סמכות ומועדים בתקיפת חיובי אגרות והיטלים של רשויות

לפני מספר חודשים ניתן בבית המשפט העליון פס"ד בעניין המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, אשר קבע הלכה מהפכנית בקשר לסמכויות ומועדים בתקיפת חיובי אגרות והיטלי פיתוח. עד לפס"ד זה, נישום שקיבל חיוב באגרות והיטלי פיתוח היה מגיש בד"כ תובענה אזרחית, וזאת בין אם האגרות שולמו על-ידו ובין אם לאו. בא פס"ד בלודר וקבע, כי נישום המבקש לתקוף את עצם חיובו באגרות והיטלי פיתוח חייב להגיש עתירה מינהלית ולא תובענה אזרחית. עתירה כזו יש להגיש תוך 45 יום, בעוד שתביעה אזרחית ניתן להגיש במגבלת תקופת ההתיישנות (דהינו 7 שנים).

בית המשפט העליון לא התייחס למקרה (השכיח) בו האגרות וההיטלים שולמו ע"י הנישום, שכן הוא לא היה מקבל היתר בנייה בלא תשלום זה, והוא תובע את השבת התשלומים ששילם ביתר. במקרה כזה, התביעה היא תביעה כספית והחלטת הרשות המקומית להטיל את התשלום נתקפת בתקיפה עקיפה.

בעניין סימונס נ' עיריית כפר-סבא קבע בית משפט השלום בפתח תקווה, כי גם כאשר מדובר בתביעה להשבת כספים אשר שולמו בגין היטלי פיתוח שונים מקומה בביהמ"ש לעניינים מנהליים. העמדת התביעות בענייני אגרות והיטלי פיתוח בסד של 45 יום יצרה מצבים בלתי אפשריים. רק לשם השוואה, בעניין היטל ביוב נקבעו הליכי תקיפה ייחודיים בפני ועדת ערר לענייני ביוב. ערר זה יש להגיש תוך 30 יום. עמדת ועדות הערר לענייני ביוב היא שתקופה זו קצרה מידי, והן מאשרות הארכת מועד כעניין שבשגרה.

לאחרונה ניתן פס"ד נוסף בסוגיה דומה. המשיבה הגישה תביעה אזרחית נגד המבקשות להשבת הוצאות גינון ופיתוח בחלקות סמוכות לחלקתה, שאותן הוציאה כתנאי לקבלת היתר בנייה, ואשר לטענתה חויבה בהן שלא כדין. בית משפט השלום קבע כי סמכות הדיון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בערעור לבית המשפט המחוזי נהפכו היוצרות. נפסק כי הסעד העיקרי הנתבע בתובענה הוא פיצוי כספי, והקביעה בדבר חוקיותה של החלטת הרשות טפלה לו, ולפיכך מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית משפט השלום. המבקשות לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון סקר את הפסיקה בעניין. בענייני מסים אחרים אשר לא נקבעו להם הליכי תקיפה ייחודיים נקבע מקדמת דנה, כי הסמכות לתבוע את השבת המס ששולם ביתר הינה לבתי המשפט האזרחיים ולא לבג"ץ. "המבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד, "ואין נפקא מינה לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המינהלי, שגם במקרה זה אין מדובר אלא בתביעה אזרחית, שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה".

בעניינינו קבע בית המשפט העליון, כי יש להבחין בין מקרה בו נתקפת ההחלטה המינהלית בתקיפה ישירה, שאז הסמכות היא לבתי המשפט המינהליים, לבין מקרה בו נתקפת ההחלטה המינהלית בתקיפה עקיפה אגב תביעה להשבת כספים, שאז הסמכות הינה לבתי המשפט המינהליים. לפיכך קבע בית המשפט העליון, שהסמכות במקרה זה הינה לבית משפט השלום, ודחה את הבקשה.

לדעתנו, יש להקיש מהאמור לכל מקרה בו נתבעת השבתם של מסים ותשלומי חובה אחרים אשר לא נקבעו להם הליכי תקיפה ייחודיים. כך הדבר לגבי ענייני ארנונה, אשר אינם נתונים לסמכותם הייחודית של ועדות הערר, וכך הדבר לגבי אגרות והיטלי פיתוח (למעט היטל ביוב).

הכותבים הם ממשרד עו"ד יצחק מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפאלי.