"הצלחתי איפה שקודמי נכשלו"

ההישג הבלתי מבוטל שלו, שאפילו מבקריו טורחים לציין, הוא הכנת תוכנית מתאר מקומית חדשה לעיר, לראשונה מאז 1959. התוכנית נמצאת בשלב זה בדיונים מתקדמים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדה המחוזית קיימה שורת דיונים כדי ללמוד אותה. במסגרת התוכנית הוגדר כיעד החייאת מרכז העיר השומם. הכנת תוכניות מתאר לעיר העתיקה ולאגן העיר העתיקה, שסבלו מלא מעט הזנחה, נמצאות עדיין בשלבי עבודה. בעיה לא פחות חשובה: האפליה האורבנית של מזרח העיר רחוקה מלהיעלם.

בתקופת שטרית נשכרו שירותיהם של שלושה אדריכלים בינלאומיים לפרויקטים מרכזיים - סנטיאגו קלטראווה לגשר הכניסה לעיר, פרנק גרי למוזיאון הסובלנות, וריקארדו לה-גורטה לפרויקט כיכר הדוידקה.

גלובס: דיברת ופעלת למען החייאת מרכז העיר, ובמקביל תמכת בתוכנית ספדיה לבנייה במערב העיר. האין בכך סתירה?

שטרית: "אנשים חושבים, שברגע שאתה בונה במקום אחד, אתה לוקח ממקום אחר. זה לא נכון. בנייה במקום אחד מחוללת זרימה ותנועה לתוך כל העיר. בירושלים, לסוג התהליכים יש השפעה הרבה יותר דרמטית מאשר בכל עיר אחרת, כי העיר אינה הומוגנית.

"מערב ירושלים היא קודם כל סביבת מגורים. מי שיגור במערב העיר הם לא אותם קליינטים שיגורו במרכז העיר. במרכז העיר יגורו שני סוגי לקוחות: אנשים בעלי אמצעים, שיכולים להרשות לעצמם לתמוך את מחיר הקרקע הגבוה ובנייה בצפיפות גבוהה - הקבוצה הזו לא תלך לגור במערב ירושלים. הקבוצה השנייה היא של צעירים, סטודנטים, רווקים ומשפחות צעירות, שיגורו בבניינים הקיימים שיעברו רמה כלשהי של שיפוץ - רובם בשכר דירה. מרכז העיר הוא מאוד 'מתמחה' מבחינת המגורים, כך שהוא לא יכול להוות תחרות לשום דבר. מערב ירושלים צריכה לתת מענה למרבית האוכלוסיה בירושלים - אנשים שמקימים משפחה ויכולים להתחיל לעבוד, אנשים שכבר התבססו ורוצים לגור בפריפריה ולא בתוך המהומה של מרכז העיר".

- כשהצגת בוועדה המחוזית את תוכנית המתאר החדשה, אמרת שמערך השטחים הפתוחים הוא שלד מרכזי ממנו תיבנה ירושלים. איך זה משתלב עם הטענה לפגיעה בשטחים הפתוחים?

"שוב פרופגנדה. אני בא לנושא של מערב ירושלים מנקודת ראות שונה לחלוטין מהירוקים. הם מסתכלים על שטחים פתוחים כמערכת אקולוגית המתקשרת לאיזשהו מערך לאומי וארצי. זו גישה שאני מכבד ואפילו יכול להזדהות איתה. אבל זה לא תפקידי. תפקידי לדאוג לירושלים. רוב הציבור בירושלים לא נהנה מהשטחים הפתוחים סביב העיר, משום שאין לו נגישות אליהם וכי הם לא מפותחים ככאלה שיכולים לשרת אותו. מה האוכלוסיה הירושלמית רוצה? לשמר את האירוס מפציל הקנה? הם רוצים להיות מסוגלים להגיע למקום, להחנות את האוטו או לרדת בתחבורה ציבורית, לגלוש אל העמק, למצוא נדנדות, דשאים, מחסה, מקום לפיקניקים, לרכב על אופניים ולמצוא מסלולים מסודרים, ואת זה אני נותן. 76% מהקרקע של מערב ירושלים ייועדו לשימושים האלה.

