מחקר: הבירוקרטיה מונעת שיקום של ערים; אין מדיניות ארצית לפיתוח אורבני

החוקרים, עמיתי קרן קורת, דיאנה זקס ושלי חסן, טוענים כי הבעיה המרכזית של שיקום ופיתוח עירוני בישראל, היא שאין מדיניות ארצית לפיתוח אורבני. "ריכוז סמכויות בידי הממשלה ותלות הרשויות המקומיות בה, מסרסים כל יוזמה לא-ממשלתית לשיקום ופיתוח. למען עריה המרכזיות והפרבריות של ישראל, ולמען תושבי האזורים המוזנחים והסמוכים להם, עלינו לאפשר לגופים פילנתרופיים ויזמים יצירתיים לסייע בהחייאה עירונית".

לשם כך, ממליצים החוקרים לחוקק חוק ארצי לעידוד השקעות ישירות, ערבויות ומינוף אשראי על-ידי המגזר הפילנתרופי והפרטי בשכונות עירוניות מוזנחות.

כמו כן ממליצים החוקרים לתקן את חוק יסודות התקציב בכדי לאפשר לעיריות לערוך חוזים ארוכי טווח עם המגזר הפרטי ולאפשר להן לגייס כספים באמצעות אג"חים מוניציפליים המתבססים על הכנסה עתידית ממיסים או על פרויקטים מניבים. "שרי הפנים והאוצר אישרו לרשויות לגייס הון באמצעות אג"ח. תנאי מוקדם הוא דירוג האג"ח על-ידי חברת דירוג כאשר הדירוג המינימלי הנדרש להנפקה הוא AA מינוס. בנושא זה, מעורבותו של המגזר הפילנתרופי יכולה לתרום רבות. קרן פילנתרופית יכולה לערוב להלוואות המסוכנות ולאפשר איגוח מוניציפאלי".

עוד במחקר, "אזורים נרחבים בישראל נגועים בהזנחה. ירושלים עיר ענייה ונמל יפו, שלא מכבר היה מקום בילוי פופולרי, כיום עיר רפאים. ערים מרכזיות בישראל ועיירות פיתוח סובלות מהגירה שלילית, פשע וסמים, ושכונותיהן נהפכות לשכונות מצוקה. בעיות אלו הן תופעות לוואי של טיפול אורבני לקוי לאורך שנים".

לטענת החוקרים, המונופול הממשלתי בפיתוח העירוני הביא ליצירת 5 מכשולים עיקריים לשיקום עירוני: חוסר הגדרה ברורה ומקיפה לאזור מוזנח (כיום מיון אזורים מוזנחים מתבסס על מפקד אוכלוסין ודיור לא רלבנטי), חוסר תקציבים (תקציב משרד השיכון לשיקום שכונות עומד על 52 מיליון שקל לעומת 193 מיליון שקל ב-2001), ביורוקרטיה, ריכוזיות יתר (החוק אוסר על רשות מקומית, להנפיק אג"ח, אלא אישור שרי הפנים והאוצר), קשיי מימון שנובעים מהאיסור למעורבות של המגזר הפרטי. בארה"ב, למשל, הרשות המקומית אינה צריכה את אישור הממשלה לגיוס הון מהמגזר הפרטי.