פי הוראת קבע, וגם לא בעמלת שורה בגין רישום פעולות הצגת ההרשאה והחזרתה.

לטענתם, הבנק הטעה את הלקוח בעת ההתקשרות החוזית עימו באשר למחיר הכרוך בשירות הוראת הקבע. הבנק יישם את הנורמה שקבע המפקח על הביטוח, והודיע כי אינו גובה עוד עמלת שורה כלל בגין הצגת החיוב והחזרתו לאחר ביטול הוראת הקבע. בשל כך נשמט הבסיס העשוי להצדיק הגשת תביעה ייצוגית.

השופטת ציפורה ברון ציינה כי קודם להגשת התביעה לא היתה נורמה מחייבת באשר לגביית עמלה בנסיבות אלה. לדבריה, לנוכח קביעת הנורמה על ידי המפקח ויישומה על ידי הבנק, אין לאשר את התביעה כייצוגית.

השופטת ציינה כי בעקבות התערבות מפקח בסוגיה והסדרתה, הנזק הצפוי מניהולה של תביעה ייצוגית במקרה הנדון עולה על התועלת שבניהולה.

בהחלטתה ציינה השופטת כי לקוח אשר לא טורח להסדיר אמצעי תשלום חלופי אל מול המוטב לאחר ביטול הוראת הקבע, מסתכן בכך שהמוטב ימשיך ויציג חיובים, ובשל כך יגבה הבנק עמלת שורה.

לדעתה של השופטת מוטלת על הבנק חובה לגלות את חיוב הלקוח בעמלה בגין עצם ביטול הוראת הקבע בחשבונו. השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות לטובת הבנק, בהתחשב בתועלת לציבור מעצם העלאת הנושא על ידי התובעים והסדרתו על-ידי המפקח. (ת"א 1613/93).