"זורים לציבור חול בעיניים ואומרים שכביש הטבעת המערבית יהרוס את הנוף. זה שקר. בשונה מכל מערכות הכבישים שנעשו עד היום בירושלים, הטבעת המערבית מתוכננת עם אוריינטציה למזער נזקים".

בשנה שעברה התריע שטרית על כך, שללא צעדים אגרסיביים, אוכלוסיית ירושלים ב-2025 תהיה ברובה ערבית. תוכנית המתאר החדשה שגובשה בליוויו אמורה, בין היתר, להתמודד עם הנושא הדמוגראפי. התוכנית שמה לה למטרה לבטל את האפליה במזרח ירושלים, אבל ההבדלים בתשתיות וביכולת להוציא לפועל באופן חוקי תוכנית בנייה בין שני חלקי העיר עדיין רחוקים כמזרח ממערב.

שטרית: "זה יהיה לא נכון לומר שאין פערים בין מזרח ירושלים למערבה. יש פערים. עובדה שנייה - יש קושי אובייקטיבי בלפתח את מזרח ירושלים ביחס למערבה. אין הסדר קרקעות, ולכן אין יכולת להוכיח שהקרקע בבעלותך ולהוציא היתר בנייה. לא צריך להתעלם גם מהעובדה, שלתושב מזרח העיר הממוצע קשה עם הרעיון, שהרשות יכולה להפקיע 40% מהקרקע לצרכי ציבור.

"יש טענה שכביכול אין תכנון במזרח העיר. זה לא נכון. מרבית שטחי מזרח העיר מתוכננים. אנשים מתבלבלים בין העדר תכנון לבין היכולת לממש אותו. בתקופתי אושרו 51 תוכניות רחבות היקף. היכולת לממש את התוכניות זה סיפור אחר, שאינו בשליטת העירייה. מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה שהיא עושה הסדר מקרקעין. עד שלא יהיה הסדר, נמשיך לחוות בנייה לא חוקית בהיקפים גדולים, שוד קרקעות על-ידי גופים עוינים למדינה, גופים עברייניים וסתם גנבים.

"תוכנית המתאר החדשה היא התוכנית הליברלית ביותר שנעשתה אי פעם עבור איזשהו יישוב שמרבית אוכלוסייתו היא ערבית. גם מבחינה של ציפוף, הכפלת זכויות בנייה, התווית מערכות דרכים ראשיות".

- צריך להפנות את הטענות רק למדינה?

"אני לא מפנה טענות. אני מצייר מצב. הממשלה בעבר החליטה להקציב מיליארד שקל להשוואת תשתיות בין מזרח למערב. מתוך המיליארד הגיעו 180 מיליון. ככל שהדבר נגע לי ולתקופתי, לא היתה שום מדיניות של אפליה".

- זה ריאלי לצפות שבטווח הרחוק העיר תישאר מאוחדת?

"מה זה איחוד? זה לא דבר פיסי, זה בראש. תשאלי את תושבי מזרח ירושלים, האם הם רוצים להמשיך להיות חלק מירושלים השלמה, המאוחדת? התשובה שלהם היא חד-משמעית - 'כן, אנחנו רוצים'. ותשאלי אותם, האם אתם חושבים שהעיר מאוחדת? יגידו לך שלא, כי יש פערים".

- ישנם פערים שאם לא יטופלו אולי זו כבר לא תהיה עיר אחת.

"אם היית עובדת עירייה, ואת יודעת שלמקום מסוים המשטרה אומרת לך שאסור להיכנס לשם כי את מסכנת את חייך, את היית הולכת? לא. אנו מדברים על מצב שאינו בשליטה מוחלטת שלנו. אני הייתי מאוד רוצה לראות את תושבי מזרח ירושלים משתתפים בבחירות. אי אפשר לבוא וליילל שדופקים אותנו, אבל את האחריות המינימלית על עצמך אתה לא מוכן לקחת, לשים פתק.

"אני לא מאמין שניתן לחלק את העיר הזאת פיסית. בהחלט אפשר לגרוע חלקים מהעיר בקונסטלציה הפוליטית הראויה. אבל לא לחצות. יש אנשים שמשלים את עצמם, שאם נחצה את העיר הערבים ייעלמו. הם לא ייעלמו, הם יהיו מעבר לקו וימשיכו להזדקק לשירותים. זה כמו לטעון 'מנהטן לא מאוחדת'. בהארלם, במשך תקופה מסויימת, היה יותר גרוע ממזרח ירושלים. אז מה, העיר הפסיקה להיות עיר מאוחדת?"

- תוכנית שלא הצלחת לקדם במתכונת שרצית היא מגדל התצפית בארמון הנציב. מה דעתך על ההחלטה בעניין?

"ההחלטה שהמועצה הארצית קיבלה לגבי מגדל התצפית היא ההחלטה המוזרה ביותר, הבלתי סבירה והבלתי הגיונית שאני נתקלתי בה בכל הקריירה המקצועית שלי. התקיים דיון במועצה, שבו אני השתתפתי והצגתי את העמדות. שמעתי את שאר המשתתפים והיתה שם כמעט תמימות דעים לתמוך בעמדת הוועדה המחוזית והמקומית. בגלל סיבות שעד היום אני לא מבין אותן, אך אני יכול לנחש אותן - החליטו לא להחליט. ואז קיימו דיון המשך. בדיון ההמשך התירו באופן מוזר למי שלא השתתף בדיון ולא שמע את הטיעונים של הצדדים בדיון להשתתף ולהצביע".

- היתה טענה, למשל מצד הירוקים, שמאוד לא אהבת מתנגדים, לא היית מספיק רגיש לשיתוף הציבור. היית צנטרליסט.

"לא לא. יותר מקודמי, אני רחשתי כבוד גדול מאוד לאירגונים הירוקים. לא הסכמתי איתם, אבל הערכתי את העבודה שלהם. הבעיה שלהם היא, שהם אף פעם לא הבינו מה זה מהנדס עיר. תפקידו של מהנדס העיר אינו לייצג את האינטרסים של האירגונים הירוקים. תפקידו לקחת בחשבון את האינטרסים שלהם מתוך מארג שלם של אינטרסים. תפקידי לא להיות עובד סוציאלי ולבזבז ולהשחית שעות על מנת לתת לכל מיני אנשים לכלות את רגשותיהם כדי להשתחרר ולעבור קטרזיס. תפקידי לנהל ולהנהיג את הערוץ התכנוני ואת עיצוב דמותה של העיר. אז אם להנהיג, לנהל ולהיות מאוד ממוקד, ולדעת לאן אתה רוצה להגיע במהירות וביעילות - אם זה נקרא צנטרליסט, אני מודה באשמה".

- אתה ממוקם במקום 48 ברשימת "קדימה". היו פרסומים על כך, שאהוד אולמרט הציע לך את מינהל התכנון, ואפילו שמועות שיש לך שאיפה להיות ראש העיר ירושלים.

"ההליכה שלי לפוליטיקה נעשתה באופן עצמאי לחלוטין. לא היה שום קשר בין החלטתי לסיים את תפקיד מהנדס העיר לבין הליכתי לפוליטיקה. זה לא סוד שמערכת יחסי העבודה ביני לבין אולמרט היתה מעולה. אולמרט או מי מטעמו מעולם לא הבטיח לי דבר. אני מעולם לא ביקשתי שיבטיחו לי דבר. הכישורים שלי ידועים למי שצריך לדעת. אם תהיה הצעה, אשקול אותה. כל דבר לגופו. אני אמרתי למי שאמרתי, שאני באמת רוצה לחזור לעסוק במקצוע שלי.

"שאלת אם אני רואה את עצמי מתמודד על תפקידים בזירה העירונית. ברגע זה לא. אני שמעתי שמועות שמתרוצצות בעיר. החלטה כזו היא מאוד מורכבת, היא לא תיעשה כלאחר יד. אם היא תיעשה - היא תיעשה רק לאחר שאני אשתכנע שהסיכויים לכך טובים".

- מה יש לך לומר על הטענה שהועלתה, כאילו בינך לבין מהנדס עיריית ת"א לשעבר, דני קייזר, היה מצב של 'שמור לי ואשמור לך'?

"קשקוש. קייזר, לפני שנהיה מהנדס העיר ת"א ולפני שאני העליתי בדעתי את האפשרות שאהיה מהנדס העיר ירושלים, קיבל מממ"י לתכנן את הר חרת. כשאני באתי לירושלים הוא היה שם. כשאני עוד הייתי אדריכל מן השורה, בלי שום קשר לירושלים, קיבלתי מחברת אתרים פרויקט. היא חברה ממשלתית ולא עירונית. לא דיברתי על זה עם דני, לא שמעתי ממנו מילה, לא שמע ממני מילה. אין קשר.

"זה כמו הסיפור של אולמרט ברחוב כרמייה 8. מה שקרה, יזם פרטי קנה קרקע, וכמו בכל פרויקט ביקשו להיפגש איתי. אני אמרתי 'חבר'ה, אין לי מה להיפגש אתכם. מדובר על פרויקט שצריך לעבור בצינורות הרגילים. כשהפרויקט יהיה בשל, הוא יגיע לאישורי הסופי'. חודשים אחדים לאחר מכן נודע לי מהעיתון, שאולמרט קנה דירה בפרויקט. קראתי לסגניתי ולמנהל אגף הרישוי. אמרתי 'מדובר פה בפרויקט מאוד רגיש. למען הזהירות, מכיוון שאני מוניתי לתפקיד בקדנציה של אולמרט, ומכיוון שתמיד ימצאו את הקשר ביני לבין אולמרט, אני מרגע זה והלאה פוסל את עצמי מלטפל בפרויקט'. מאז לא התעסקתי איתו".

- בשנים האחרונות מונו ארבעה אדריכלים מובילים מהמגזר הפרטי לתפקידים ציבוריים. ברוב המקרים היו נגדם טענות של ניגוד עניינים - גם במקרה שלך. האם המינויים האלה הוכיחו את עצמם?

שטרית: "אני שואל: האם העשייה של דני קייזר, של יוסי פרחי, של ישראל גודוביץ ושל אורי שטרית, ואולי מי שיחליף אותם - הצדיקה את הבחירה, כן או לא? המבחן הוא העשייה. כל מקרה לגופו. אני חושב שיש יתרונות למהנדסי עיר שצמחו בתוך המערכת, כמו שיש להם הרבה חסרונות. יש יתרונות עצומים לייבא כוחות רעננים מהשוק, במיוחד בסביבה עם נטייה לסטגנציה גבוהה. למערכות התכנון העירוניות והמחוזיות יש נטייה להתעסק בעצמן ולהתאהב במה שהן עושות, ולא לתת את הסחורה בכלל.

"אני חושב שהרגישות של אותם אדריכלים או מהנדסים, שבאו מהסקטור הפרטי למגזר הציבורי, למשאב היקר ביותר, שהוא הזמן - היא הרבה יותר גדולה מאשר הרגישות של מי שבא מתוך המערכת. בשבילו, לא משנה מה קורה, הוא מחר יהיה בעבודה. העובדות מדברות בעד עצמן. קודמי בתפקיד ניסו להשלים תוכנית מתאר, ולא הצליחו. אני עשיתי את זה בשלוש וחצי שנים. זה פשטני, כי יש עוד נסיבות שמשפיעות, אבל זו דוגמה אחת קטנה".